שש שנים עברו למן מבצע צוק איתן וזיכרון הקרב הנורא בשכונת סג'עיה בפאתי העיר עזה איננו מש מאביחי הולנדר, אז סמל צוות ביחידת אגוז של גולני ומטיל צל כבד על חייו. הולנדר יצא משם הלום קרב. "אומר לך רק ילד/ לאבא יש עוד גלד/ מזמן, מאז ימי המלחמה/ רסיסים לא פגעו בגוף, רק בנשמה/ זה למה אבא לא נרגע", הוא שר לארי, עוללו, בשירו "לא נרגע" וצובט את לב כולנו.

"יותר קל לי לשיר את השיר מאשר לספר על פרטי הפרטים של הקרב ההוא", אומר הולנדר בן ה-28. "מזה שלוש שנים הוא הולך ונרקם אצלי עד שאני מרגיש בשל לשחרר אותו לעולם. זאת, במקביל לטיפול שעברתי ובו למדתי על הדבר הזה שנקרא פוסט-טראומה והוא השתלב לי עם תהליך כתיבת השיר".

שאתה כתבת אותו?
"כתבתי אותו בעצמי ואת הלחן חיברתי עם אחי הבכור, ישי, עיתונאי וגם קלידן, שהכניס אותי למוזיקה מגיל קטן. התיישבנו לנגן עם המילים שכתבתי והמנגינה זרמה לנו. אגב כך השתפרתי מבחינה ווקלית בעבודה עם המפיק המוזיקלי תומר בירן ובהמשך חבר אלי האנימטור המדהים נדי חביב ביצירת הקליפ, המצורף לשיר. הקליפ מתבסס על ציורים שציירתי תוך כדי העבודה שלי עם נכי צה"ל. חביב הפך את הציורים לקליפ. יש לי סיפוק שאין כדוגמתו בלראות עד כמה הוא מרגש אנשים ולגביי זו ממש תרופה".

מאז "צוק איתן" הולנדר איננו מפסיק לכתוב. "מכל מה שכתבתי החלטתי לצאת תחילה עם הסיפור האישי שלי", הוא מבהיר.

כמו רחל המשוררת?
"רק על עצמי לספר ידעתי, למרות שלא צר עולמי כעולם נמלה".

הולנדר בא ממשפחה דתית-לאומית פתח-תקוואית. כבן למורה למוזיקה, שמעתי וניגנתי מאז שאני זוכר את עצמי, בלי לחשוב שזה ייקח אותי פעם לכיוון מקצועי. חשבתי להיות פיזיותרפיסט, אולי לעסוק בפסיכולוגיה, משהו שקשור בטיפול בבני-אדם".

באיזה כלי ניגנת?
"בבית היה פסנתר ובכלל לא נגעתי בו. זה בא לי יותר מאוחר. אחי דחף אותי לכך, כי הייתי מתופף על כל הקירות בבית, על הסירים ועל כל מה שבא ליד. היו משתגעים מאיך ששמעו אותי 'מדרבק' ואמרו 'יאללה, שילמד תופים ויירגע'. זה אכן מה שלמדתי במגמת המוזיקה ב'כינור דוד', הישיבה התיכונית שבה למדתי. שם גיליתי את הפסנתר ואת הג'ז, מוזיקה שכמותה לא הייתה אצלנו בבית".

ובצבא עד צוק איתן היה לך שירות שקט?
"בכלל לא. ידענו אש, כלומר אירועי ירי, לפני".

אפשר לומר שחייך מתחלקים בין מה שעברת עד צוק איתן ואחרי?
"חד-משמעית! גם אם לקח לי שנים להבין את זה, בסופו של דבר עברתי חוויה מטלטלת. האומץ לצאת עם המוזיקה שלי בא לי לאחר שראיתי את המוות מול העיניים. אז אתה אומר - 'החיים כל-כך קצרים ואין מה להפסיד, כשמוטב לעשות מה שאוהבים, בבחינת מה שיהיה, יהיה".

כשהולנדר השתחרר, הוא טס עם חבר לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה. "רציתי לברוח קצת ולמצוא פינה שקטה", הוא נזכר. "טיילתי בארגנטינה, בבוליביה ובפרו".

מאצ'ו-פיצ'ו?
"כן, מאצ'ו-פיקצ'ר".

