איך איך הוא חמק לנו מתחת לרדאר. "Supergroove", אלבומו המלהיב החדש של הגיטריסט אנדי ווטס, תותח-על בתחום מוזיקת הבלוז, ממחיש עד כאב את הקלישאה "אין נביא בעירו". לא יהיה מוגזם לומר שהוא מוכר יותר לבלוזיסטים בארצות הברית, שם הצליח אלבומו להשתחל למקום השישי המכובד מאוד בדירוג 50 אלבומי הבלוז של השנה, מאשר לקהל בישראל, שבה הוא חי זה מכבר די באלמוניות.

אני מאתר אותו במושב אומץ, בעמק חפר, במרחק של בתים אחדים מיובל דור, בעבר רבע מאגדת "הכל עובר חביבי", שמעריך אותו כ"גיטריסט ברמה בינלאומית" ולא הרחק ממוש בן-ארי. אם הוא מצטייר בדמיונכם כחקלאי צרוב שמש, שמתרענן לעת ערב לצלילי הגיטרה החשמלית שלו, אז לא. "באתי למושב בשביל השקט, אבל בנשמה נשארתי נאמן לעיר", הוא מצהיר. "לכן, אני מקדיש את האלבום החדש לתל-אביב - מרכז התרבות של המדינה - שבה חייתי שנים".

ווטס הפיק את אלבומו עם אומן הבלוז המועמד לגראמי קני ניל, מניו-אורלינס והוציאו בלייבל האמריקאי "Booga Music/Vizztone". באלבום עשרה קטעים, חלקם בהלחנתו של ווטס, חלקם גרסות כיסוי. הוא מארח באלבום מועמד נוסף לגראמי, זמר הבלוז ג'ו לואיס ווקר וגם את הזמר הג'מאיקני רוי יאנג, שחי שנים רבות בישראל, את דיוות הבלוז אלייזה נילס ואת אגדת הבלוז ריק אסטרין.

אנדי ווטס (צילום: Ilya Kutusov)אנדי ווטס (צילום: Ilya Kutusov)

כמו באלבומו הקודם, מצדיע ווטס גם הפעם ללהקת העבר המיתולוגית "הצ'רצ'ילים", עם חידוש שירה "Dont You Let Me Down", בתוספת כלי-נשיפה. לחידוש נקרא דני שושן, הסולן המקורי, שקולו עוצמתי כאז. לדבריו, מלחין השיר, צ'רצ'ילאי העבר מיקי גבריאלוב, נתן את ברכתו לחידוש. "סידרתי לו חשיפה בארצות הברית ובכל העולם", מעיר ווטס.

בקטע, החותם את האלבום, "Super Natural", מצדיע ווטס לפיטר גרין - או פיטר אלן גרינבאום בשמו היהודי - ממקימי הלהקה האנגלו-אמריקאית "פליטווד מק", שנפטר באחרונה. "לפיטר הייתה השפעה גדולה עלי ועצוב לי שהוא הלך מאיתנו באחרונה", אומר ווטס.

אם כולם חושבים שווטס הוא אמריקאי למהדרין, אז יש לו הפתעה. "נולדתי בשוודיה", הוא מספר. "אבא שלי היה מהיהודים שבתקופת השואה הוברחו לשם בסירות מדנמרק. הגעתי ארצה בגיל צעיר ונשארתי כאן. מוזיקה לא למדתי אפילו יום אחד. אני לא גאה בזה, אבל לכן אולי אני יכול להרשות לעצמי לשבור את כל החוקים המוזיקליים. מפני שאין לי מגבלות בראש, אני מנגן איך שבא לי, אבל אני לא מנגן מזרחית גם אם בזה יש הרבה יותר כסף".

נו, קדימה...
"לא, אני עושה רק מוזיקה שאני מתחבר אליה. אצלי זה מוכרח להיות אמיתי. לכן, כשאני מוציא אלבום, אני מוכן לחתום בלב שלם על כל מה שיש בו. מה ששומעים באלבום שלי זה כמו 'לייף' על הבמה. אין לי צורך בטריקים של אולפן". 

"בבלוז אני אוהב את החופש, בלי הגבולות, שיש במוזיקה הזאת", ווטס כמעט מתפייט. "וכך, תאמין לי, הרבה פעמים כשאני עולה לבמה, אין לי מושג מה אני הולך לנגן ובשום הופעה אני לא מנגן בדיוק כמו בהופעה הקודמת. מה שקורה על הבמה, קורה ברגע מסוים ולא חוזר על עצמו".

ניסית בלוז בעברית?
"ניסיתי, אבל איכשהו בדרך כלל בלוז לא מסתדר הכי טוב עם עברית. לא כל אחד גרי אקשטיין. כנראה, אמשיך עם בלוז באנגלית ובכך לא אהיה יוצא דופן, כשהרבה-הרבה צברים מקליטים באנגלית, דווקא".

אפשר לחיות בארץ מבלוז?
"רק אם מוכנים לעבוד קשה; ואני עובד קשה. בשביל זה עברתי לאומץ, מקום שעם השדות מסביב מטעין אותי באנרגיה טובה. כעת, בימים של סגר, הרבה יותר קל להעביר אותו במושב מאשר בעיר. אמנם אין כרגע הופעות, אבל אפשר לחיות ממה שיש בצד. מה יהיה? - נראה לי שאם כולם יישמעו להוראות, ננצח את המגפה". 

ועד אז?
"המצב לא פשוט. החודש יעשו בממפיס משהו גדול לכבוד האלבום שלי ויצטרכו להסתדר בלעדיי".

תוכל להופיע בפניהם בזום.
"אני לא אוהב את זה. זה כמו ללעוס מסטיק עם הנייר..."