לואי להב איננו זמר, גם איננו נגן, אף כי היה כזה בעבר הרחוק. לא תמצאו את שמו ברשימת יוצרי השירים, ואם הוא רשום - לטענתו בטעות - כאחד ממחברי שיר עתיק יומין של צמד דרום, הוא איננו חדל מלרטון על התמלוגים בגינו שמגיעים אליו כל השנים מאקו"ם טיפין־טיפין.  
למרות כל זאת, הוא הוכרז בשבוע שעבר כמי שמייצג השנה את המוזיקה בין זוכי פרס מפעל הפיס לאומנות ולמדעים ע"ש לנדאו לשנת 2020 על מפעל חייו. "לואי להב עזר להגדיר ולבסס בארץ את מקצוע ההפקה המוזיקלית מאז ועד היום", נאמר בנימוקי הפרס. "להב אחראי על רבים מהאלבומים המצליחים שהופקו בישראל, כשהשפעתו על יוצריהם עצומה".

"סופרלטיבים כמו זכייה בפרס חשוב כזה מלחיצים אותי", מגיב להב וכמי שדבק בו לא אחת דימוי כוחני, לא תמיד בצדק, הוא חושף את צד אחר שבו ומוחה: "צר לי שזה מגיע בתקופת הקורונה, שבה הרבה מוזיקאים ועובדי במה הם חסרי עבודה וקשה להם".

"לואי, שמהרגע שנפגשנו הרגשנו שתמיד היינו יחד, התחיל אצלי", דורי בן זאב מייחס לעצמו בהומור שלו מניות־יסוד בתופעה ששמה לואי להב. "זה היה לקראת אמצע 75', כשעבדתי על התקליט הראשון שלי, 'הכיוון מערב', עם המעבדת אלונה טוראל, שעשתה עבודה מפוארת. כשעמדנו להיכנס להקלטה, נאמר לנו שיש לנו טכנאי מעולה שחזר מארצות הברית. כך הכרתי באולפן את לואי. לא רק שמצאתי בו בן ברית מהחלומות, אלא מהר מאוד גיליתי שהוא הרבה יותר מטכנאי מהשורה".

במה "הרבה יותר"? עוד נחזור לכך, גם לבן זאב. עכשיו לווידוי. "אני אשם בכך שטעות לשונית כמו 'מפיק מוזיקלי' נכנסה שלא בכוונה לשפה העברית", מתוודה להב. "זה היה לקראת הופעת אחד האלבומים הראשונים שעליהם עבדתי. בבקשה, אל תשאל אותי של מי ומתי. אולי אני מוזיקלי, אבל זיכרון ועברית מדויקת הם לא הצד החזק אצלי. כשקרלה קמחי, אז ממנהלי סי־בי־אס, שאלה איזה טייטל לשים ליד שמי על העטיפה, עניתי 'מפיק מוזיקלי' ולא 'מפיק המוזיקה', כנדרש. הטעות נשארה. העיקר שעם הפרס שבו זכיתי מקצוע ההפקה המוזיקלית זוכה סוף־סוף להכרה".  

להב לבית שארפסשווארת - עוד מעט נגיע לעברות השם הארוך מאוד - נולד ב־49' להורים יוצאי פולין בלה פז, העיר הגדולה והמרכזית בבוליביה, מדינה בדרום אמריקה, נטולת מוצא לים. שטחה פי למעלה מ־50 לעומת מדינת ישראל, אך היא לא גדולה ממנה בהרבה מבחינת מספר התושבים. "משם אני זוכר בעיקר את ההרים הגבוהים העוטפים את העיר, ואת המוזיקה האינדיאנית שברקע ועליה גדלתי", אומר להב. "מעניין ששום דבר ממנה לא נכנס לעבודה המוזיקלית שלי בהמשך".

כמעט בן 12 היה כשניתק מנוף ילדותו. עלית מתוך ציונות? אני שואל. "לא ידעתי כלום על ציונות, אפילו לא הכרתי מילה בעברית", הוא משיב. "כל מה שידעתי זה שהמשפחה שלי מתפרקת. למעשה, עליתי לישראל עם אמא דרך ארגנטינה וארצות הברית, שם אבא נשאר. הרווח מכך היו התקליטים של מוזיקה אמריקאית שהוא היה שולח אליי לארץ. כך נחשפתי לאלביס".

