פרולוג
עמדנו עם כמה מאות אורחים בחופה של הבן של חברים משותפים שלנו. אני לא יכול באירועים כאלה. כשרק מתחיל הרב עם "קול ששון וקול שמחה", העיניים שלי מתמלאות דמעות.

"אל תעשה לי פדיחות", אמרה לי פעם מילי, הבת שלי, לפני החתונה שלה. "מצטער. אין לי שליטה על זה. בחופות ובלוויות אני בוכה", התנצלתי. "תתחיל ללכת לסתם חתונות של זרים. תהיה בהרבה חופות ותתחשל עד החתונה שלנו", העלתה הבת שלי הצעה לטיפול בבעיה.

מכיוון שהיה לי מאוד חשוב לא לפדח את בתי ולהרוס לה את החופה, אז ניסיתי. התברר שאני זולג גם בחופות שנקלעתי אליהן במקרה. כאלה שבהן לא היה לי שמץ של מושג מי המתחתנים ומי המחותנים.

גם בחתונה של הבן של חברים משותפים שלנו, שבה נפגשנו במקרה, זה קרה. כשסובבתי את הראש לאחור, כדי להסתיר את הדמעות הזולגות גיליתי את אורה, בת דודה שלי שעמדה מרחק כמה מטרים ממני. הלחיים שלה היו רטובות מדמעות. התקרבתי אליה בשקט. כשהיא קלטה אותי, לחשה: "מה לעשות? חופות מרגשות אותי נורא". העברתי את היד שלה על הלחיים שלי. "שמישהו יעז לומר שאנחנו לא בני דודים", לחשתי.

הבטנו סביבנו. היינו שני הזולגים היחידים שאינם קרובי משפחה של הזוג, והיו שם כמה מאות מוזמנים. זה הצחיק אותנו פתאום.

בזכותה של אורה זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שגם צחקתי בחופה. אגב, הזוג ההוא מהחופה ההיא כבר הספיק להתגרש. אגב שני: בחתונה של מילי בתי החזקתי מעמד עד "הרי את מקודשת".

תמונה ראשונה  
כשלנה ונתק צוקרמן הגיעו ארצה עם תאומות שהיו צעירות בשנה ממני, לא היה מאושר מאבא שלי. הוא איבד את הוריו ושמונה מ־11 אחיו ואחיותיו, ביניהם רייזל, אחותו התאומה, בעלה ובנה. לנה הייתה בת דודה של אבי. אבל במשך הזמן גיליתי שהקשר ביניהם היה יותר מקשר של בני דודים. כי לנה, שהתייתמה בגיל צעיר, גדלה בעצם בבית אבי. התאומות שלה, גניה והלה היו תוספת משמעותית לבני הדודים שהיו לי מצד אבא שלי. כי לעומתו לאמי, ילידת הארץ, היו שמונה אחים ואחיות. מה שהביא לנו שפע של בני דודים ובני דודות מהצד שלה.

משפחת צוקרמן התיישבה בהתחלה בשיכון עמידר ברמת גן. אבל מהר מאוד הם נחלצו משם. נתק האבא היה צלם במקצועו. הוא מיד כבש מקום של כבוד בין צלמי העיר, והחנות שלו בחזית קולנוע "לילי" ברמת גן הייתה תמיד מלאה במצטלמים ומצטלמות. נתק עִברת את שמו לנתן, לנה ללאה וגניה והלה לאורה וטובה. ואני המשכתי להתלבט עם מי משתיהן אתחתן כשאגדל.

פעם, באחד מימי ההולדת שלהן, אחרי שכולנו שרנו ורקדנו "אבדה לנו כבשה / אלודג'יה אלודג'ה", ואני שוב לא ידעתי במי מהשתיים לבחור, פתרה את הדילמה אמא שלי, כשהבהירה לי שאף אחת מהשתיים לא באה בחשבון כי אנחנו משפחה.

כך העברנו ביחד את ילדותנו, סמוכים אלה לאלה. חוגגים ביחד ומבלים ביחד. כולנו הלכנו אחרי עודד, הבן דוד הכי גדול שלנו לקן השומר הצעיר ברמת גן, ונשארנו בעצם שמוצניקים עד היום.

