אמנם כל חג הופך חגיגי פחות כשמדובר בסגר, אך אני רוצה להאמין שכל אחד מאיתנו חושב על השנה הקרובה, ולצד החששות הקבועים והלגיטימיים מהמצב – מנסה להציב לעצמו יעדים חדשים ומרגשים לקראת השנה שתגיע.

אם יצירת פודקאסט היא לא אחד מהיעדים שלכם לשנה שתבוא, מה שהגיוני בהחלט – ייתכן מאוד שהיא תצטרף לרשימה בעקבות הסיפורים שתקראו כאן מיד: אהבה חדשה, הגשמת חלום, מקורות הכנסה חדשים וגילויים מפתיעים – מי היה מאמין שלפודקאסט יכולה להיות השפעה כל כך גדולה? 

"הסתקרנתי לדעת מי בדיוק הקובי הזה , שיש לו קול כזה נעים וחיבה לסיפורים הזויים. היום אנחנו שנתיים ביחד" – הסיפור של קובי מלמד ("מה יש בזה") וליאן לב

"חיפשתי פודקאסט חדש להאזין לו בספוטיפיי", מספרת ליאן לב, "ו"מה יש בזה" היה בראש המומלצים. התיאור סיקרן אותי ופצחתי בבינג' האזנה של כמה ימים. ככל שהאזנתי יותר, הסתקרנתי לדעת מי בדיוק הקובי הזה , שיש לו קול כזה נעים וחיבה לסיפורים הזויים". 

ה'קובי הזה' הוא קובי מלמד, אחד מצמד המגישים של "מה יש בזה", שיום אחד מחליק בטינדר ורואה את ליאן, שזיהתה אותו ומיד שלחה את ההודעה הראשונה ("היה לי ברור שאני לא מוותרת על דייט איתו"). מאז, השניים כבר סוגרים שנתיים של זוגיות, גרים ביחד עם הכלבה ושני החתולים. 

"יש משהו מאוד מחזק בלדעת שבת הזוג שלי אוהבת ומעריכה את מה שאני עושה", משתף מלמד, "ובואי נגיד שכשאלעד ואני התחלנו את הפודקאסט, ״למצוא לקובי זוגיות״ לא הייתה אחת מהמטרות". והנה, מסתבר שדווקא כשלא מכוונים – מוצאים את הדברים הכי טובים. "אני באמת מאושר שמצאנו זה את זו, וזה מדהים בעיניי שהכל בזכות הפודקאסט שלנו." באמת מדהים.


קובי וליאן (צילום: פרטי)קובי וליאן (צילום: פרטי)


"בזכות הפודקאסט שלי, גיליתי שאני אוטיסט" – הסיפור של מור דיעי חנני ("שימו לב")

"כשהייתי בן 16 אובחנתי ב'תסמונת האונה הימנית', תסמונת קרובה-רחוקה של אספרגר", משתף מור דיעי חנני, יוצר הפודקאסט "שימו לב", "בתוך כך, אני מאזין לספרים במהירות כפולה, אני זוכר המון פרטים, אני לא יכול לעבור יום בלי חמש שעות האזנה לפודקאסטים, הרצאות וספרים. אני קורא כמעט מאה חמישים ספרים בשנה. למעשה, זה צורך אוטיסטי". 

את הסכתו, "שימו לב", מתאר דיעי חנני במשפט: "ראיונות עם אנשים שאני הבוידעם של הזיכרונות שלהם", וקשה לחשוב על תיאור מדויק יותר. במהלך העבודה עליו, הגיעה נקודת המפנה בגילוי מצבו הרפואי, כאשר הבין כי הידע והפרטים שהוא זוכר על האורחים שלו חריגים בעוצמתם ("יש לי קטעים ערוכים בהם תום אבני נחרד מהידע שלי לגביו, טל מוסרי קורא לי משוגע").

