"אל תעשה לי פדיחות", אמרה לי פעם מילי, הבת שלי, לפני החתונה שלה. "מצטער. אין לי שליטה על זה. בחופות ובלוויות אני בוכה", התנצלתי. "תתחיל ללכת לסתם חתונות של זרים. תהיה בהרבה חופות ותתחשל עד החתונה שלנו", העלתה הבת שלי הצעה לטיפול בבעיה.
מכיוון שהיה לי מאוד חשוב לא לפדח את בתי ולהרוס לה את החופה, אז ניסיתי. התברר שאני זולג גם בחופות שנקלעתי אליהן במקרה. כאלה שבהן לא היה לי שמץ של מושג מי המתחתנים ומי המחותנים.
גם בחתונה של הבן של חברים משותפים שלנו, שבה נפגשנו במקרה, זה קרה. כשסובבתי את הראש לאחור, כדי להסתיר את הדמעות הזולגות גיליתי את אורה, בת דודה שלי שעמדה מרחק כמה מטרים ממני. הלחיים שלה היו רטובות מדמעות. התקרבתי אליה בשקט. כשהיא קלטה אותי, לחשה: "מה לעשות? חופות מרגשות אותי נורא". העברתי את היד שלה על הלחיים שלי. "שמישהו יעז לומר שאנחנו לא בני דודים", לחשתי.
הבטנו סביבנו. היינו שני הזולגים היחידים שאינם קרובי משפחה של הזוג, והיו שם כמה מאות מוזמנים. זה הצחיק אותנו פתאום.
בזכותה של אורה זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שגם צחקתי בחופה. אגב, הזוג ההוא מהחופה ההיא כבר הספיק להתגרש. אגב שני: בחתונה של מילי בתי החזקתי מעמד עד "הרי את מקודשת".
משפחת צוקרמן התיישבה בהתחלה בשיכון עמידר ברמת גן. אבל מהר מאוד הם נחלצו משם. נתק האבא היה צלם במקצועו. הוא מיד כבש מקום של כבוד בין צלמי העיר, והחנות שלו בחזית קולנוע "לילי" ברמת גן הייתה תמיד מלאה במצטלמים ומצטלמות. נתק עִברת את שמו לנתן, לנה ללאה וגניה והלה לאורה וטובה. ואני המשכתי להתלבט עם מי משתיהן אתחתן כשאגדל.
פעם, באחד מימי ההולדת שלהן, אחרי שכולנו שרנו ורקדנו "אבדה לנו כבשה / אלודג'יה אלודג'ה", ואני שוב לא ידעתי במי מהשתיים לבחור, פתרה את הדילמה אמא שלי, כשהבהירה לי שאף אחת מהשתיים לא באה בחשבון כי אנחנו משפחה.
כך העברנו ביחד את ילדותנו, סמוכים אלה לאלה. חוגגים ביחד ומבלים ביחד. כולנו הלכנו אחרי עודד, הבן דוד הכי גדול שלנו לקן השומר הצעיר ברמת גן, ונשארנו בעצם שמוצניקים עד היום.
ורדה היא הבת דודה שנזכרה והזכירה לא מזמן איך באירועים משפחתיים היו מעמידים אותה ואת אמירה אחותה הגדולה על כיסא, והן היו שרות:
אבל ורדה ואמירה היו רק מופע החימום. האירוע האמיתי התחולל כשאורה וטובה התיישבו ליד הפסנתר ונתנו לנו קונצרט.
היה ברור שטובה ידעה כמונו שליד הפסנתר אורה היא המלכה הבלתי מעורערת. מהר מאוד היא גילתה את הכישרונות האחרים שטמונים בה, ופנתה לכיוון האומנות הפלסטית. רבים סבורים שטובה כרמון היא אומנית יחידה מסוגה בעבודות בזכוכית אומנותית. העבודות שלה הוצגו בתערוכות ומפארות הרבה בתים ומבני ציבור. אורה היא אורה זיטנר, שהחודש נפרדנו ממנה.