לואי להב (צילום: יוסי אלוני)לואי להב (צילום: יוסי אלוני)

האסיר המוזיקלי

בדרך לצבא עבר כאן שלוש תחנות - פנימיית נוער, בית הספר החקלאי הכפר הירוק ולבסוף, בית הספר האומנותי רננים בתל אביב, "שם למדתי במגמת ציור, דווקא, לצד שיעורי גיטרה אצל אגון קרטן כדי להעביר את הזמן. קרוב לוודאי שאם לא הייתי נשאר במוזיקה, היה יוצא ממני צייר", הוא משער.

מרננים צמחה חברותו עם יגאל בשן. לדבריו, כשחברו היה מגיע לתפוח הגדול, היה קופץ אליו לאולפן ומקליט אצלו. "קיבלתי מאוד קשה את מה שקרה ליגאל", הוא אומר. "מתי שניסיתי לבקר אותו, מיקה כל פעם הייתה אומרת 'עוד לא'. בסוף זה לא קרה". מה שכמעט אין יודעים על להב זה שבמקביל ללימודיו ברננים הוא חלטר אצל גודיק. "ניגנתי בערבים בגיטרה, לא חשמלית, במחזמר 'איש למנשה'" הוא נזכר. "משם אני זוכר את הקול הגדול של גדעון זינגר. אני בספק אם הוא שם לב אליי. הייתי ילדון".

הגיטרה הונחה בצד כשגויס לשירות קרבי, כולל קורס מ"כים בצנחנים. הייתה זאת דרורה חבקין, המדריכה המוזיקלית של צוות ההווי של חובשי הכומתות האדומות, שחילצה אותו מהקרביות. יום אחד היא סיפרה לאיצ'ה גולן, קצין החינוך של פיקוד המרכז, על חייל גיטריסט שכדאי לתגבר איתו את הצוות. "תביאי אותו!", אנפף לה גולן כמעט בהיסח הדעת. "יש בעיה", אמרה לו. "קודם יש לשחרר אותו מהכלא".

עד שגולן שחרר את האסיר המוזיקלי, שנכלא בגין עבירת משמעת, היו חברי הצוות בהיכון לקראת הגעת התגבורת מהכלא. "ממה ששמענו עליו מדרורה, ממש היינו בציפייה", נזכרת חברת הצוות צרויה חופרי, כיום צרויה להב, מטובי הפזמונאים במדינה. כשהאסיר המשוחרר הגיע בבגדי דגמ"ח לצוות, בין אלה שהוא פגש שם מלבדה היו דודו זכאי, אורי שבח, אביבה גר, גילה רונן ואברהם זיגמן, קיבוצניק מנחשון, שפינה לו באדיבות את עמדת הגיטרה החשמלית ועבר לעמדת גיטרת בס.

ה"תגבורת" התערתה בקלות. "לואי כמו לואי התבלט תוך זמן קצר, ולא רק שהוטל עליו להחליף את דרורה (חבקין - יב"א), כשסיימה את תפקידה, אלא גם קיבל את הפיקוד עלינו", מספרת צרויה. "כמפקד, הוא דאג לשיפור תנאי השירות שלנו ולכך שוויתרו לנו על חלק מההופעות".
עם כל הוויתורים המשיכו חברי הצוות לחרוש את סיני. זיגמן שולף צילום מאז, שבו הוא ולהב נראים שכובים תחת משאית הצוות, כדי לתפוס מחסה מגיחת מיגים מצריים, כשלידם מונחים שני בקבוקי משקה קל. פחד? "איזה פחד, לא היה לנו מושג מהחיים".

באותה משאית התרחש אירוע משמעותי בחייו של להב. "יום אחד, בדרך להופעה בירושלים, שאלתי כמו אחרים את לואי מה זה השארפסשווארת שהוא סחב על גבו", מעיד זיגמן. "כשהשיב שבעברית זו חרב חדה, התחלתי לשחק עם זה והגעתי ללהב. אני הקופירייטר של שמו העברי של לואי - ואל תאמין לשום גרסה אחרת".

