שלוש שנים חלפו מאז ש"התקווה 6", אחת הלהקות האהובות בישראל בשני העשורים האחרונים, הוציאה את אלבומה האחרון ("יום יפה?", 2018) ועתה, בעיצומו של חג החנוכה ובשיאה הלא ידוע של הקורונה יוצא אלבומה התשיעי – "מפה לשם".
האזנתי לאלבום כמה וכמה פעמים, והדבר הראשון שייחסתי אליו חשיבות היה הטקסטים. כאמור, הלהקה תמיד ציירה את המציאות שלנו בצורה כיפית וביקורתית, עם אלמנטים מחאתיים בתמהיל מוזיקלי שנע בין רגאיי, פופ, רוק והיפ הופ. עם זאת, באלבום הנוכחי, נראה כי עמרי גליקמן, סולן הלהקה ויוצר שיריה, החליט לקחת את הזעם והביקורתיות מהמצב כמה צעדים קדימה, כשהוא נטול פחד (ורסן, לעתים).
כל שיר ושיר הוא עולם ומלואו, הן מוזיקלית והן טקסטואלית וכולל עומק ורצינות לצד סלנגים עכשוויים והומור, קומבינציה שזוכה באלבום למינון מדויק ולהפקה מוזיקלית הדוקה ומוקפדת.
התרעות פיקוד העורף