הפעם, לראשונה מזה 30 שנה, לא יהיה הזמר חסיד ברסלב דוד-רפאל בן-עמי בין העולים לרגל לאומן, להשתטח בראש השנה על קברו של ר' נחמן. הקורונה משאירה כעת בבית את מי שבשעתו סיכן את עצמו תוך כדי מסירות נפש כדי להימנות עם חלוצי היוצאים לאומן. בראיון מיוחד למעריב הוא מסביר מה משאיר אותו כאן כשבה בשעה הוא מחזק את ידי היוצאים לשם. ויש לו גם הצעה מפתיעה לפרויקטור, שנראה כי אין הוא מאוהדיו.

בן-עמי יורה: "הייתי מבין את הפרויקטור, המסית והמדיח, המלשין והמבחיל הזה ואת שולחו, ראש הממשלה, לו היה בא ואומר - 'רבותי, אנחנו במגיפה ולכן, בלי לפחוד מאף אחד אני מכריז על סגר חלקי - מדי יום מחמש אחרי הצהריים עד חמש בבוקר ובסוף השבוע משישי בחמש אחרי הצהריים עד ראשון בחמש בבוקר. אין בילויים, אין בתי-כנסת ואין אומן. אין זה אין בכל מקום. אם סגור, אז הכל. לא רק בתי-כנסת, אלא גם תיאטראות, מסעדות ופאבים".

"כך אפשר יהיה להפחית את הסיכון מהנגיף מצד אחד ומצד שני להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה", הוא מסביר. "אבל מדוע לאסור על נסיעה לאומן, כשממשיכים בבילויים, במסעדות ובכל מיני הפקרויות, עם הפגנות צפופות תוך כדי התייחסות נמרצת של עבודה זרה של דמוקרטיה שקרית".

פרופ' רוני גמזו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)פרופ' רוני גמזו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

המומחים התריעו מפני החמרה במגיפה במקרה של נסיעה המונית לאומן!
"אותה סכנה יש מההפגנות בבלפור".

זה אותו דבר?
"בבלפור יותר גרוע, פי כמה וכמה. באים לשם מכל העולם ומצפצפים על הוראות משרד הבריאות. עומדים שם צפופים ומשתחווים שם צפופים, גם יורקים צפופים. הכל צפוף שם, בלי אפילו סנטימטר של זהירות מהמגיפה.

"גמזו זה צריך לזוז מיידית ולהיות מודח מכל תפקיד ציבורי לאחר שהדליק מדורת ענק כאן ואצל הגויים במכתבו הנואל המשמיץ אל שלטונות אוקראינה, בדרישה למנוע כניסת חסידים לארצם, דבר המגביר במזיד שנאת ישראל מבהילה ומסכן יהודים סכנה ממשית.

"צריך להבין ולהעריץ את רבבות החסידים מכל העולם, הנוסעים לאומן לא כדי להתענג בארץ תיירות מפוארת ולא לשום נוחות ונופש גשמי (אלא ההפך הגמור), כי אם להזמנת ולהמרצת הרבי לתיקון הרוחני לנשמתם. זאת, על מנת להעפיל במדרגות נעלות ולהיטיב את דרכם במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, תוך כדי התקרבות אמיתית לקדוש ברוך הוא, לתורתו, לעמו ולארצו".

ר' דוד-רפאל הינו יהודי מפוקח. הוא מצדד בנסיעת המאמינים לאומן, אבל בלעדיו. ביודעו שכל המציל נפש אחת בישראל כמו מציל עולם ומלואו, הפעם הוא מציל את עצמו - וזה לא פחות חשוב.

"אני לא נוסע, כי אני בקבוצת סיכון", הוא מנמק. "בעוד  חודש ימלאו לי 70 שנה, לא 72, ככתוב בטעות בוויקיפדיה. כדי להיזהר, אני לא צריך את הפרויקטור, או איך שקוראים לו. הוא וחבריו לא יגידו לי אם לצאת או לא. אני מצפצף עליהם ולא שומע להם בכלל. אין לי צורך בהם כדי לשמור על עצמי ולהימנע מלצאת. כן, גם לא לבית הכנסת ולמקווה. כי די במספר הרב של החולים במחלה בישראל, לא כל שכן המתים ממנה, כדי להרתיע".

1979, או תשל"ט, כפי שהוא מקפיד לומר. בן-עמי, אז בן 29, שנים אחדות לאחר שהפך מהזמר המושבניק דדי בן-עמי לחסיד ברסלב ר' דוד-רפאל בן-עמי (פיינשיל). אל מול שעריה הנעולים של ברית המועצות הוא וארבעה מחבריו שמו את נפשם בכפם בצאתם לראשונה לאומן שמעבר למסך הברזל במצוות ר' נחמן.

"הגענו אז לאומן בגניבה נוראה ועם דרכונים מזויפים וסיכנו את נפשותינו כדי לקיים את מצוות תיקון הנפש לקראת ראש השנה, כפי שציווה הרבי", הוא משחזר. "זה לא היה פשוט בשבילי לנסוע לאומן, אבל כשר' נחמן קרא לי, מי אני שלא אבוא? - כן, אני שלגביו כל עזיבה של ארץ-ישראל כרוכה מבחינתו בייסורים גדולים. לפני שעליתי למטוס, נישקתי את האדמה והבטחתי לחזור אליה תיכף ומיד.

