אביהו מדינה מוכר בישראל בעיקר בזכות השירים והפזמונים אותם כתב לאורך השנים, היום (רביעי) גילה מדינה בראיון עם בן כספית וינון מגל ב-103FM, צד שונה שלו שהוא ממעט לדבר עליו. מדינה חזר לימיו כלוחם בצה''ל בזמן מלחמת יום הכיפור וסיפר על חוויותיו הקשות מהמלחמה. "מתוך 44 טנקים של החטיבה, אני הראשון שקיבל את טיל הנ''ט שפלט חייל מצרי ונטרל אותי, זה הציל את חיי", שיתף הזמר שגם לא חסך את דעתו מהסדרה "שעת נעילה", שעוסקת במלחמה: "הפכו את החיילים לילדים מפונקים".

ינון: מלווה אותנו כל כך הרבה שנים ולא ידענו שאתה גיבור ממלחמת יום הכיפורים.
"אתם לא יודעים עוד הרבה דברים".

בן: זה התפרסם בספר?
"יש ספר עם 53 סיפורי לוחמים".

בן: קראתי את הסיפור שלך, הייתי בשוק מוחלט. אתה לא מספר את הסיפור הזה. מתי זה יצא בפעם הראשונה?
"זה לא חייב להיות מסופר, זה יכול להיות שמור או דחוק או עזוב או נשכח. יש הוויה חדשה בחיים אחרי המלחמה".

ינון: קח אותנו לאירוע הכי דרמטי שאתה זוכר.
"כל המלחמה הזאת הייתה תופת, אלא שלי היה מזל ואני רק מודה לאלוהים ששלח לי את המזל הזה להישאר בחיים ולצאת מכל אותם מקרי תופת בשלום, בריא וללא שריטה".

בן: מדהים שהצלחת לשרוד את זה, אתה נוסע בטנק שעליו נופלת פצצה שהורגת את המ"מ, כל האחרים בהלם קרב ואביהו ממשיך כולו מרוח; ינון עברת ארבעה טנקים. כל אחד חטף פגיעה?
"בסופו של יום, מתוך הקרבות בהם השתתפתי זה לא אומר שלא נפגעתי, הטנק נפגע, אני לאו דווקא. אז היה צריך לתקן את הטנק, אבל הייתי חוזר עם הטנק בצורה עצמאית לתיקון ולאסוף צוות חדש. למחרת הבנתי איך זה עובד, לא רצו לתת לי את הטנק שהבאתי להם יום לפני כן לתיקון והייתי צריך לגנוב אותו, פעמיים גנבתי את הטנק שלי, נשארתי בטנק שלי שלוש פעמים אחרי שהוא נפגע".

בן: היית חברא קדישא של המלחמה, חיברו לך את הטנק לנגמ"ש עמוס גופות של החברים שלך; ינון אנשים נופלים לידך ואתה בלי שריטה. איך אתה מסביר את זה?
"אני לא יכול להסביר את זה, מאז אני מאמין בניסים כי לא ייתכן שמתוך 44 טנקים של החטיבה, ארבעה ישרדו, ואני הראשון שאקבל את הנ"ט עם שקט של חצי שעה ויותר אחרי כן. זה היה מן פליטה של חייל במארב המצרי, שראה אותי על הכביש וחשב שאני מטרה נהדרת ושלח לי נ"ט ופגע בי. זה מה שנטרל לי את הטנק וחיסל לי את האנטנות ואת הציוד. בלי אנטנות ובלי ציוד אתה לא יכול להיכנס לקרב, זה הציל את חיי כי הייתי מספיק מאחור כשהגדוד התחיל להסתער קדימה ולא נפגעתי שוב וחילצתי את עצמי כשהמצרים התקדמו".

תעלת סואץ מלחמת יום כיפור (צילום: רון אילן, לע''מ)תעלת סואץ מלחמת יום כיפור (צילום: רון אילן, לע''מ)

בן: הוא חטף את הנ"ט, היה מארב מצרי, פלטו אחד בטעות עליו אז הוא נתקע, כל החטיבה יורדת, נכנסת למארב ונשחטת לו מול העיניים. כולם בערו ודלקו והנ"ט הציל אותו. אבל אז אתה עובר גיהינום שלא נגמר, כולם מתים סביבך, פגזים על הטנק, לא הצלחתי להבין איך אתה יוצא נורמלי?
"לצאת נורמלי? יצאתי נורמלי ברוך השם, מאז המלחמה אני מאמין בשמירה, לא יודע. בדרך כלל אני לא אדם מאמין, חוץ מאלוהים אני לא מאמין בשום דבר, אבל כפי הנראה יש כוחות שאנחנו לא מכירים אותם והם קיימים. הרגשתי את זה תוך כדי הקרבות אבל לא סמכתי על זה".

בן: מי רב הסרן שבהתחלה התנשא עליך?
"נפוליאון שהגיע מאמריקה"

בן: אהוד ברק לפי התיאור.
"אני לא מכיר אותו, התחברתי לגדוד טנקים שלא הכרתי בכלל, קיבלתי טנק ולא ידעתי שהוא של מפקד החטיבה".

ינון: איך זה לחטוף פגיעה ישירה בטנק?
"זה כמו כלוב, כי כשזה לא חודר לא קרה כלום, זה התפוצץ בחוץ והוא הרס דברים שנמצאים בחוץ כמו אנטנות, ציוד וככה אי אפשר להילחם".

בן לא פגע בצוות; ינון ראית שעת נעילה?
"לא מתאים לי, עשו מהחיילים ילדים מפונקים".

ינון: הפנתרים שחורים?
"שטויות במיץ עגבניות, מי בכלל חשב על הדברים האלה במלחמה? היינו אחד בשביל השני".

בן: החייל החנון הוא לא טנקיסט הוא חייל מודיעין וזה היה בדיוק ככה, זה סיפור אמיתי של איש מודיעין.
"למה צריך להביא דווקא את זה? אלה לא היו פני המלחמה".

בן: צוותי הטנקים הם יופי של חיילים בסדרה.
"ראיתי עד הקטע הזה ומשם לא המשכתי".

שעת נעילה (צילום מסך כאן 11) (צילום: ללא)שעת נעילה (צילום מסך כאן 11) (צילום: ללא)

בן: יש איתנו מאזין מסור, יוסי יהושע מבכירי ששואל – איך יכול להיות שבגילו ומעמדו ואחרי כל מה שהוא עשה הוא לא קיבל פרס ישראל.
"שטויות בחייך תעבור לשאלה הבאה".

ינון: תותח, כל הכבוד; בן: אולי הגיע הזמן להחליף שלטון.
"אם לא אכפת לך, אני כל יום מקבל פרס מישראל"

ינון: חוץ מזה, אתה נהנה מהחיים?
"אני יושב בצד ולא מתערב, אני יודע שכול הוויכוחים הם ויכוחי סרק. צריך לעבור את זה ואנחנו נעבור את זה".

ינון: ישראל הראשונה והשנייה נוגע בך?
"סתם לדבר ולקשקש ולא לעשות כלום לא שווה כלום. צריך עשייה ואם אין עשייה המצב לא ישתנה".

בן: לא להתבכיין.
"ברגע שאתה מתלונן על משהו שנכון ואמיתי וקיים אתה נחשב מתבכיין, כאילו אם אתה בצרות תישאר בצרות ותשתוק, תסבול בשקט, לא לדבר על זה. זה אידיוטי הרי, נכון? תראו מה עשו הנשים ב-20 שנה, פרצו גדרות וחומות והכול, נשים היו מקופחות".