בין חידוש הפעילות השוטפת בתזמורת הקאמרית הישראלית לבין ניצוח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בימי ראשון ושני הקרובים, המנצח אריאל צוקרמן אולי יגלה לנו את צוקרמן הבא. זאת, בקונצרט-גאלה של הקאמרית, שייערך בצהרי שישי באולם "אסיא", במוזיאון תל-אביב. בקונצרט יוכרז המנצח מבין מיכל אורן, אורן גרוס-טהלר, רתם ניר וניתאי ראך, משתתפי "חממת המנצחים", שהתקיימה הקיץ, כמי שישמש כעוזר המנצח של צוקרמן. ההכרזה צפויה לאחר שיחלקו ביניהם ניצוח על שתי סימפוניות מאתגרות של היידן. 

מסתבר שהמאסטרו עצמו לא חלם להיות מנצח. הוא נתפס לשרביט המנצחים בגיל 27, בהיותו חלילן בלימודי מוזיקה גבוהים במינכן. "מתוך ההתעמקות בכלי שלי נמשכתי ליריעה המוזיקלית הרחבה יותר שמספק תפקיד המנצח", הוא מספר. "עם כל האהבה שלי לחליל הצד, הכלי שאיתו אני מופיע גם כיום, מצאתי עומקים אחרים בניצוח".

אולי כפי שקרה ללא מנצחים אחרים גם לך קסמה האפשרות לשלוט, או להנהיג, באמצעות השרביט?
"לא לשלוט. אם כבר, להשרות אווירה של עשייה ולתת מוטיבציה או אנרגיה. שליטה או כוח אף פעם לא היו אצלי בגדר מטרה".

אתה זוכר את הניצוח הראשון שלך?
"איך לא. זה קרה לאחר שביקרתי בפינלנד את יורמה פנולה, המנצח הפיני, שהיה המורה שלי לניצוח באקדמיה המלכותית לניצוח בשטוקהולם. כששאלתי אותו איך מיישמים את מה שהוא לימד, השיב: 'תארגן רביעיית מיתרים, תנצח עליה כשהיא מבצעת רביעייה של מוצרט או היידן ושלח לי וידאו'. חזרתי למינכן ושאלתי חברים אם יסכימו לנגן בשבילי. 'למה רביעייה? בואו נארגן תזמורת', הם הציעו. אכן, התארגנה תזמורת נפלאה של נגנים צעירים שכיום הם מהגדולים שיש. זו הייתה חוויה שלא אשכח".

אלה תכונות צריך כדי להיות מנצח?
"חוץ מאהבה למוזיקה ורצון להתעמק, מי שרוצה להיות מנצח, צריך שתהיה לו גישה לאיך לשמר את הפרטיטורות של המלחינים, מה שבעצם הוא התנ"ך שלנו. בלעדיהן אין על מה לנצח. יש להתייחס בכבוד למה שהם כתבו ומזה לזרום הלאה".

על רקע השממה שהייתה בתרבות מחמת הקורונה, כפי שנמסר לי, התזמורת שלך הייתה מהגופים הראשונים שהתעוררו לפעולה.
"הקורונה תפסה אותי בפולין, שם ניצחתי על הפילהרמונית של פוזנן בסימפוניה הראשונה של מאהלר. לפני שסגרו הכל, הספקתי לשוב לברלין, העיר שבה אני מתגורר בעשר השנים האחרונות ונאלצתי להישאר שם שלושה חודשים וחצי. לא היה סגר, אבל הרוב היה מושבת. לראשונה מזה 20 שנה הייתי תקוע תקופה כה ממושכת במקום אחד. הרי אנחנו, המנצחים, עם של נוודים והרבה מהזמן אנחנו עם מזוודות בין מטוסים".

מה עושים כשתקועים?
"קוראים המון, מקדישים שעות לבישול עם כל מיני נסיונות מעניינים במטבח וברגע שהתאפשר, הגעתי בסוף יוני לארץ ולקאמרית עם החלטה להחזיר את התזמורת כמה שיותר מהר למסלול. דבר ראשון התחלנו להעביר ביוטיוב קונצרטים מוקלטים בלי קהל".

הוא לא היה חסר לך?
"זה הרגיש לי מאוד מיוחד, אבל אני והנגנים הצלחנו להכניס אווירה של מתח לקונצרט וניתן היה לחוש באנרגיה הטובה, כשראו בנגנים שהם שמחו לחזור לנגן לאחר ההפסקה הכפויה. לי הזדמן לאוורר את החליל בנגינת יצירות בארוק של ויוואלדי וקארל פיליפ עמנואל באך".