זיגמן מנכס לעצמו בלי ניד עפעף גם את פניית חברו לצד הטכני של המוזיקה: "כשהיינו במלון 'חיים' של החיילים בתל אביב, הבאתי אותו למרתף שבבניין, שם היה זרוק פסנתר ישן נושן, מלא אבק. 'אחלה מרתף', הערתי והכנסתי לו לראש שכדאי שילמד הקלטות. 'לאבא שלי יש אמצעים', הוא הגיב. ההמשך ידוע. המרתף נותר בשיממונו עד שהרסו את הבניין ואילו לואי נסע ללמוד בניו יורק, בדרך להיותו מה שהוא היום".

לואי להב (צילום: יוסי אלוני)לואי להב (צילום: יוסי אלוני)

נולד לרוץ

לדברי להב, כשהגיע לניו יורק, לא היה לו הלם תרבות. "הכרתי את ניו יורק מביקורים אצל אבא שלי", הוא מעיר. כשקפץ מלימודיו לחופשת מולדת, נשא לאישה את צרויה, חברתו מהצוות בצבא והביא עמו לאולפן שבו עבד את הקיבוצניקית מאיילת השחר. "האולפן הזה, ששמו היה '941', שכן מחוץ לעיר במקום מדהים לאללה, למרגלות גבעה מיוערת על שפת ההאדסון", היא משחזרת. "ראיתי שם את לואי נותן בראש בעבודה עם הזמרים ומרוב התרוצצות ביניהם בקושי נשאר לו זמן לישון. אני, שבאתי לשם מהקיבוץ ומהמוזיקה הקלאסית, ישבתי באולפן שעות על גבי שעות ומוקסמת, עד שלואי שילב אותי ואת הכינור, הפעם חשמלי, בהקלטות לברוס ספרינגסטין. הוא לא עשה לי הנחות. ככה לואי. אצלו הכל צריך לצאת הכי טוב שאפשר".

"הייתי באטרף בעבודה באולפן הזה, וזאת הייתה תקופה משגעת לצד גדולי הזמרים של אז, כמו להקת דם, יזע ודמעות, שהחבר'ה שבה היו מדהימים אחד אחד", מציין להב. "התרוצצתי ביניהם, הרכבתי להם את הכבלים ואת המיקרופונים, גם הכנתי להם קפה ולמדתי מהם המון. היו שם זמרים כמו מלאני סאפקה, ג'יימס טיילור וג'ניס איאן, שהייתי הסקונד אינג'ינר בהקלטות שלה. גם פול סיימון הסתובב שם. במשך תקופה קצרה עשיתי את הסאונד להופעות של לו ריד. מהתקופה איתו אני הכי זוכר את המסיבות הפרועות".

שכחנו מישהו?
"בחיים לא אשכח את ברוס ספרינגסטין, שהייתי הטכנאי הצמוד שלו בתקופה שהוא עדיין לא היה ה'בוס' המוכר כיום".

להב מדבר בהוקרה רבה על הזמר הצעיר דאז, בן השנתון שלו, כך גם רעייתו לשעבר, אם כי יש לה הסתייגות. "נראה לי שהאמריקאים אינם נותנים את ההערכה הראויה לחלקו של לואי ב'נולד לרוץ', הלהיט שעשה את ברוס", היא סבורה. לואי: "מהרגע שפגשתי את ברוס זיהיתי שעוד לא פגשתי כזה דבר. הוא מהאנשים שלידם מרגישים באנרגיות שיוצאות מהם החוצה. יש לו נוכחות מקרינה, משהו שמורגש גם אצל שלמה ארצי. כל ההסתכלות שלי על הפקה באה ממנו, כשהיינו המון ביחד".

נשארתם בקשר?
"לפני שנה, כשהייתי בניו יורק עם שלמה ארצי, התראינו. סידרו לנו הזמנות להופעה שלו בברודוויי. אחריה הוא אירח אותנו מאחורי הקלעים בחיבוק. מתי שאנחנו נפגשים תמיד נשאר אותו יחס חם".

