"האנשים בשלטון מפמפמים את הפחד/ הם עושים הפרד ומשול, פורמים ת'יחד/ הם כל-כך טובים בלהיות רעים/ מרחיבים את הקרעים", כך שר השף דוד בינרט, מסעדן וזמר, בשיר התוסס "חם פה", שהוא העלה השבוע. לכאורה, הוא עשוי להצטייר כאן כעוד אחד, שהמצב גרם לו לטפס עלי בריקדות. ברם, בינרט הגון דיו כדי להודות שלא כך פני הדברים.

"למעשה, כתבתי את השיר כבר לפני כשנה וחצי עם ההקצנה בשיח וברשתות", הוא חושף. "מה שהתחיל כשיר פופ קליל, הפך לשיר-מחאה עם לחן בסגנון הרגאטון המרכז והדרום-אמריקאי. יצאה לי הכלאה מוזרה, לכאורה, אבל אני חושב שזה כלי טוב להעברת המסר".

למרות זאת, השיר מצא את דרכו למגרה אצלך.
"ככה זה, כשאני לא מוזיקאי בפול טיים ג'וב, אלא אני שף שהפעילות המוזיקלית שלו מתנהלת בהבלחות. כשהתחיל הבלגן של הקורונה, אמרתי לעצמי - 'בוא, הנה, יש לך שיר שמתאים בול למצב!' אז פניתי לראפר מיכאל כהן, מהצמד כהן@מושון, שהוא מבאי המסעדה שלי וביקשתי ממנו שיפיק אותו מוזיקלית".

יוצא שבמקום לעלות על אחד הגשרים ולהפגין או לקפוץ לבלפור אתה מפגין באמצעות השיר.
"ככה זה קורה, אם כי כאמור במקור זאת לא הייתה הכוונה. אם השיר יגרום למישהו להתפכח, מילאתי את חובתי. בכל אופן, השיר הוא ההפגנה שלי".  

כשמשוחחים עם בינרט, בן 40 ומזוקן, מסתבר שאיננו שף שנקלע במקרה למוזיקה, אלא קרוב לוודאי שזה אצלו בגנים, לאחר דילוג של דור במשפחתו. סבו מצד אמו, רלף שטיין, היה מוזיקאי ג'ז ניו-יורקי, שלדברי נכדו כתב אפילו עיבודים למוזיקאי-העל בני גודמן.

דוד בינרט (צילום: פרטי)דוד בינרט (צילום: פרטי)

ובאשר למסעדנות?
"הגעתי אליה בעקבות אבי המנוח, שהיה בירושלים בעליה של 'פניקס', מסעדה סינית מיתולוגית. בחופשות הייתי נכנס למסעדה, מגלגל אגרולים, גם עוזר בדברים אחרים, מקבל כמה ג'ובות והולך לראות סרט. קולנוע ומוזיקה זה מה שאהבתי תמיד. כשהייתי בן 17, נגמר הסיפור של המסעדה כשאבא שלי נפטר, אבל התשוקה שלי למוזיקה נשארה".

לאחר שירות צבאי בנח"ל, בינרט יצא לביקור משפחתי בניו-יורק, שם עבד במסעדה איטלקית וממנה התגלגל לטיול הרפתקני במרכז אמריקה עד ש"חזרתי ארצה עם חלום להיות רוק-סטאר". ברם, זה לא קרה "כשהמסעדנות ניצחה אצלי". 

לפני שמונה שנים הוא פתח בקרית המלאכה, בדרום תל-אביב, את מסעדת 'א-לה-רמפה', שנראית כאילו שהגיחה מאחד מסרטי המערב הפרוע. "יצרתי לי פינה קולינרית משלי, שהאווירה שבה, כמו בפונדק-דרכים, גורמת לאנשים לעלות אליה לרגל", הוא מעיד. "בהתחלה הוגשו בה גם פירות-ים ובשרים, אבל לאחר קשיים של רישוי, המסעדה עברה להיות לגמרי צמחונית, אפילו טבעונית, כשלשמות המאכלים מתלווה לא מעט הומור".

כשהשף הוא גם זמר-יוצר, זה כצפוי מעורבב אצלו עם מוזיקה, כפי שניתן להתרשם מהצלילים שמתנגנים ברקע. "מוזיקה וקולינריה הולכות יחד, כשהיצירתיות,הכרוכה בהן, משותפת להן", סבור בינרט, שהוציא לפני שלוש שנים את "בולדוזר", אלבום בכורה קסום, שאותו הוציא בהפקה מוזיקלית של מאיר עמר, יוצא "טיפקס", הידוע בכינויו "ביג אם".

כיצד אתה מתמרן בין שני התחומים שלך?
"בעולם הבישול אני שוחה מתמיד ללא מאמץ בעוד שלעשייה שלי במוזיקה אני מודה שהתלוו רגשי נחיתות. זה אולי בגלל שאין לי הכשרה עמוקה בתחום, שאליו נכנסתי מאוחר ואני לא יודע לקרוא תווים. לעומת זאת, במסעדה אני מכיר כל פסיק".

מה באשר להופעות?
"הופעתי מעט, אבל לאחר כל המאמצים והאנרגיה שהשקעתי בלהגיע לאלבום, שכאשר הוא יצא סוף-סוף, נגמרו לי המשאבים והמומנטום. אני הרבה בין הסירים וכדי לצאת ולהופיע, זה משהו שאני מתלבט בו עם מעין הרגשה של דון קישוט, היוצא להיאבק בטחנות-רוח".

ובאשר לקורונה? - בינרט, הפלא ופלא, איננו בין המקטרים והמוחים, כפי שהם רוב אחיו לענף. איכשהו הצליח להישאר מעל המים. כשהתקרב הסגר הנוכחי, יצא עם רעייתו ועם שלושת ילדיהם צפונה, שם התמקמו באוהל על גדות הירדן. מוזיקה וארוחות-גורמה בחיק הטבע לא חסרים להם שם.