לאחר זוגיות מוזיקלית מבורכת עם הצ'לנית המזמרת הדס קליינמן, אלבום הבכורה כסולן של אביב בכר, הנושא בפשטות את שמו, הינו מהאלבומים יחידי הסגולה, שנשמעים כקלאסיקה מענגת מרגע הגיעם לקהל. "האלבום הזה הוא הדבר הכי אישי עד היום", הוא מפענח לנו את סוד הקסם באלבומו ומתמצת הכל במשפט רב משמעות: "כתבתי את השירים כדי לברוא לעצמי מציאות שלמה וטובה יותר".
"תמיד צריך לנוע", בכר שר ב"לנוע", השיר היפהפה שפותח את אלבומו. "זה לא רק להתניע את הקריירה, אלא להתעורר כל פעם מחדש עם תקוות חדשות", הוא אומר. "לא להיתקע מאחור".
לבד, הוא סח, אבל עמו בהפקה המוזיקלית רועי חרמון, כשהקשר ביניהם התחיל בחברות שהתפתחה. "התכוונתי תחילה ליצור אלבום של גיטרה ושירה, הפוך ממה שקורה היום", מעיר בכר. "אבל כבר במפגש הראשון שהיה לי עם רועי, המפיק המוזיקלי של האלבום, באולפן שלו, חזרתי בי מה'הפוך'".
בכר, 35, גדל גוף, שיער ארוך, זקן, קעקועים, עם מבט מפוכח שניבט מעיניו הכהות, נולד בקיבוץ אפק, בגליל המערבי, כששורשיו נעים בין בולגריה, טורקיה ועיראק. משלב מוקדם לא הרגיש מחובר לנוף ילדותו. בהיותו בן 16 עבר ל"חלב עם הרוח", חוות בודדים ביודפת, בגליל התחתון. למעשה, הוא עזב אותה לתל-אביב כעבור עשור, בשובו מטיול מהודו, היישר לקשר עם קליינמן. "הקשר בינינו התחיל כשהדס שמעה שיר שלי דרך חבר משותף", הוא משחזר. "לדבריה, היא התרגשה מהשיר וכתבה לי בפייסבוק כשעדיין הייתי בהודו".
בכר חי כעת במכמורת. ככל שהוא הרבה בעיר, בעיקר בשל מחוייבותיו המוזיקליות, אבל נער-טבע נשאר נער-טבע והוא זקוק לשקט, הן ליצירה, הן לנשימה ואם יש ים בסמוך, מה טוב. מבחינתו, השקט מופר קצת בימים אלה עם הופעת האלבום בעיצומם של ימי הקורונה. כשאני מעיר לו, שזה קצת כמו חצי התאבדות להוציא אלבום בתקופה, בכר מגיב: "עדיף להוציא כעת מלא להוציא. לאחר שהקדשתי לאלבום שנתיים מחיי, אם להשתהות, מי יודע עד מתי. כן, דווקא עשיו. כי זה התפקיד שלנו, האומנים, להביא לאנשים אושר ושמחה, כמובן גם רוגע. לכן, אין תקופה נכונה יותר להביא להם את המתנה הזאת".
התרעות פיקוד העורף