במה ניכרה בטיול טלטלת צוק איתן?
"בטיול היו לי גילויי חרדה מסוימים והרגשתי שאני לא לגמרי בסדר, אבל חבר שחזר לארץ הוריש לי גיטרה והיא עזרה. הייתי מנגן בחוף, מתחיל ערב כששני אנשים איתי ומסיים עם 30 מוחאי כפיים".

מה הכי קסם לך בדרום אמריקה?
"החום של האנשים שם, בעיקר בארגנטינה. אפילו כתבתי שיר על הארץ הזאת".

מה עשה לך הטיול הזה?
"בעיקר געגועים לארץ. חשבתי שאברח ואמצא לי מקום שקט ורחוק, אבל כבר אחרי חודשיים הרגשתי רצון לחזור לאדמה שעליה גדלתי, לאנשים בארץ ולטמפרמנט שלהם. עד כדי כך התגעגעתי אליהם, שקיצרתי את הטיול. וזה שהקשיבו בדרום אמריקה למוזיקה שלי נתן לי דרייב לעסוק בכך בהמשך".

כשחזר, התהפך עליו עולמו. בעודו עובד זמנית בנגרות, בהיותו בגיל 23 נשרה הכיפה מקודקודו. "התחלתי להתבונן אחרת במציאות על האנושות בכללותה, לא כעמים-עמים ונפתח לי מסע אינסופי אחר עולם רוחני משלי".

לדבריו, הוא איננו יודע להגדיר את הכיוון המוזיקלי שלו. "אני לא כל כך מכיר את ההגדרות", הוא מודה בכנות. להולנדר יש מופע שבו הוא משתף את הקהל בסיפורו האישי ו"אני פותח יותר ויותר". הוא מספר, כי זה לא קל לו באשר הופעותיו אינטימיות אבל "אני יוצא מהן עם תחושה של כיף".

אבל, כאמור, ה"כיף" אצל הולנדר הוא בעירבון מוגבל. הלם הקרב איננו מרפה ממנו. חרדות. הזעות שכמו באות משום מקום. "זה לא נעים לקום לפעמים שטוף זיעה באמצע הלילה", הוא משתף. "מילא הדברים האלה שביני לבין עצמי. אבל כשיש התקפת זעם, זה כלפי אחרים. והם לא תמיד מבינים. לכן, כל כך חשוב ליידע את הציבור בנושא של הלם-קרב".

 הוא נשוי לאלכס, "אשה מהממת" ועובדת בנק. באנימציית הקליפ נראים אב ובנו. זהו ארי, בנם בן השנתיים וחודש, שאליו הוא מכוון את השיר. "כשילד בוכה, אבא שלו לא אמור לכעוס עליו", כך הולנדר. "אצלי, זה לא רק מביא אותי לכעס, אלא מוציא ממני את כל הפחדים והחרדות ואז אני מתחיל להזיע ולהרגיש דפיקות-לב. מהנקודה שבה הילד רואה מה שקורה לאבא שלו כתבתי את השיר כדי שכאשר הוא יגדל, הוא יבין את הרקע".

ארי מכיר את השיר?
"בטח! הוא רואה את הקליפ בלופים, מזהה את עצמו בציורים ושר שוב ושוב את השיר, עדיין בלי להבין את המשמעות שלו. ארי ילד מאוד מוזיקלי וכשהוא מתכרבל איתי, אין אושר יותר גדול מזה".

הולנדר משתתף ב"מפתח-סול" (במובן נשמה) של קונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב: "זהו פרויקט, היוצא מנקודת הנחה, שלא די בפסיכולוגים ובכדורים כדי לרפא את הטראומה, אז מטפלים דרך מוזיקה במי שנפצע בצבא בנפש. הקורונה פוגעת בתקציב הפרויקט ולכן, נרתמנו לגיוס תרומות".

אם הזכרנו קודם את עבודתך עם נכי צה"ל, אנא הסבר.
"זהו ליווי צמוד של נכי צה"ל שאינם מסוגלים לתפקד עצמאית. אמנם אני מקבל שכר, אבל בשבילי זאת סגירת מעגל, כשבכך אני מחזיר למדינה את מה שקיבלתי ממנה. עבדתי במלצרות, גם באבטחה ולא הייתי מסופק. רציתי איזושהי עבודה עם משמעות, כשמלבד  המוזיקה, העיקר זה לקום בבוקר עם חיוך ולאהוב מה שאני עושה". 

אביחי הולנדר (צילום: שי פרנקו)אביחי הולנדר (צילום: שי פרנקו)