החום הכבד, השעה המאוחרת ואפילו העלייה הדרמטית בתחלואה בקורונה בשבוע האחרון לא הצליחו להרתיע אלף ישראלים הצמאים למעט תרבות, מלהגיע לצפות בעידן רייכל במופע הראשון במתחם ההופעות החדש מבית זאפה בפארק הירקון בתל אביב. "לעשות הכל לפני שייגמר", הם כנראה חשבו לעצמם רגע לפני הסגר, כפי שמציע רייכל באחד משיריו הפופולריים ביותר.

אלף הישראלים, בהם בני נוער ואזרחים ותיקים, קיבלו את רייכל בתשואות למרות איחור קל של דקות ספורות, ונראה היה שגם הזמר בעצמו התגעגע לבמה. "אתם לא מבינים כמה אני מתרגש להיות כאן", הוא התוודה לקול מחיאות הכפיים מהצופים, שבהמשך בירכו אותו בשירה לרגל יום הולדתו ה-43. 

חוגגים 43 לרייכל על הבמה (צילום: מרוה שרון)חוגגים 43 לרייכל על הבמה (צילום: מרוה שרון)

הרפרטואר באמפי פארק היה מגוון במיוחד וכלל שירים מתקופת שונות, בהם "אם תלך", "ואם תבואי אליי", "שאריות של החיים", "ממעמקים", "שדה של שושנים", "מדברים בשקט", "מכל האהבות", "מילים יפות מאלה" ועוד. כשהגיע תורו של "שבט אחים ואחיות", שנכתב על ידי דורון מדלי, רייכל הודה שהוא לא זוכר את כל המילים, אך בסופו של דבר עבר את האתגר בהצלחה בעזרת יושבי השורות הראשונות באמפי פארק. 

מופע הפסנתר שלו, שכבר הפך מזמן למוקד עלייה לרגל, נערך הפעם במתכונת שונה הכוללת ישיבה בקפסולות של 20 צופים, בהתאם להוראות "התו הסגול" אשר נאכפו בקפידה על ידי הסדרנים במקום. היתרון הגדול של הישיבה בהן, הכוללת שמירת מרחק של שני מטרים בין הצופים, הוא שהמופע מרגיש אינטימי יותר עבור הצופים, והתחושה היא לעיתים של הופעה פרטית בסלון.

מנגד, הישיבה עם מסכות על הפנים במשך כשעתיים אינה חוויה נעימה במיוחד, במיוחד בתנאי מזג האוויר הקשים ששרו בשבוע האחרון, ונראה היה שהיא הקשתה גם על הקשר בין רייכל לקהל, בעיקר ברגעים שבהם ביקש הזמר מהנוכחים להצטרף אליו בשירה. 

אם לומר את האמת, להופעה הזו הגעתי בתחושה אמביוולנטית. מצד אחד, מדובר באמן מוערך בארץ ובעולם, כותב ומלחין בחסד, שיש סביבו קונצנוס בחברה הישראלית. אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, ממירי רגב ועד יאיר לפיד - כולם אוהבים אותו. בחירתו להדליק משואה בטקס יום העצמאות ה-72 למדינה היא רק אחת מבין העדויות הרבות לכך.

רייכל חוזר להופיע. צילום: מרוה שרון

מצד שני, אם כולם כל כך אוהבים אותך - כנראה שאתה עושה משהו לא נכון. איכשהו, רייכל מצליח במשך שנים להימנע מעיסוק בנושאים רגישים פוליטית וחברתית בשיריו, וכאשר הוא כן עושה זאת - הוא מקפיד לא לסטות מההסכמות הרחבות בחברה. ההתנהלות הזו בולטת עוד יותר לאור העובדה שהזמר לא היסס בעבר לבטא את עמדותיו בראיונות בתקשורת וברשתות החברתיות.  

אבל אתמול הבנתי משהו. מוזיקה טובה לא חייבת לכלול מסר ביקורתי, ולא בכל אירוע אמנותי יש צורך לערב פוליטיקה. לפעמים, ואולי ביתר שאת בתקופה הזו, תפקידה של האמנות היא להשכיח את הצרות ולגרום לנו פשוט ליהנות מהרגע. ואת זה עידן רייכל עושה טוב יותר מרוב הזמרים הישראלים.