ב־75' חזרו בני הזוג להב לישראל, לאחר שהגעגועים ארצה עשו את שלהם. האהבה ביניהם התמוססה, אבל נשארה אצלם חברות, שאיננה שכיחה על פי רוב אצל גרושים, לצד שיתוף פעולה מוזיקלי פורה שנותר על כנו. להב נקלט בטריטון, אולפן ההקלטות נותן הטון בתקופה ההיא, שם החל כטכנאי וכאיש תחזוקה. כאן אנחנו חוזרים לדורי בן זאב, שאומר: "פגשתי בלואי מישהו שמבין טקסט, חי את האומנות עם התיאטרליות שבה, שכל מילה שלו היא כמו בושם ל...אוזניים. זאת הגדולה של לואי, כמי שבא מאומנות ומיצירה ויש לו האומץ להוציא לפועל מה שהוא חושב. כתותח־על, שהביא את המוזיקה בארץ לרמה גבוהה ביותר, הגיע לו הפרס כבר לפני עשוריים".

ברוס ספרינגסטין (צילום: רויטרס)ברוס ספרינגסטין (צילום: רויטרס)

מחבר בין ניגודים

עוד באותה שנה להב נגע מקצועית בפסגה, כשהופקד בידיו הגה ההפקה של תמוז. "התפקיד העיקרי שלי בלהקה היה לחבר בה בין קצוות, כלומר בין שלום חנוך ואריאל זילבר", הוא אומר כעת. "עם זאת, לאחר כל השנים לא אומר שהיה פחות קשה לחבר בין שלום לבין שלמה במופע המשותף שלהם. נראה לי שאני יודע לחבר בין ניגודים".

בין השניים בקוקפיט של תמוז ניצבו שאר חברי הלהקה. "בלי לואי להב להקת תמוז לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה והאלבום היחיד שהוצאנו לא היה נחשב כיצירת מופת", משוכנע איתן גדרון, נגן גיטרת הבס של הלהקה. "אין ספק שזה לא היה קורה בלי לואי, שלא ספג את הרוק'נרול מתקליטים כמו רבים אחרים, אלא ממש חי את זה בארצות הברית".

היה קשה איתו?
"בכלל לא. בירכתי על כל שנייה שלואי היה איתנו, למעשה כחבר השישי של הלקה, למרות שהוא לא ניגן ולא שר. עד שהוא בא, די התפזרנו, וכשהוא הגיע, נהיה לנו כיוון".

מה קרה לבסוף?
"אריאל לא הסתדר עם הדרמטיות ועם הבומבסטיות שלואי הביא בעיבודים שלו וטען שהם נשמעים יותר מדי אמריקאיים".

זילבר איננו מכחיש את דברי חברו מאז, אבל קובע בפסקנות: "לואי, למעשה, עשה את תמוז. כל הזכויות על הצלחת הלהקה שמורות לו, כשאנחנו, החברים בה, היינו מבצעי הפעולה. כמקצוען לאללה, הוא עשה לנו בית ספר להפקה, ומה שהוא הפיק אז נשמע חי עד היום. אני זוכר אותו כמלא באנרגיה וכמי שסחף אותנו להתלהבות מעבר למה שהיה בנו. פעם הוא עד כדי כך התלהב שתוך כדי זה שנתן מכה בקיר, הוא לא הבחין שהיה תקוע בו מסמר. הוא המשיך להלהיב אותנו מבלי לתת ביטוי לכאב שלו".

בכל זאת, נוצרה ביניכם אי־הסכמה שהביאה לפירוק תמוז.
"נכון, כי לואי הביא אלינו את אמריקה, אפילו יותר מדי וזה לא מה שחיפשתי, עד שלא יכולתי יותר. אחרי הרבה שנים קראתי לו לייעץ לקראת המופע של 'המיטב' והוא בא בשמחה, ידע להוציא מכל שיר את התמצית שלו ואת שיר כמו 'אין עוד מלבדו' הוא הפך ליצירה של ממש".
"לחזור אל אריאל אחרי הרבה זמן היה כיף", כך להב. "כמה שהוא השתנה, במוזיקה הוא נשאר אותו אריאל, מוזיקאי מוכשר וזמר מדהים".

"עם שלום התחברתי חזק בתמוז ומאוד אהבתי מה שהוא עשה", לואי אומר עוד. "אי אפשר היה לעמוד בפני השירים הנהדרים שלו, וזה מה שהביא אותי להמשיך איתו בתקליט שלו 'אדם בתוך עצמו', שהוא הביא אליו משהו מאוד חשוף, שכמותו לא שמעו עד אז בשירים בארץ". למרות דברי ההתפעלות של להב, דרכם של השניים התפצלה לאחר "חתונה לבנה", אלבומם המשותף. ניכר בלהב שאין הוא שש לדבר על מה שקרה ביניהם ותרם לכישלון המסחרי של האלבום: "מבחינתי, שלום רצה לעשות צעד חד לעבר רוק'נרול אינטנסיבי מדי לטעמי. לו היו בידיי המאסטרים, הייתי עובד על התקליט מחדש".