"אני זוכר את עצמי נוסע לראשונה לאוקראינה, ארץ שאדמתה רוויה בדם של יהודים שנרצחו ברציחות נוראות, בפוגרומים ובפרעות; ארץ שאחות סבתי ובעלה נקברו בה חיים בבאבי יאר. והנה כמו בסיפור מהאגדות, או כמו במבצע של חסמבה, הצלחנו לחדור אליה במצוות הרבי, גם אם זה היה כרוך בסכנת נפשות. אומן נגלתה לי כמקום מגעיל ומבחיל, ממש קצה הקדושה. אבל מה לא עושים כדי לקיים את הציווי והבטחת התיקון של רבנו. הקבר לא היה כפי שהוא היום. השתטחנו על המדרכה, היכן שנאמר לנו ששם נטמן הרבי. היינו שם רק אנחנו והוא, מתייחדים איתו במלוא יישוב הדעת".

דדי (ד' קמוצה) קראו לו במושב נהלל, שסבו יוסף היה ממייסדיו. בצבא שירת בלהקות פיקוד הדרום ופיקוד הצפון. "עמדתי להשתחרר מתוסכל כהוגן", הוא משחזר כעבור שנים. "באותם ימים נחשבו הלהקות הצבאיות כפסגת הבידור. מי שיצא מהן כאלמוני, נחשב כנפל. לא הייתי מוכן לקבל את רוע הגזירה. עוד לפני השחרור החלטתי להגיע לתוכנית הרדיו 'תשואות ראשונות', שהייתה אז המקפצה לקריירה".

דוד רפאל בן עמי בצעירותו (צילום: אלבום פרטי)דוד רפאל בן עמי בצעירותו (צילום: אלבום פרטי)

בן-עמי עשה זאת עם השיר "דזדמונה", שכתבו לו גד קינר ומתי כספי, שעמו שירת בלהקת פיקוד הדרום. בקולו הרך והנוגע הוא זימר בו פרודיה על שייקספיר, שלפיה אותלו חנק אט אט את דזדמונה. "תוך חודש השיר שלי סילק מראש המצעד הן את 'למה לי לקחת ללב' של אריק איינשטיין והן את 'משירי ארץ אהבתי' של חוה אלברשטיין", הוא מספר. "השיר צעד לא פחות משמונה שבועות בראש המצעד - והאמן לי, עד היום אני לא מבין למה".

ההצלחה לא חזרה בשיריו הבאים. שאיפתו להיות שחקן הביאה אותו ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים. במשך שנה שיחק בתיאטרון הקאמרי, בין השאר לצד חנה מרון בהצגת "מדיאה". במקביל לא ידעה נפשו מנוח והוא התגלגל להתכנסות במנזר ירושלמי של חסידי זן בודהיזם ישראלים עם נזיר בודהיסטי אורח מיפן.

"זה קרה לי תוך כדי המדיטציה שעשינו שם", בל ישכח. "לפתע הזדמזם לי הפיוט 'אין אדיר כהשם', שהכרתי מתפילת שמחת תורה בבית הכנסת בנהלל. זה היה השוק של חיי. התנתקתי מהמדיטציה ובעודי פורץ בבכי, שאלתי את עצמי מה לי, יהודי בן העם הנבחר ולרפש הזה. למה לי לרעות בשדות זרים אם יש לי את תורתי, תורת ישראל?"

תהליך החזרה בתשובה שלו החל באירוע שבו פגש את הרב ישראל-מאיר לאו. תחילה התקרב לחב"ד ולפי עדותו זכה בניו-יורק לשיחת-יחיד מדהימה של 12 דקות עם הרבי מלובביץ'. בהמשך עבר להיות חסיד ברסלב בהשפעת אנשי חסידות זו שפגש בעבר במדיטציה. 

בניגוד לאי אלה אמנים חוזרים בתשובה, החליט להמשיך באמנותו. "הגעתי למסקנה, שאם הקדוש ברוך הוא חנן אותי ביכולת לשיר, וגם היה לי ניסיון בימתי, עלי להתחלק עם זולתי במה שבורכתי בו", הוא מעיד. "כדי לצאת להופעות, גם בטלוויזיה, קיבלתי היתר מרבנים".

בן-עמי, שבערוץ היוטיוב ניתן להתרשם מפועלו המוזיקלי הערכי, מפציר שלא לכנותו כוכב זמר חסידי. "כוכבים יש רק בשמים", הוא קובע. "כל הפולחן הרווח בבידור של עבודת הכוכבים מנוגד לערכי היהדות. כך לא אהבתי את הפסטיבלים החסידיים, שראיתי בהם החטאה של המטרה. אם אני מחשיב את הניגון החסידי כתוצאה של זיכוך הנפש, דבקות בהשם ושמחה עילאית, הרי התחרות בפסטיבלים אלה רידדה את כל העניין".  

מה שקורה באחרונה מסעיר אותו. "לא להאמין איך אלפי פרועי דמוקרטיה משתוללים בזמן האחרון בהפגנות, בחופי הים ובפארקים בלי שום הגבלה בריאותית", הוא משתומם. "מדהים איך ששוטרים מתעללים במפגינים חרדים ומכים אותם מכות רצח. אם מישהו מהם העז להתלונן במח"ש, בכלל לא התייחסו לכך, בעוד שאם מישהו חטף מכות בהפגנות בלפור, עשו מזה 'צימעס'".

"יש כאן איפה ואיפה", מוחה בן-עמי. "אם בבלפור זועקים נגד מתזי המים של המת'זיות, בהפגנות במאה שערים מתיזה המשטרה שפריץ ענק של בואש, שריחו הנורא לא עוזב את השכונה במשך זמן. הכל איננו אלא פוליטיקה סרוחה ומלחמת דת, שאחריתה מי ישורנה".