קרוב לוודאי שעם הראש היצירתי שלו, יוהאן סבסטיאן באך היה מוחא כפיים לחן צימבליסטה על המעדנים שהוא רקח עם כלי ההקשה שלו מיצירותיו. ולא במקרה. הסכיתו ושמעו מה גרמה לו תקופת הקורונה. "היומיים הראשונים היו מאוד קשים, כי הביטולים להופעות ולקונצרטים באו בזה אחר זה", הוא מדווח. "מדובר במצב שבו הבן אדם לא יודע מה לעשות עם עצמו. נקלעתי לתחושת מועקה, אפילו לדיכאון. ואז התעשתתי".

כיצד?
"קמתי בבוקר עם רעיון להקליט מיצירות באך, כי אני אוהב את המלחין הזה. נכון שבימי הקורונה אין תזמורת ואין צוות טכני. אז מה?  - אעשה הכל בעצמי, כך החלטתי. כלומר, העברתי את תפקידי כלי המיתר למרימבה, הוספתי בשלושה מהקטעים ויברפון וצ'מבלו (שלנגינה בו גויס קובי ליליאן ) והפכתי את הסטודיו שלי לאולפן הקלטות שבו מנותק מכל העולם נעזרתי רק בטכנאי. תוך שלושה ימים היה הסיפור גמור".

מה בעיניך הקסם במוזיקה של באך?
"לעומת מלחינים אחרים, באך כתב ישירות לקדוש ברוך הוא ולכן המוזיקה שלו שמימית כל כך. מנקודת המבט שלי, המוזיקה שלו מתלבשת על כלי ההקשה כאילו שנכתבה במיוחד להם. יש בה גם גמישות שמביאה לכך שהרבה פעמים אם משנים את ההדגשים בה, מתקבל גרוב שיכול להיות ג'זי או רוקי".

חן צימבליסטה (צילום: אנג'ליקה שר)חן צימבליסטה (צילום: אנג'ליקה שר)

ולאחר שסיימת את מבצע באך?
"ניצלתי את הזמן כדי ללמוד לנגן בצ'לו וגם למדתי דנית כי הנכד שלי, תיאודור, חי בקופנהגן עם בתי, הנשואה לדני. כמו כן אני קורא הרבה ומטפל באדיקות במורשת התרבותית של אמא שלי, הפסלת עפרה צימבליסטה זכרונה לברכה. בנוסף מדי בוקר אני רוכב על האופניים מהבית בפלורנטין לחוף מציצים, שוחה בים וחוזר באופניים. כל זה אולי כדי לחפות על הניתוק מהקהל, שבשביל להביא לו את המוזיקה שלי נולדתי. פתאום הקהל איננו, משהו שגורם לחור עמוק בבטן.  שום דבר איננו מהווה תחליף לאינטראקציה עם הקהל. לכן, אני לא מוכן לעשות קונצרטים בזום".  

ואם נסכם את כל זה?
"ימי הקורונה עשו אותי קצת יותר נינוח, בלי ההיפריות שמניעה אותי בדרך כלל".

"נינוח"? - כנראה, צימבליסטה איננו מסוגל להיות לגמרי נינוח. ההפגנות, איך לא, קראו לו. "אי אפשר לשבת בבית בלי למחות על העוולות", הוא אומר. "אז עליתי לבלפור עם התוף הכי גדול שיש לי, כמו התוף שאיתו העברתי את השירות הצבאי שלי בתזמורת צה"ל ואיתו הרעשתי שם עולמות. אנשים זיהו אותי והתפלאו איך שבוע קודם לכן ראו אותי מנצח על התזמורת הסימפונית ירושלים והנה אני עם התוף ב'קונצרט' שונה לחלוטין ועושה רעש עם נגנים אחרים, כי זאת דרך המחאה שלנו. אין ברירה. על העם לומר את דברו. אי אפשר לשתוק".

המשטרה לא תמיד נוהגת בעדינות במפגינים. 
"אני יודע לבוא בזמן ולצאת בזמן. בהפגנה אחת אמנם היה שוטר שניסה להתלבש עלי. 'באת לי בזמן', אמרתי לו להפתעתו ושאלתי אם אוכל לשים את התוף בניידת שלו עד ההפגנה הבאה. 'אני לא יודע', הוא אמר. 'אולי אז לא אהיה במשמרת'. אגב כך הוא שכח מדוע ניגש אלי".

זה לא מצחיק את צימבליסטה. "איך שאני מדבר אתך, הייתי אמור להיות בסין ובשבוע הבא -בווינה", הוא סח. "נקווה שכל זה יהיה מאחורינו".