בתם של מוזיקאים קלאסיים החליטה להוציא דווקא אלבום רוק

מרוב משקולות קלאסיות על הכתפיים, הן מצד הוריה, הן מצד אחיה, נהייתה רעות זורמן דווקא זמרת רוק, כפי שעולה מ"אוטובוסים ריקים", הסינגל שהוציאה בימים אלה ואיתו היא נוסעת לאלבום ביכורים שיצא בקרוב. כשזורמן, בתם של מוזיקאים קלאסיים, נשאלת אם היא מניפה נס מרד מוזיקלי, היא משיבה במחויך: "זה לא מרד, אלא שזאת פשוט לא אני. כלומר, אני אוהבת לשמוע מוזיקה קלאסית, אבל בשביל לנגן ולשיר בסגנון הזה, אני כנראה יותר מדי רוקרית".

כבתם של פרופ' משה זורמן, מלחין מהמעלה הראשונה ושל אסתרית בלצן, פסנתרנית וגורו של תוכניות מוזיקה מוסברות, ידעה תמיד ילדת הסנדביץ' של הזורמנים שהיו ממנה ציפיות, בפרט  שאחיה הבכור, איתמר, הראה ניצוצות וירטואוזיים בכינור, בעוד שאחותה הצעירה עלמה הבריקה בנגינת הפסנתר, אבל היא שרה שיר-רעות משלה.

"לאחר שהתחלתי עם חלילית ועם פסנתר, הרגשתי כבר לפני 20 שנה, כשהייתי בת 11-12, שזה לא הכיוון שלי, אבל לא היה לי נעים להיות שונה במשפחה, אפילו התביישתי להגיד שאני לא רוצה להמשיך בקלאסי",  היא נזכרת. "ההורים אמרו שאולי אנסה עוד קצת, אבל כמאמר הקלישאה מוזיקה עושים באהבה, או לא עושים בכלל. לזכותם ייאמר שדי מהר הם עברו לזרום איתי. אבא אפילו הכין את העיבודים לכלי-מיתר לשירי האלבום שבדרך".

"חוויה בפני עצמה הייתה הקלטת השיר עם המפיק אור בהיר באולפני 'פלוטו', שעם הציוד הסופר משוכלל שבו הרגשתי כמו בחנות ממתקים מוזיקלית ואכן בשיר יש הר של אפקטים".

זורמן "גילתה" את הגיטרה בגיל 15. "זה קרה לי כשהייתי בחוג תיאטרון ב'תיכון חדש' בתל-אביב, שם למדתי", היא ממשיכה להפתיע. "אפילו חשבתי להיות שחקנית בשילוב מוזיקה, מבלי לדעת איך. לא נהייתי, אבל מי שהייתה איתי בחוג ערכה לי 'הכרות' עם הגיטרה. היא שינתה את חיי, אבל אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה. בבית דווקא הלכו איתי וארגנו לי את יוסי לוי, כמובן גיטריסט קלאסי נחשב, כמורה. כעבור שנתיים, נענו לבקשתי וקנו לי גיטרה חשמלית".

"לי היה חשוב ששלושת ילדינו יאהבו מוזיקה ויבינו אותנו, ההורים ולמה שאנחנו מקדישים את חיינו. לא הכרחנו אותם בשום דבר. שלושתם לא למדו בתיכון מוזיקלי והכל היה פתוח. אמרנו שבבוא היום כל אחד מהם יחליט לגבי דרכו.

"רעות החליטה כבר בגיל 12 שהיא לא רוצה קלאסי, אלא מוזיקה קלה. כאמה, מאוד שמחתי שהיא מצאה את מקומה בדבר הזה, כולל שילוב עם תחום אקדמי אחר. אין לי בעיה עם הפנייה שלה אל הרוק. שכן, כשמישהו לא אוהב קלאסי, אז בשביל מה. הרי בלי אהבה זה לא ילך לשום מקום".

בדומה אליה, גם פרופ' משה זורמן מתייחס בפתיחות לבחירות של שלושת ילדיהם. "דווקא קיבלתי בשמחה רבה את פנייתה של רעות אל הרוק מגיל צעיר ולא ניסיתי לשכנע אותה לבחור אחרת ", הוא אומר. "עד כדי כך זרמנו איתה, שכאשר הבאנו לה מורה לגיטרה, עשינו מאמץ הרואי ללמוד גם כן אצלו, אבל אחרי שני שיעורים פרשתי. מספיקים לי הפסנתר, האקורדיון, הטרומבון ועוד כמה כלים".

לסיום דברינו, אני חוזר אל הזורמנית בתהייה איך תמצא עם אלבומה המתקרב את דרכה במבול השירים החדשים שנוחת עלינו בימי קורונה אלה. היא אופטימית. דווקא! "רק התחלתי וכבר אני רואה שזה מגיע", היא אומרת. "יש התעניינות".