ורדה היא הבת דודה שנזכרה והזכירה לא מזמן איך באירועים משפחתיים היו מעמידים אותה ואת אמירה אחותה הגדולה על כיסא, והן היו שרות:

בואו בואו בואו בואו הנה
כאן איש אינו יודע מהו צנע.
בלי נקודות וגם בלי תור
כן, זהו השוק השחור.
("השוק השחור" / אבשלום כהן)

אבל ורדה ואמירה היו רק מופע החימום. האירוע האמיתי התחולל כשאורה וטובה התיישבו ליד הפסנתר ונתנו לנו קונצרט.

היה ברור שטובה ידעה כמונו שליד הפסנתר אורה היא המלכה הבלתי מעורערת. מהר מאוד היא גילתה את הכישרונות האחרים שטמונים בה, ופנתה לכיוון האומנות הפלסטית. רבים סבורים שטובה כרמון היא אומנית יחידה מסוגה בעבודות בזכוכית אומנותית. העבודות שלה הוצגו בתערוכות ומפארות הרבה בתים ומבני ציבור. אורה היא אורה זיטנר, שהחודש נפרדנו ממנה.

הגוף העוצם עיניים
אינו ירא בנפול שינה,
בהיות אדמה ושמיים
נלקחים ממנו כנשמה.
כי אליו יחזרו יש מאין
בחמלה רבה, באמונה.
("שיר סיום" / נתן אלתרמן)

אורה זיטנר ומתי כספי, 1986 (צילום: נאוה שמש)אורה זיטנר ומתי כספי, 1986 (צילום: נאוה שמש)

תמונה שנייה
בקן השומר הצעיר הכירה אורה את מיכה. הם היו זוג. הלכו ביחד לנח"ל, אפילו תרמו כמה שנים לקיבוץ. החתונה הצפויה לא איחרה לבוא. אבל במשך כל השנים האלה היא לא ויתרה על המוזיקה. למדה באקדמיה על שם רובין בתל אביב וסיימה בהצלחה לימודי פסנתר, קומפוזיציה וניצוח.
הנישואים הסתיימו בפחות הצלחה וממש לא בטונים הרמוניים.

חייך הם תמיד פרידה שאין בה חפץ.
פרידה מלאה מכאוב. פרידה ללא חמדה
כמו גדודי צבא שיעדם ניטל
לבך את דמעותיו עוצר כמו חייל
אשר בקרב נוצח, לכן אל תתהלל
כי אין אהבות שמחות.
("אין אהבות שמחות" / מילים: לואי אראגון / תרגום: נעמי שמר)

מהר מאוד התפרסם שמה של הבחורה המוכשרת עם השמיעה האבסולוטית בקהילת המוזיקאים. היא שרה במקהלת רינת ועם חבורת רננים. הייתה מבוקשת מאוד, בעיקר כמדריכה מוזיקלית. היא הדריכה את השחקנים של תיאטרון אורנה פורת, את משתתפי הפסטיבל לשירי ילדים, שם גם הופיעה כזמרת באחד הפסטיבלים.

בחלון שלי רואים
קצת כחול מהשמיים
ובקיץ יש בו שמש
לפעמים ענן או שניים

גם ענף ורדים פורח
עם ציפור שנעלמה
אך נפלא מכל אלה
בחלון שלי יש ים.
("בחלון שלי יש ים" / מילים: ענת שרים)

כשעבדה עם זמרים בהפקות ובהצגות, תמיד הייתה מבצעת בהתחלה את השיר בעצמה. רק אחרי ההדגמה נתנה לשחקן או לזמר את זכות הביצוע. לא לפני שאמרה והדגישה וחזרה שאם אין התכוונות ואם השיר לא מרגש אותך בכל פעם, כמו בפעם הראשונה שביצעת אותו, אז למה בכלל לשיר?

באמצע שנות ה־80 היא הכירה את הבמאי דוד ברגמן. ברגמן הגיע ארצה לבדו, יתום בן 14 בלי קרובי משפחה. הוא עבר את השואה כשהיטלטל מפריז שבה נולד, דרך שווייץ שם הוסתר, וז'נווה משם נלקח על ידי חיילי הבריגדה והועלה ארצה. הוא היה מראשוני להקת הנח"ל והבמאי שלה. הוא ניהל את בית הספר למשחק בית צבי במשך תשע שנים. היו לאורה ולדוד שנים יפות ביחד. הם חילקו את חייהם בין תל אביב לפריז, שם הופיעה אורה זיטנר בקונצרטים.  לפני שנתיים נפטר דוד ברגמן.

