במלאת 40 שנה בדיוק לרצח ג'ון לנון, שהכה בתדהמה את העולם, אמנים ויוצרים ישראלים כותבים על המוזיקאי האגדי שהקים את הביטלס, הפך למיתוס והשפיע על מיליוני בני אדם, ונזכרים ברגע המטלטל שבו שמעו על מותו.

“כששמעתי שהוא נרצח, בכיתי כמו תינוק”/ זאב נחמה

“בהתחלה ג’ון לנון היה בשבילי הכל, עד שבשלב מסוים הבנתי שפול מקרטני היה הדבר העיקרי במוזיקה. אבל כנראה שהיה משהו בכימיה ביניהם, כך שהציניות של לנון גרמה למקרטני להיות יותר שרוט ביצירה שלו ופחות מתקתק. זו הייתה הגדולה של הביטלס. הניסיון של הלהקה להמציא את עצמה מחדש ביטא את מערכת היחסים בין לנון למקרטני. הם כאילו ברחו מהמתיקות בזה שהם היו ציניים אחד כלפי השני. לנון כתב שירי המנונים. מקרטני היה מלחין הרבה יותר גדול לדעתי, אבל זה קרה רק כשהוא היה ליד לנון.

"לעולם לא אשכח את היום שבו שמעתי שהוא נרצח. הייתי באוטובוס בדרך מתל אביב לספינת חיל הים שבה שירתי בחיפה. השעה הייתה 11 בלילה וירד גשם זלעפות בחוץ. התכרבלתי בתוך מעיל דובון, ובאוטובוס הכמעט ריק שמעתי ברדיו שלנון נרצח. אני זוכר שבכיתי כמו תינוק. אני עד היום זוכר את הרגע הזה בבהירות. הוא בין המוזיקאים שהכי השפיעו עליי ומהמובילים שלי”.

“הרצח שלו הרגיש לי כמו דקירת סכין בגב”/ דפנה ארמוני

“ג'ון לנון עבורי הוא התגלמות השלמות. אהבתי בו את התעוזה, את החדות, את השנינות, את החוצפה. הוא תמיד עשה את הדברים בצורה כל כך חזקה ומיוחדת, כמו שרבץ במיטה עם יוקו אונו לעיני המצלמות. הוא הלך עם האמת שלו עד הסוף, וזה משהו שהערכתי בו מאוד. הוא היה מוזיקאי ענק, ואם יש שיר שלו שתמיד מרטיט לי את הלב, והוא הפייבוריט שלי, זה Woman; שיר כל כך רומנטי של אהבת גבר לאישה. אני לא זוכרת בדיוק איפה הייתי כשהוא נרצח, אבל אני זוכרת שזה היה הלם חזק עבורי והרגיש לי כמו דקירת סכין בגב. הוא היה אדם כל כך טוב, ונפל קורבן למעשה כזה רע. במובן מסוים, הרצח שלו מזכיר לי את הרצח של ג'ון קנדי או של יצחק רבין. זה מוטט אותי".

“אין מוזיקאי בעולם שלא כאב את לכתו”/ יהודה קיסר

“כילד וכנער, היו לאחותי הגדולה ולאחי הגדול את רוב התקליטים של הביטלס, ולכן בבית תמיד שמעתי אותם. במיוחד אהבתי את Get Back. מאוד אהבתי את ההרמוניות הקוליות של ג'ון לנון ופול מקרטני. גם כשהם התפרקו, המשכתי לעקוב אחרי קריירות הסולו של לנון ומקרטני, ובהופעות הראשונות שלי גם ניגנתי הרבה את Let It Be ואת Imagine. אני אוהב להשוות את זוהר ארגוב ללנון: משהו בקיצוניות ובכישרון שלהם דומה. לדעתי, לנון היה מוביל מבחינה קולית בביטלס. כשהוא נרצח, הייתי באולפן ההקלטות שלי, ואחד הנגנים הגיע וסיפר לנו שמישהו ירה בו. ישר מיהרנו לפתוח רדיו באולפן, הזדעזענו ולא עיכלנו שזה קורה. זה היה יום אבל עולמי. אין מוזיקאי בעולם שלא כאב את לכתו של לנון”.