מהר מאוד התפרסם שמה של הבחורה המוכשרת עם השמיעה האבסולוטית בקהילת המוזיקאים. היא שרה במקהלת רינת ועם חבורת רננים. הייתה מבוקשת מאוד, בעיקר כמדריכה מוזיקלית. היא הדריכה את השחקנים של תיאטרון אורנה פורת, את משתתפי הפסטיבל לשירי ילדים, שם גם הופיעה כזמרת באחד הפסטיבלים.
כשעבדה עם זמרים בהפקות ובהצגות, תמיד הייתה מבצעת בהתחלה את השיר בעצמה. רק אחרי ההדגמה נתנה לשחקן או לזמר את זכות הביצוע. לא לפני שאמרה והדגישה וחזרה שאם אין התכוונות ואם השיר לא מרגש אותך בכל פעם, כמו בפעם הראשונה שביצעת אותו, אז למה בכלל לשיר?
באמצע שנות ה־80 היא הכירה את הבמאי דוד ברגמן. ברגמן הגיע ארצה לבדו, יתום בן 14 בלי קרובי משפחה. הוא עבר את השואה כשהיטלטל מפריז שבה נולד, דרך שווייץ שם הוסתר, וז'נווה משם נלקח על ידי חיילי הבריגדה והועלה ארצה. הוא היה מראשוני להקת הנח"ל והבמאי שלה. הוא ניהל את בית הספר למשחק בית צבי במשך תשע שנים. היו לאורה ולדוד שנים יפות ביחד. הם חילקו את חייהם בין תל אביב לפריז, שם הופיעה אורה זיטנר בקונצרטים. לפני שנתיים נפטר דוד ברגמן.
סיפור החיבור בין אורה זיטנר לסשה ארגוב, גדול המלחינים הישראלים, נולד ממש במקרה. הוא הגיע להופעה שבה ניצחה אורה על אחת המקהלות שלה. בין שירי המקהלה היה גם שיר אחד של ארגוב, שהמנצחת אורה זיטנר ביצעה כסולנית.
סשה התרגש והתלהב מהביצוע. ההתרגשות וההתלהבות הולידו שני תקליטים משותפים. סשה ארגוב ניגן בפסנתר וליווה את אורה זיטנר ששרה. מהצלחתם של התקליטים נולד גם מופע משותף, שרץ יותר מ־600 פעמים בכל הארץ.
היא סומנה כזמרת איכותית, כזו שכבוד גדול להופיע איתה. "אני לא מתאימה לדור הזה של עכשיו", אמרה. "אני נוגה מדי".
בערב שירי נתן אלתרמן היא חרשה את הארץ עם גדעון שמר, שקרא משיריו של אלתרמן כשהיא שרה את השירים. "באחד המקומות קיבל את פנינו האחראי על המקום", נהגה לספר. "'מי אתם?' הוא שאל. 'זה גדעון שמר ואני אורה זיטנר', עניתי. 'מה, ואיפה אלתרמן? למה הוא לא בא?' שאל האיש באכזבה גדולה".
לצערנו הרב עד מאוד, הלילה עזבה אותנו אמא. אנחנו אילמים מול הבשורה. ושוב מתברר שככל שמתרגלים בראש תרחיש שכזה, ברגע האמת ההלם והזעזוע משתקים. רווח לנו שאמא לא סובלת עוד ובכך ננוחם. דלקת ריאות חיידקית שלא מגיבה לאנטיביוטיקה הכריעה את אורה והשתיקה את הקול הייחודי והיפה הזה, שכל כך הרבה אנשים אהבו לשמוע.
חברים יקרים,
לא כולכם יודעים, אבל טובה, אחותה האהובה של אמא, חולה מאוד. אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שלא ליצור קשר עם טובה ולא לשתף אותה בבשורה הקשה. זה יכאיב לה ואנחנו רוצים לחסוך בצער. זו החלטה כואבת, אבל אנחנו בטוחים שתבינו.
זה המסר שהעבירה רותי, בתה של אורה לכל המכרים והחברים של השתיים.
אורה זיטנר הזמרת, המוזיקאית, בת דודתי שצעירה ממני בשנה בדיוק, נטמנה באדמת בית העלמין של קיבוץ נגבה, הקיבוץ שבו חי בנה אסא עם משפחתו.
התרעות פיקוד העורף