מסתבר שהמאסטרו עצמו לא חלם להיות מנצח. הוא נתפס לשרביט המנצחים בגיל 27, בהיותו חלילן בלימודי מוזיקה גבוהים במינכן. "מתוך ההתעמקות בכלי שלי נמשכתי ליריעה המוזיקלית הרחבה יותר שמספק תפקיד המנצח", הוא מספר. "עם כל האהבה שלי לחליל הצד, הכלי שאיתו אני מופיע גם כיום, מצאתי עומקים אחרים בניצוח".
צוקרמן, 47, משמש מאז 2015 כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית, שהוקמה לפני 55 שנה על-ידי המנצח גארי ברתיני, מענקי המוזיקה שהיו כאן. צוקרמן, שהחליף בתפקידו את המנצח יואב תלמי, הגיע לתזמורת בשעה של קשיים כלכליים ויחד עם הנגנים השתדל להחזיר אותה לתלם.
מבחינתו הקאמרית היא הבסיס שממנו הוא מגיח לניצוח על תזמורות אחרות. כך ינצח ביום ראשון הקרוב על קונצרט פתיחת העונה של הפילהרמונית בבנייני האומה, בירושלים. כשעמו, כסולן, הפסנתרן ישי שאער, הוא ינצח על שתי יצירות של בטהובן - הפתיחה לאונורה מספר שלוש והקונצ'רטו לפסנתר מספר חמש ("הקיסר").
"יש לי סיפור ארוך עם הפילהרמונית", הוא מעיד. "כבר בגיל 16 חיללתי בקונצרט שלה, בניצוחו של זובין מהטה. גדלתי על הפילהרמונית ועל הקאמרית בתור ילד, נער וחייל, שביקר בהרבה קונצרטים שלהן".
הוא גדל בנוה שרת בתל-אביב להורים יוצאי רומניה. לדבריו, הוריו לקחו אותו ואת אחיו לקונצרטים והשמיעו להם בבית לא מעט מוזיקה. "יום אחד, כשחזרתי מהגן, מצאתי בהפתעה פסנתר בבית", הוא מגלגל את סיפורו. "כשהורי שמעו איך שאני, בן החמש, קשקשתי עליו, סידרו לי כמורה את נינה מיטניצקי. בנה, תום, מנגן כיום כינור ראשון בקאמרית. איתי למד אצלה גם אחי, בני, המבוגר ממני בשנתיים. מזה הוא נהיה מנתח בעוד שאני נעשיתי מנצח".
בגיל עשר חצה צוקרמן את הקווים אל חליל הצד ושלא ביוזמתו: "כשהקימו תזמורת בקונסרבטוריון שבו למדנו היו מקומות פנויים לנגני חליל וקלרנית. לאחר שאחי בחר בקלרנית, נשארתי, כנראה לתמיד, עם החליל, כמובן לצד הניצוח, כשבין המורים שלי היו אורי שוהם,יוסי ארנהיים ומשה אפשטיין".
אגב, כשצוקרמן היה בן 30, הוא ניצב על אותה מדרגה, שבה יימצא העוזר שייבחר מחר. זאת, כשרכש ניסיון רב כעוזרו של המנצח היהודי-הונגרי הנודע איוואן פישר בתזמורת פסטיבל בודפשט. משם הוזמן צוקרמן לנצח על התזמורת הסימפונית של ברלין. דומה שמאז ניצח על רוב התזמורות הנחשבות בגרמניה. מלבדן הניף את שרביטו, בין השאר, גם על הפילהרמונית הצ'כית, הסימפוניות של לונדון ובאזל, גם על תזמורת היידן בבולצאנו שבאיטליה ועל התזמורת הלאומית הדנית.
צוקרמן חי למעלה ממחצית חייו בחו"ל ומבחינתו הוא מצוי כצועני במסע נדודים מתמיד. "עד שמתרגלים למקום מסוים, כבר צריך לצאת לתחנה הבאה", הוא מעיר. "בסך הכל זה אינטנסיבי ומרתק כשבין לבין אני תמיד שמח לנצח ולנגן בארץ".