פיטרסון הבת, כיום תלמידת כיתה י"א בתיכון אקסטרני, הייתה רק בת 15 וחצי באותו יום מר, כשהתקדרו מעליה השמים ואירע הנורא מכל. ברם, למרות גילה הצעיר, היו לה אז, כשהופיעה בלהקת "צעירי תל-אביב" והשתלמה בסדנת של רימון, נחושה להמשיך למרות הכל הלאה. "בשביל אבא", היא אומרת בבהירות.
"הבנתי שבחיים עלולים לקרות הרבה דברים כואבים ומולם אצטרך לקום כל פעם מחדש ולהגיד שאני לא מוותרת. זאת, מפני שאני אדם חזק, יש לי ערכים וגם אנשים טובים סביבי, שמולם אסור לי לתת לשום דבר לרמוס אותי ולעצור אותי מלהגיע לפסגה. זה המוטו שלי בחיים, כשהמוזיקה היא המרפא שלי וסיבה פנומנאלית להיות פה כדי ליצור ולעשות את מה שאני הכי אוהבת - לשיר, לנגן, לכתוב ולהלחין. זה מה שמחייה אותי ומהווה בשבילי אדרנלין מדהים".
אני משוחח עם ניקול לרגל הופעת שירה, Blue"&"Red, מקדמה לאלבום בכורה שבדרך, שהיא כתבה והלחינה, תוך הפגנת יכולת קולית מרשימה, שאיננה מסגירה את היותה רק בת 16 וחצי. "השיר, שנכתב בהשראת אדל, המלכה הגדולה, מוקדש לאבא ובו אני שרה איך שאני מחפשת אותו בחלומות ולא מוצאת אותו".
השיר הוקלט במבצע חוצה יבשות. בעוד ששירתה של ניקול הוקלטה באולפני "ג'אפה ארט", ביפו, ההפקה המוזיקלית נעשתה הרחק-הרחק מכאן, בלוס-אנג'לס. איך, מה? - רשות הדיבור לאמה של ניקול, נילי פיטרסון, מפיקה, פזמונאית ובעיקר אשתו השנייה של וירטואוז הגיטרה, כמי שהייתה במשך שנים העוגן בקריירה הסוחפת שלו.
"אני לא מופתעת מהשיר של ניקול", היא אומרת. "'בגיל 16 אוציא שיר', היא אמרה כשהייתה קטנטונת. כשזה אכן קרה, נפעמתי מהדיוק הנבואי שלה. היא מכשפה, הבת שלי, שכנראה יש לה מעין קארמה כישופית. זה לא הספיק. כשפנינו בדרכים המקובלות לחברת תקליטים, קיבלנו תשובה שהיא עדיין לא בשלה. אז החלטתי לפנות לידיד קרוב של רוני, סטיב וולף, מתופף ומעבד, היושב בלוס-אנג'לס, שישמע את ניקול. לו, מי שעבד עם שמות גדולים, כמו דייויד בואי, סלין דיון, ארתה פרנקלין, ביונסה, אלישה קיז ועוד רבים וטובים, היא נשמעה מספיק בשלה".
אל וולף חבר בלוס-אנג'לס בנגינת פסנתר ותופים, גם ברקיחת המיקס, דניאל יעקבוביץ', בנו העילוי של ירוסלב יעקובוביץ', מי שהיה מחבריו של רוני. נגינת גיטרת הבס הגיעה מהצד השני של ארצות הברית, מניו-יורק, שם חי ריי פיטרסון, אחיו של רוני. היה זה שלום חנוך, שהביאם ארצה במחצית השנייה של שנות ה-80 כדי שיביאו גוון חוץ לארצי להקלטת אלבומו "רק בן-אדם". בעוד שרוני המנוח נשאר פה ונהיה דמות מרכזית בבלוז וברוק בארץ, חזר אחיו לכור-מחצבתו.
כאן אני חוזר לניקול, שמספרת איך שהייתה שרה בטקסי בית הספר ופעילה בחוג של תיפוף. אגב כך היא התחילה לכתוב ולהמציא מנגינות, כדבריה, "בעזרת הפסנתר שיש לי מגיל מאוד קטן". "זאת הייתה בשבילי חוויה מטורפת", היא מציינת. "הכי כיף היה לעשות מוזיקה עם אבא. כמה שבועות לפני שהוא נפטר, אבא הביא את הגיטרה וליווה בנגינה את השירה שלי וגם הצטרף אלי בשירה, משהו מאוד מרגש".
שיא בפעילותה המוזיקלית של ניקול עד עתה הייתה הופעתה לצד זמרים מהשורה הראשונה באירוע לזכר אביה, שנערך לפני כשנה בהיכל התרבות. "עמדתי שם על הבמה, מהופנטת בלראות את כל הקהל מולי", היא משחזרת. "זה הרגיש לי כמו חלום, לא משהו אמיתי, אלא באמת חוויה מצמררת".
באשר לעתיד הקרוב, בתו-של-רוני מכוונת ללהקת צבאית. ותוכנית דוגמת "הכוכב הבא"? - "אני מאמינה, שמה שאמור לקרות, קורה. אם לא, אז לא. כל דבר בעתו".
התרעות פיקוד העורף