16 שנה עברו עד שהם חזרו לשתף פעולה באלבום "ערב ערב". בין לבין לבלב הרומן המוזיקלי בין שלמה ארצי לבין להב. "את שלמה לא הכרתי בהתחלה ולקח לנו זמן להתחבר", הוא מספר. "מתישהו נהיה בינינו חיבור מופלא עד כדי סיפור אהבה. שלמה הוא זמר שאין שני לו; זמר שמפיק רוצה ללכת איתו ורוצה לשמוע ממנו מה שיש לו להגיד". במקביל להב נהנה מאוד לעבוד עם דויד ברוזה, ומספר איך לדבריו תקליט השיא שלו, "האשה שאתי" כמעט הפיק את עצמו. "ברגע נדיר שבו נראה לך שהכוכבים כאילו הסתדרו בצד שלך ומה שנשאר לך זה לומר 'וואו!'", הוא אומר.

שלום חנוך ולהקת תמוז הופעה בצוותא (צילום: יח''צ)שלום חנוך ולהקת תמוז הופעה בצוותא (צילום: יח''צ)

ללכת עד לקצה

עם זאת, נודע להב בשנות ה־80 כמי שמושך את זמריו עד הקצה. חמש שנים בטרם הצריד כביכול ב־87' את גידי עד בלי שוב לקולו הקודם, הוא הפעיל את המכבש שלו על אסתר שמיר בלהיטה "במקום הכי נמוך בתל אביב", שבכלל איננה זוכרת אותו לרעה. "עד השיר הזה שרתי גבוה ובעדינות כמו בשיר 'עברתי רק כדי לראות' ברוח התקופה, כשג'וני מיטשל וג'ואן באאז היו באופנה. אבל כדי להוציא ממני את הכאב שב'מקום הכי נמוך בתל אביב', הוא הביא אותי עד כדי קול צרוד כדי להוציא ממני משהו מהקישקס. אחרי הרבה שעות של עבודה באולפן, רבים היו בשוק מהרוק הנשי שהבאתי, אבל לואי הוציא ממני משהו רוקיסטי, אותנטי וחזק, ששירת במדויק את השיר. זה היה כמו ללכת לקצה כדי למצוא את האמצע".

ובאשר לגידי גוב, אומר להב: "אולי התקופה שבה עבדנו יחד על תקליט 'דרך ארץ' הייתה קשה ודרמטית לנפש העדינה שלו. בניגוד למה שאמרו, לא אני הצרדתי אותו. זה מה שקורה לזמר שרץ ביום בין ההופעות של הפסטיגל לבין הקלטות בערב. לא תכננתי את זה ככה. אגב, לפני הקורונה היינו אמורים לחזור יחד במופע משותף שלו עם פוליקר וזה לא יצא".

כשעבד ב־89' עם שלומית אהרון על אלבום "אישי ואהובי", בכלל לא היה צורך בהצרדה. "נפגשנו אחרי שעזבתי את הכל עובר חביבי, ולואי העביר אותי יד ביד מקריירה של זמרת של להקה לקריירה של זמרת סולנית", מספרת אהרון. "התמסרתי לגמרי לתהליך שלואי הביא אותי אליו, תוך כדי פירוק קיבעונות שנוצרים במרוצת השנים. זאת, אגב הקפדה על הטקסטים של השירים ודרישה ללכת עם האמת הפנימית עד הסוף. לא אומר שזה היה קל. לא פעם לואי דרש ממני לשיר שוב ושוב שיר זה או אחר, עד שנהייתי מותשת ולעתים אף הגעתי עד דמעות. בסיכומו של דבר ללואי שמור מקום מאוד מכונן בקריירה שלי".