ג'ון לנון, יוקו אונו (צילום: Frank Barratt.GettyImages)ג'ון לנון, יוקו אונו (צילום: Frank Barratt.GettyImages)

“היו לי חלומות לכתוב וליצור כמוהו”/ מיקי גבריאלוב

“ג’ון לנון הוא אחד המוזיקאים הגדולים שהיו בעולם. השירים שהוא כתב השפיעו עליי מאוד, כמו In My Life שהוא שיר שהייתי שר בדרך להופעות. היו לי חלומות לכתוב וליצור כמוהו. דרכו בעולם המוזיקה הזכירה לי את תחילת דרכי בעולם המוזיקה עם להקת הצ’רצ’ילים: הניסיונות, התובנות בחיים וההצלחות. מותו היה שוק גדול עבורי. אני זוכר שהייתי בסנטרל פארק בניו יורק וראיתי את הכוכב לזכרו ומעריצים מכל העולם שבאו לצפות. קשה לדמיין את העולם ללא מי שיצר כאלה שירים מופלאים. יהי זכרו ברוך”.

“אהבתי את הפשטות והיושר שבכתיבה שלו”/ אפרים שמיר

“אני לא האיש לנתח או להשוות בין המוזיקה שלי לבין המוזיקה של ג’ון לנון, אבל אין לי ספק שאני מושפע ממנו. מאוד אהבתי את הפשטות והיושר שבכתיבה שלו. יש לו זווית אמנותית, ואף שהדברים פשוטים וברמה עממית, הוא תמיד דאג שיהיה שם טוויסט אמנותי כמו ב־Strawberry Fields Forever, שהוא שיר פשוט לכאורה, אבל מאוד מורכב אמנותית. אהבתי את הגישה הפילוסופית והרוחנית שלו בכתיבת הטקסטים. הוא נרצח יום לפני יום ההולדת שלי. התעוררתי בבוקר ושמעתי שהוא נרצח, וזה שבר את לבי”.

“אילו עוד שירים הוא היה יכול לתרום לעולם”/ רותי נבון

“נחשפתי לג’ון לנון בגיל 12 בתקליט של הביטלס שקניתי. גרתי אז במומבאי שבהודו כי אבי היה הקונסול הכללי, ואני זוכרת את ההתרגשות בלשמוע את הביטלס בפעם הראשונה. מאז נדבקתי אליהם. גם אחרי שהם נפרדו עקבתי אחרי שני הגאונים, לנון ופול מקרטני. הם היו כמו פרס ורבין עבורי. המוזיקה של לנון ומקרטני היא ייחודית. הם השפיעו בהרמוניות שלהם על דורות של מוזיקאים. לנון השפיע עליי כי הוא היה רוחני, הוא תמיד חיפש את הרוח ורצה לחקור יותר. כשהוא הכיר את יוקו אונו, הבנתי שהוא מחפש משהו שהוא מעבר למה שכבר עבר. הוא מזכיר לי קצת את עצמי בהקשר של חיפוש הרוח: כשהייתי בארץ הגעתי לשיא, ואז עברתי לארצות הברית והתחלתי גם אני את מסע החיפוש. הבנתי שהוא חיפש דברים שיעשו לו טוב לנפש, וזה משהו שגם אני חיפשתי ומחפשת עד היום. הוא חיפש תמיד את ההשראה.

"כשהוא נרצח, הייתי במיאמי. הייתי בהלם שאני לא יכולה לתאר. לא האמנתי שהאדם שכתב שירים כל כך מיוחדים, שכל העולם שר אותם, איננו. הייתה לו אישיות מיוחדת מאוד והיה לו הרבה מה להגיד. הוא תמיד חיפש את האמת ולא אהב מלחמות. החיפוש הזה גם הוביל למותו בסופו של דבר. אני רק מדמיינת לעצמי אילו עוד שירים נפלאים הוא היה יכול לתרום לעולם לו היה חי איתנו היום, כמו מקרטני”.

הביטלס (צילום: Photo by Fox Photos Getty Images)הביטלס (צילום: Photo by Fox Photos Getty Images)

“הוא ופול מקרטני שינו לי את החיים”/ מוטי דיכנה

“קשה לתאר במילים את ההשפעה של ג’ון לנון עליי, יש כל כך הרבה כיוונים. נחשפתי לביטלס בשנת 1964, כשהייתי בן עשר, בטוקיו שביפן. כששמעתי את השיר Love Me Do, ידעתי שקרה פה משהו שלא שמעתי אף פעם. צבע חדש. הוא ופול מקרטני שינו לי את החיים, גם אחרי התפרקות הלהקה. לטעמי, המוזיקה שלו אחרי הביטלס הייתה הרבה פחות טובה. אצלו הייתה חשיבות מאוד גדולה לטקסטים, והמילים שלו היו שונות. איש לא שר מוזיקה וטקסטים מורכבים כמוהו. הוא היה ציניקן וגם אני ציניקן, ולכן חשתי חיבור אליו, מעבר לשירים היפים. לפני שהוא מת הוא הוציא תקליט מצליח, אחרי כמה אלבומים פחות טובים לדעתי.