מה שיוצא דופן בסיפורו, הוא שמה שנחשב בעיניו ובעיני אחרים ככישרון נחמד, הסתבר לבסוף כחלק ממאפייני התסמונת איתה מתמודד, ולצד הקשיים המתלווים לחייו, גילה מחדש את עצמו ואת יכולותיו הבלתי נתפסות: 

"חשבתי שהתסמונת עברה בגיל 16 משום שעברתי טיפול, אך במהלך יצירת הפודקאסט נתקלתי בקשיים מהותיים ופערים עצומים. הבעיה היא שאני 'נראה' ומתנהג נורמלי, ולכן אפילו אני התייחסתי לעצמי רק בתור 'דיסלקט מתוקן'. לאור כל הקשיים שנערמו, הבנתי שאני חייב לחקור שוב את העניין לעומק.", הוא חושף. 

"הבנתי שהתסמונת שלי עדיין קיימת, ושהמשמעות שלה יותר עמוקה מכפי שחשבתי. הפודקאסט שיקף את כל המעלות והקשיים שלי. בזכותו הבנתי שאני שופט את עצמי כפי שאחרים שופטים אותי, ומתייחס באגביות לכישרונות המיוחדים שלי כמו כל שאר האנשים. היום אני פועל למען קידום המודעות לאנשים עם תסמונת האונה הימנית ואני מבין שליכולות שלנו יש ערך גבוה וחשוב", הוא מספר. טוב, תודו שלסיפור כזה לא ציפיתם. מי היה מאמין?

מור דיעי חנני (צילום: פרטי)מור דיעי חנני (צילום: פרטי)


"הפודקאסט נתן לי אומץ להגשים חלום – להוציא לאור ספר" – הסיפור של יהודית כץ ("חושבים טוב")

יהודית כץ מגישה את אחד הפודקאסטים המושמעים ביותר בארץ, "חושבים טוב" כבר כמעט 4 שנים, אך רק החודש (ספטמבר 2020) היא הוציאה לאור את ספרה הראשון: "חושבים טוב – להעז לחיות את החיים שמתאימים לך". 

"הרצון הראשוני לכתוב ספר התחיל בערך בזמן שרציתי להתחיל את הפודקאסט, אך משום שיצירת הפודקאסט נראתה לי קלה ודינאמית יותר, בחרתי להתחיל בו ולדחות את הספר בשלל תירוצים", מגלה כץ, "פחדתי. האם אני אצליח לחדש? האם מישהו ירצה לקרוא ספר שכתבתי? למעשה, גם היום, למרות שהספר כבר בחנויות, הפחד לא חלף – רק השתנה". 

ספרה של כץ עוסק בהרגלים ובמסלול החיים שבחרנו לנו, ומתמקד בשאלה – האם זו הייתה הבחירה הנכונה? בכל מקרה, על ההחלטה להוציא ספר – כץ החלטית: "העובדה שהפודקאסט הפך למוכר מאוד עזרה לי ונסכה בי ביטחון שהתוכן מעניין ורלוונטי. לדעת שיש אנשים שמחכים ומצפים לספר זו אסמכתא משמעותית שדחפה אותי להגשים את החלום הזה". והיא אכן הגשימה. "ביום שהספרים עלו למכירה אונליין, פרסמתי פוסט בקבוצת הפייסבוק של הפודקאסט (שמונה כ-20k חברים) ותוך 24 שעות למעלה מ-1000 ספרים נמכרו. "אני מרגישה בת מזל. אנשים מספרים לי איך הספר השפיע עליהם, ועבורי זו פשוט הגשמה של חלום. אין לי ספק שלא יכולתי להגיע לכל כך הרבה קוראים לולא ההצלחה של הפודקאסט".