צוקרמן, 47, משמש מאז 2015 כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית, שהוקמה לפני 55 שנה על-ידי המנצח גארי ברתיני, מענקי המוזיקה שהיו כאן. צוקרמן, שהחליף בתפקידו את המנצח יואב תלמי, הגיע לתזמורת בשעה של קשיים כלכליים ויחד עם הנגנים השתדל להחזיר אותה לתלם.

מבחינתו הקאמרית היא הבסיס שממנו הוא מגיח לניצוח על תזמורות אחרות. כך ינצח ביום ראשון הקרוב על קונצרט פתיחת העונה של הפילהרמונית בבנייני האומה, בירושלים. כשעמו, כסולן, הפסנתרן ישי שאער, הוא ינצח על שתי יצירות של בטהובן - הפתיחה לאונורה מספר שלוש והקונצ'רטו לפסנתר מספר חמש ("הקיסר").

"יש לי סיפור ארוך עם הפילהרמונית", הוא מעיד. "כבר בגיל 16 חיללתי בקונצרט שלה, בניצוחו של זובין מהטה. גדלתי על הפילהרמונית ועל הקאמרית בתור ילד, נער וחייל, שביקר בהרבה קונצרטים שלהן".

הוא גדל בנוה שרת בתל-אביב להורים יוצאי רומניה. לדבריו, הוריו לקחו אותו ואת אחיו לקונצרטים והשמיעו להם בבית לא מעט מוזיקה. "יום אחד, כשחזרתי מהגן, מצאתי בהפתעה פסנתר בבית", הוא מגלגל את סיפורו. "כשהורי שמעו איך שאני, בן החמש, קשקשתי עליו, סידרו לי כמורה את נינה מיטניצקי. בנה, תום, מנגן כיום כינור ראשון בקאמרית. איתי למד אצלה גם אחי, בני, המבוגר ממני בשנתיים. מזה הוא נהיה מנתח בעוד שאני נעשיתי מנצח". 

בגיל עשר חצה צוקרמן את הקווים אל חליל הצד ושלא ביוזמתו: "כשהקימו תזמורת בקונסרבטוריון שבו למדנו היו מקומות פנויים לנגני חליל וקלרנית. לאחר שאחי בחר בקלרנית, נשארתי, כנראה לתמיד, עם החליל, כמובן לצד הניצוח, כשבין המורים שלי היו אורי שוהם,יוסי ארנהיים ומשה אפשטיין".

אגב, כשצוקרמן היה בן 30, הוא ניצב על אותה מדרגה, שבה יימצא העוזר שייבחר מחר. זאת, כשרכש ניסיון רב כעוזרו של המנצח היהודי-הונגרי הנודע איוואן פישר בתזמורת פסטיבל בודפשט. משם הוזמן צוקרמן לנצח על התזמורת הסימפונית של ברלין. דומה שמאז ניצח על רוב התזמורות הנחשבות בגרמניה. מלבדן הניף את שרביטו, בין השאר, גם על הפילהרמונית הצ'כית, הסימפוניות של לונדון ובאזל, גם על תזמורת היידן בבולצאנו שבאיטליה ועל התזמורת הלאומית הדנית.

צוקרמן חי למעלה ממחצית חייו בחו"ל ומבחינתו הוא מצוי כצועני במסע נדודים מתמיד. "עד שמתרגלים למקום מסוים, כבר צריך לצאת לתחנה הבאה", הוא מעיר. "בסך הכל זה אינטנסיבי ומרתק כשבין לבין אני תמיד שמח לנצח ולנגן בארץ".

אגב כך האם אתה מקפיד לכלול ברפרטואר שלך גם יצירות ישראליות?
"רק אתמול ביצענו בקאמרית יצירה של יוסף ברדנשווילי. אני משתדל לכלול בכמעט כל קונצרט יצירה של מלחין ישראלי. זאת, ממלחיני עבר כמו עדן פרטוש ומרדכי סתר ועד מלחינה צעירה כמו אביה קופלמן. באחרונה קיבלנו מעיריית תל-אביב מענק לביצוע יצירות ישראליות".

איזו משאלה יש לך לגבי העתיד?
"ברשותך, אנסה לא להיכנס לפוליטיקה. הארץ מבורכת בהרבה כשרונות בתחומים רבים עם אמנים נפלאים, כשמצד הקהל יש צמא לתרבות. לדעתי, אם רוצים תרבות, חייבים להשקיע בה".