תמונה שלישית
"שיר ארץ עשה אותי זמרת", אמרה לאלי לפיד בראיון בערוץ הרשמי שלו. "אני חייבת לסשה המון".

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש.
("שיר ארץ" / מילים: נתן יונתן)

סיפור החיבור בין אורה זיטנר לסשה ארגוב, גדול המלחינים הישראלים, נולד ממש במקרה. הוא הגיע להופעה שבה ניצחה אורה על אחת המקהלות שלה. בין שירי המקהלה היה גם שיר אחד של ארגוב, שהמנצחת אורה זיטנר ביצעה כסולנית.

סשה התרגש והתלהב מהביצוע. ההתרגשות וההתלהבות הולידו שני תקליטים משותפים. סשה ארגוב ניגן בפסנתר וליווה את אורה זיטנר ששרה. מהצלחתם של התקליטים נולד גם מופע משותף, שרץ יותר מ־600 פעמים בכל הארץ.

היא סומנה כזמרת איכותית, כזו שכבוד גדול להופיע איתה. "אני לא מתאימה לדור הזה של עכשיו", אמרה. "אני נוגה מדי".

בערב שירי נתן אלתרמן היא חרשה את הארץ עם גדעון שמר, שקרא משיריו של אלתרמן כשהיא שרה את השירים. "באחד המקומות קיבל את פנינו האחראי על המקום", נהגה לספר. "'מי אתם?' הוא שאל. 'זה גדעון שמר ואני אורה זיטנר', עניתי. 'מה, ואיפה אלתרמן? למה הוא לא בא?' שאל האיש באכזבה גדולה".

אתנחתא
ישבנו בשבעה לדודה לנה. העלינו זיכרונות מהילדות שהתרחקה נורא מהר. רוב הזיכרונות גרמו לנו ללא מעט צחוקים. טובה תרמה המון סיפורים משעשעים. אורה, שישבה לידי אמרה, "תראה מה זה, שתינו נולדנו באותו היום, לאותם הורים. גדלנו באותו הבית. קיבלנו אותו חינוך ואכלנו אותו אוכל. והנה, אני זוכרת ילדות לא כזו קלה ונעימה וטובה. אחותי התאומה זוכרת ממש ההפך הגמור מאותה ילדות בדיוק". ואז, אחרי שתיקה, אמרה: "כנראה שאנחנו בעצמנו מחליטים בעצם איך לזכור את הילדות שלנו".

את, בתי היית לי ככנפי מלאך
לעבר תום ילדות שכבר נשכח בי
כי הייתה הדרך נקמנית כמו סלע
לנגד תמימותך הפכה למגע רך

ואולי תהיה דרכך כמו מזמור
ואלף חלילי זהב - מגן לך
התדעי ללכת אל פינות הזוהר
וכעס מדרונות קשים לא ייגע בך?
("שיר אור לבתי" / מילים: אסתר שמיר)
אפילוג
ביום שלישי 15 בספטמבר קיבלה קבוצת "החברים של אמא אורה" את הוואטסאפ הזה ששלחה הבת רותי:

לצערנו הרב עד מאוד, הלילה עזבה אותנו אמא. אנחנו אילמים מול הבשורה. ושוב מתברר שככל שמתרגלים בראש תרחיש שכזה, ברגע האמת ההלם והזעזוע משתקים. רווח לנו שאמא לא סובלת עוד ובכך ננוחם. דלקת ריאות חיידקית שלא מגיבה לאנטיביוטיקה הכריעה את אורה והשתיקה את הקול הייחודי והיפה הזה, שכל כך הרבה אנשים אהבו לשמוע.

חברים יקרים,

לא כולכם יודעים, אבל טובה, אחותה האהובה של אמא, חולה מאוד. אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שלא ליצור קשר עם טובה ולא לשתף אותה בבשורה הקשה. זה יכאיב לה ואנחנו רוצים לחסוך בצער. זו החלטה כואבת, אבל אנחנו בטוחים שתבינו.

זה המסר שהעבירה רותי, בתה של אורה לכל המכרים והחברים של השתיים.

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת.

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים.
("שיר ארץ" / מילים: נתן יונתן)

אורה זיטנר הזמרת, המוזיקאית, בת דודתי שצעירה ממני בשנה בדיוק, נטמנה באדמת בית העלמין של קיבוץ נגבה, הקיבוץ שבו חי בנה אסא עם משפחתו.

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור.  
("שיר ארץ" / מילים: נתן יונתן)