"אני זוכר ששכבתי במיטה בבוקר, ואשתי דאז העירה אותי ואמרה לי: ‘רצחו את ג’ון לנון!’. אמרתי לה שאני לא מאמין. מיד קמתי לפתוח טלוויזיה כדי לראות אם זה נכון, ואז הרגשתי הלם טוטאלי. זו הייתה הפעם הראשונה שרצחו מישהו משמעותי במוזיקה מבחינתי. זה היה בלתי נתפס”.

“היום אני מבין עוד יותר כמה הוא הקדים את זמנו”/ עוזי פוקס

“ג’ון לנון היווה השפעה מוזיקלית מאוד חשובה עליי ועל המוזיקאים שגדלתי איתם. הוא נדבך מאוד חשוב בקריירה המוזיקלית שלי. כיוצר וכאדם הוא ראה את הנולד, חזה את העתיד והטיף ביצירותיו ובאמירותיו לשלום. המחשבות שלו תמיד נטו לכיוון הטוב והיפה שבעולם, הוא תמיד טען שצריך לאהוב ללא גבולות, לחבק ולמצוא את הטוב שבחיים. זו אחת הגדולות שלו, בנוסף להרמוניות המקסימות והשירים הנהדרים, גם במסגרת הביטלס וגם בקריירת הסולו שלו.

"לא אשכח את היום שבו שמעתי שהוא נרצח, זה היה זעזוע עמוק מאוד להרבה מוזיקאים ומכה קשה לעולם. הוא ביקש לאחד את העולם ללא מלחמות ורוע ומצא את מותו בנסיבות כאלה. ככל שאני מאזין לו היום, אני מבין עוד יותר כמה הוא הקדים את זמנו וניבא את העתיד לקרות ואת מה שלא אמור לקרות”.

ג'ון לנון (צילום: אינג אימג')ג'ון לנון (צילום: אינג אימג')

“שירים גאוניים שעתידים להישאר לנצח” / אריה מוסקונה

“תמיד הבדלתי בין ג’ון לנון לפול מקרטני לפי השירים שהם כתבו. ג’ון, לעומת פול, תמיד היה הרבה יותר בוטה וחריף. זה התבטא באופי שלו, אבל גם תורגם למוזיקה שלו. מצד שני, הייתה לו עדנה שקשה מאוד להסביר אותה בשירי הסולו שלו. הבוטות שלו הייתה למשל ב־Jealous Guy, כשהודה שהוא ‘גבר קנאי’. הרגישות שלו באה לידי ביטוי למשל ב־Real Love, והגאונות התבטאה ב־Imagine. אלו שירים גאוניים כמו היצירות של בטהובן ומוצרט, שעתידים להישאר לנצח נצחים.

"אני זוכר את היום שבו נרצח בדיוק כמו את היום שבו שמעתי שרצחו את ג’ון קנדי. לא עיכלתי איך מעריץ יכול להביע את אהבתו והערצתו ברצח של מושא ההערצה שלו. זה משהו שעד היום אני לא מצליח להבין. זו הייתה מכה גדולה בשבילי. אני במיוחד זוכר קליפ שראיתי שוב ושוב באותה תקופה שבו סטיבי וונדר עולה לבמה בדמעות ומספיד את לנון. מי יודע כמה שירים נפלאים הפסדנו עם לכתו?”.

“אני אסיר תודה על המורשת שהוא השאיר”/דורי בן זאב

“ג’ון לנון הוא אגדה. אמן ענק. מאוד אהבתי אותו ולמדתי ממנו המון. מלבד כישרון הכתיבה האלוהי, אהבתי את החופש, החוצפה, הסרקזם, האהבה והכאב, לצד רוק ושמחה שהוא הביע בשיריו. ביום הרצח שלו טיילתי עם חבר מחוץ למנהטן, והידיעה על מותו תפסה אותנו בפקק בדרך חזרה. הייתי עצוב והמום והתקשיתי להאמין. האלבום האחרון והמופתי שלו רק יצא, והייתי מכור ליופי ולסאונד של השירים. התקרבתי לבניין דקוטה, שבפתחו הוא נרצח, כדי לחוש את העצב וההלם של כולם. היה כאב גדול. אני אסיר תודה על מה שהאמן המפואר הזה השאיר לנו כמורשת”.