"בואי ניסע מפה למקום רחוק/ רק כפכפים צריך, בגד-ים וצחוק/ זה מקום הצגה, שם כל גל חגיגה/ השקיעות, הזריחות, מזכירות לי לחיות", אכן, כך נפתח "ווילגאמה", שירו החדש של אורי בנאי, שחוגג מלאת 20 שנה ללהיטו הגדול ביותר, "פרפרים", עם משב-רוח מרענן של חופש, אהבה ותקווה, כדבריו, דווקא בעידן הקורונה, שלצערנו עודנו בתוקף.

"כשנסעתי עם כמה מחבריי לטיול גלישה בסרי לנקה, לא ידעתי למה לצפות", מספר בנאי. "אז, בפברואר, כשהגיעו ידיעות על נגיף מסתורי מסין, לא תיארתי לעצמי שאצליח לתפוס גלים באי היפהפה שמדרום להודו, לא כל שכן שדווקא שם יצא לי שיר חדש. ווילגאמה הוא שם אחת משלוש עיירות הגולשים, שבהן היינו, עם אנשים קסומים, מוקפים בטבע מטריף, שכבר מזמן נדבקו בחיידק... הגלים". 

"בערבים, הייתי שר ומנגן להם, ולגולשים שבאים לגלוש שם, אגב לגימת בירה צוננת", הוא מוסיף. "באחד הערבים שרתי בשלוף שיר שאלתרתי על המקום, בלי לחשוב שפעם ארצה לעשות איתו משהו בארץ. כשחזרתי, לא מיהרתי עם השיר, אולי במחשבה שהקטע עם הקורונה ייגמר ואז אולי. כשהמצב כאן התדרדר, השיר קיבל משמעות אחרת, של חלום, או של געגוע למשהו שכבר לא קיים בתקווה שיחזיר אותנו לשפיות".

להפקה המוזיקלית של השיר, המלווה בקליפ על רקע הנופים המדהימים של סרי לנקה, קרא בנאי לדגל את שלומי ברכה, שהוא לא רק שותפו המוזיקלי ב"משינה" של דודנו, יובל בנאי, אלא גם חובב גלישה מושבע. ברכה, חמוש בגיטרות ובתופים, תרם לצבעוניות של השיר המהנה.

אורי בנאי בווילגאמה (צילום: טל בן-דוד)אורי בנאי בווילגאמה (צילום: טל בן-דוד)

לדברי בנאי, הוא שב מההרפתקה הסרי לנקית שלו עם טעם של עוד ועם רצון עז לשוב לשם. "אין מה להשוות בין חוויית הגלישה שם וכאן", מבהיר בנאי. "אם בחופים שלנו יש גלים יום-יומיים כן, יום-יומיים לא, שם יש כל הזמן תנאי גלישה מעולים, המושכים גולשים מרחבי תבל".

גם אם בנאי, 51, יתרחק עד קצה העולם, הוא יזוהה תמיד כבנו הבכור של "הגשש" הנערץ גברי בנאי. מסתבר, שהתפוח נפל לא הרחק מהעץ. בהיותו בן שמונה נשלף בלי קשר לייחוסו המשפחתי מבית הספר שבו למד להופעת אורח בסדרת הטלוויזיה "רגע עם דודלי". לאחר שאת השנים הבאות הקדיש בנאי, אוהד שרוף של הפועל תל-אביב, לכדורגל ש"זה האדרנלין שלי", הוא הופיע בלהקת "צעירי תל-אביב", שממנה הגיע ללהקת פיקוד המרכז.

בהמשך התבלט בנאי ב"ללקק ת'תות", סרטו של אויר ברבש, הופיע בסדרת "עניין של זמן" ולמד משחק בסטודיו של לי שטרסברג, בניו-יורק. ב-97' הוא עלה על מסלול הכוכבות בסדרת "פלורנטין". כישרון המשחק המגוון שלו קיבל חותמת כשעבר מתפקיד איגי ההומוסקסואל שם לתפקיד העסיסי של בן-ציון בהצגה הנוסטלגית "בוסתן ספרדי", מאת יצחק נבון. בהצגה, הרצה בהבימה בטפטופים מזה למעלה מ-22 שנה, ניתן לו להתרפק על ההווי של שבט בנאי בשוק מחנה יהודה, בירושלים.

במקביל לקריירה המשחקית שלו, שבאה לביטוי במגוון של הצגות, בנאי הוא זמר, הכותב את שיריו. במאזנו שני אלבומים - "פרפרים", שאותו הוציא בשנת 2000 ו"מפליג בדמיון" (2008). הוא מעריך שהשיר "ווילגאמה" יהווה אדן זינוק לאלבום שלישי.

בשובו מהפנאן החלומי במזרח, נסחף בנאי למציאות אחרת בתכלית, שכפתה הקורונה. "בבת אחת נפסקו ההופעות", הוא מספר. בפרט הוא מצר על ההפסקה מאונס של המופע "ירושלים של בנאי", שאותו הוא חולק עם אביו ועם אחיו, בעז בנאי. אורי הוא היוצר והמנהל המוזיקלי של המופע.

בנאי מצר על המצוקה הכלכלית שגרמה ללא מעט אומנים ועובדי הענף התרבות. לאות הזדהות נטל חלק בהפגנות בתל-אביב ובירושלים. לפני שהחל הסגר הנוכחי הוא יצא עם רעייתו, ענת (לפניה הוא היה נשוי לשחקנית לני שחף, אם שני ילדיו הגדולים) ועם יונתן, בנם בן החמש, להתאוורר באי קורפו, ביוון. תנו לבנאי ים ושמש - והוא יידע איך לכייף.