עבור כץ אגב, הפודקאסט והספר הם לא עיסוקיה היחידים. לצידם, היא מעבירה הרצאות וסדנאות בתחומי הפסיכולוגיה החיובית (בתשלום כמובן), וגם ענפים אלה השתדרגו משמעותית הודות לפודקאסט: "בזכות הכמות הרבה של המאזינים, הביקוש לעבודה שלי גדל משמעותית: הוזמנתי להרצות ביותר מקומות, אנשים רבים הזמינו פגישות אישיות והמודעות אליי ולסגנון עבודתי גדלה משמעותית. למעשה, הפודקאסט הוא הקפיצה הכי משמעותית שקרתה לי בקריירה."

"עזבתי את עולם ההייטק לטובת הפודקאסטים – וכיום אני יוצר סדרות פודקאסטים, עובד עם תאגידי ענק ומצלם סרטונים לבר מצווה" – הסיפור של יובל מלחי ("קטעים") 

הסיפור של יובל מלחי הוא אולי אחד השינויים הכי מהותיים שקרו בקריירה של בן אדם, והכל בזכות פודקאסט אחד. "במהלך שנותיי בעולם ההייטק, תמיד חיפשתי למה להאזין בפקקים – עד שגיליתי את עולם הפודקאסטים", מספר מלחי, "בשנת 2008 התחלתי את הפודקאסט 'קטעים בהיסטוריה' כתחביב, עד שהפך מבוקש מאוד והחלטתי לעזוב את עולם ההייטק". 

זה לא היה כל כך פשוט, אבל לאחר זמן מה, ההצלחה הגיעה: "הפודקאסט הפך אותי למומחה בזכות הידע והלמידה שרכשתי בעקבות עשייתו. שידרתי פינת היסטוריה בתוכנית הבוקר, הגשתי פינה יומית בכאן 11, אני מופיע באופן קבוע במגוון תכניות – וכל זה הודות לפודקאסט".

למעשה, מלחי מהחלוצים שהוגדרו כ"פודקאסטרים", אבל באמת: כיום, הוא יוצר סדרות פודקאסט למחייתו ועובד עם גופים גדולים כמו כאן, הסוכנות היהודית, צה"ל ועוד. באופן מפתיע ולא צפוי, עבודתו הקשה הפכה אותו אפילו לסוג של סלב: " אני מרגיש שזאת זכות מאוד גדולה לעסוק בפודקאסטים, היסטוריה וחינוך ולפרוץ דרכים חדשות כדי להגיע לקהל מגוון. בזכות הפודקאסטים הגעתי לקהל גדול מאוד, אני אפילו מצלם ברכות לימי הולדת, בר ובת מצוות וכל מיני אירועים."

אחד מרגעי השיא שלו, מספר מלחי, אירע לפני כשנה כאשר הגיעו למעלה מאלף ילדים לצפות בהקלטת פרק לייב של "היסטוריה לילדים" –  זה היה פשוט מטורף מבחינתי. לא עשיתי קסמים או ריקודים, פשוט סיפרנו היסטוריה. זה היה באמת רגע מדהים בחיים שלי.".


ואם כל הסיפורים הטובים האלה לא הספיקו, יוזמה מעניינת ומגניבה במיוחד שהגיעה אלינו, רגע לפני השנה החדשה:

"רדיו פוקוס" היא תחנת הרדיו הפנימית של בתי הכלא בישראל, ומופעלת בשגרה ע"י אסירים. בימים אלה, כל האסירים המפעילים אותה בד"כ חלו בקורונה ולא יכולים לשדר. לכן, כדי לשמר את התרבות הכה חשובה – במיוחד בתקופה זו, החלו להשמיע בבתי הכלא את הפודקאסטים של "כאן", לרווחת האסירים. בין ההסכתים שיושמעו: "חיות כיס", "אלחאן", "שיר אחד" וכ"ו. יוזמה מקורית ומתוקה במיוחד.

ומה נאחל לנו? שנה עם יותר חוויות, חיוכים, פודקאסטים איכותיים וטיולים לחו"ל ופחות מגיפות ובתי חולים. יותר מזה, באמת שלא צריך. חג שמח!