תהליך דומה לזה של אהרון עבר ארקדי דוכין. "פגשתי את לואי עוד בימי החברים של נטאשה", הוא מעיד. "כעבור שנים לואי היה זה שליווה אותי בגירושים ממשפחת נטאשה, ונתן לי המון ביטחון לנהל קריירה עצמאית. חוויתי את העבודה עם לואי כסופר־מרתקת, כסופר־מפרה. הוא מדרבן זמר שעובד איתו להיות מלא חשק ותשוקה, גם להוציא מתוכו את המקסימום. די לזמר במבט שלו כדי לדמות מולו קהל של אלף איש. לואי לא צריך לדבר הרבה כדי להביא זמר לאן שהוא רוצה".

אחרי שנים באולפן הפרטי שלו מצא את עצמו להב יוצא יותר ויותר החוצה. על "אפר ואבק" של פוליקר ו"רדיו בלה בלה" של נטאשה עבד בהופעות שלהם. "אם אתה שואל אם זה בגלל שנמאס לי מהאולפן, אענה לך שאחרי כל כך הרבה זמן, טבעי שהבן אדם רוצה לפרוץ לכיוונים שונים", הוא אומר. על פוליקר אומר להב: "יהודה הוא מוזיקאי ענק שממש כיף לעבוד איתו. תמיד זה הולך אצלו יחד עם אוכל טעים שהוא מבשל. חוץ מזה פוליקר מאוד פדנט לגבי איך שהלהקה צריכה להישמע".

פוליקר, גוב, ארצי וחנוך - להב עבד עם הזמרים הגדולים במדינה. אחרי שני אלבומים שעשתה ריטה עם בעלה דאז רמי קלינשטיין, היא עברה לידיו הנאמנות של להב באלבומה השלישי "אהבה גדולה". "ריטה היא זמרת־על נהדרת. היכולת שלה לבחור שירים לעצמה היא מיוחדת במינה", הוא אומר.

לזכות להב ייאמר שהוא משתף פעולה גם עם זמרים צעירים. "כשקראו לי לפני שנים מהד ארצי לשמוע את 'אם אלה החיים' של קרן פלס, מאוד התאהבתי בזה", הוא נזכר. "קרן מוכשרת בטירוף. לא שמעתי דבר כזה אף פעם. היא כותבת שירים מדהימה. כששמעתי את השירים הראשונים שלה, אמרתי 'וואו'. לא בכל יום מקליטים בחי מישהי ששרה ומנגנת באותו זמן בפסנתר". "כשלואי להב לקח אותי מ'כוכב נולד', הייתי עדיין מפוזרת מבחינה מוזיקלית", מספרת דיאנה גולבי. "כמפיק קפדן, הוא ידע למתוח לי גבולות ולימד אותי מה צריך לעשות עם הגרון ואיך ליצור דברים מההתחלה עד הסוף".

"את דיאנה גולבי שמעתי לראשונה לפני עשר שנים בתוכנית 'כוכב נולד' שבה זכתה, ועבדתי איתה על 'אושר', האלבום הראשון שלה", אומר להב. "למה היא לא פרצה? אין מתכון בטוח להצלחה. לדיאנה יש כל הכלים להיות במקום מעבר לזה שבו היא נמצאת כיום". ככל שעשייתו של להב נרחבת, אין הוא מתפרש לכל הכיוונים. אל תנסו למצוא אותו במוזיקה הים התיכונית, בסגנונות כמו היפ־הופ, גם לא בשירי ארץ־ישראל, שהוא משייך אליהם את שיריו של ארצי. "אומן לא צריך לעשות הכל", הוא מסכם. מאותה סיבה הוא נמנע מלהלחין, אף כי הוא מסוגל לכך. "עם הביקורת העצמית המטורפת שיש לי אני מעדיף להתרכז בהפקה", אומר להב, שלצד הקריירה שלו מעודד את בנו, הזמר תום להב, בקריירה הנבנית שלו.

מילה אחרונה?
"משהו נורא מה שקורה עם מצוקת אנשי תעשיית הבידור. מעציב אותי לראות עובדי במה בתוך קשיים מבלי שתינתן להם העזרה שהם זכאים לה".

לאן אתה בורח מכל הצרות?
"אל המטווח. בקליעה למטרה באקדח אני מנקה את הראש".

וכעת, הפרס שיוענק ללהב בחודש הבא. בין השמחים עמו - רעייתו לפני שנים רבות, צרויה להב. "אני מבסוטה עד הגג על הזכייה של לואי", היא אומרת. "הרי האיש הזה שינה את פני המוזיקה הקלה בארץ".