פרולוג

סיפרו שברחוב יהל"ם 4 ברמת גן, מרחק של חמישה בתים מהבית שלנו, גרה כוכבת. כלומר, בדרך כלל פגשנו שם את בעלה ובנה, אבל כשהיא הגיעה לגיחותיה הקצרות בארץ, ראינו אותה וזכינו להתבשם מאבק הכוכבות שעטף אותה. “זאת מירה'לה של המכשפה", לחשו אברהם הירקן ויצחק המכולתניק.

בתיה אוסטרובסקי הייתה לכוכבת בן לילה כמירה'לה היתומה בהצגה המוזיקלית “המכשפה" של אברהם גולדפדן בתיאטרון האהל. היא הייתה רק בת 20 כשזה קרה. אחר כך היא נישאה על גלי ההצלחה וטסה לאמריקה הגדולה, כשהיא משאירה פה את האיש שנישאה לו ואת הבן שילדה לו. ככה סיפרו השכנות אצל אברהם בחנות הירקות ובמכולת של יצחק.

יהודים רחמו, רחמו
הן לבכם ישר עדִין
דיינים עליי הגנו
מסילוף אמת ודין

מפני מה ישלוט הרשע?
ליתומה שום איש לא ישע
יהודים רחמו, רחמו
הן לבכם ישר עדין

("יהודים רחמו, רחמו", מתוך “המכשפה" / מילים: אברהם גולדפדן / תרגום: אברהם לוינסון)

אגב, עשר שנים קודם לכן עלתה “המכשפה" בתיאטרון הקומדיה הארץ־ישראלית. שם גילמה את מירה'לה ילדה בת 12, חנה מאירצ'ק שמה. לימים חנה מרון, מהשחקניות הגדולות של התיאטרון הישראלי.

אבל בואו נחזור לתיאטרון האהל. התיאטרון שבו התרחש אותו הנס בפעם השנייה. שוב היה זה מחזה מוזיקלי ושוב נולדה בו כוכבת בן לילה. הפעם היה זה המחזמר “חמש חמש", שבו גילמה ריקה זראי את תפקידה של דליה, המושבניקית המחוזרת והכובשת את לבו של בן הכפר ושל הקהל כולו. היא הרטיטה את הלבבות כששרה:

רב האור והתכלת
וכולי בהן טובלת
היום

בא חייל מן הדרך
ובידו הושיט לי פרח
אדום.

היבוא השלום לו, היבוא?
לא אדע
מה חלום ומה חידה
לו בלבבו...

כי שיכורה ולא מיין
היום
("רב האור והתכלת" / מילים: נעמי שמר)

כולם נהרו לתיאטרון האהל. ההצגה “חמש חמש" הייתה שלאגר לוהט. תוך זמן קצר הכירה כל הארץ את שמה של ריקה זראי, הכוכבת הלוהטת לא פחות.

תמונה ראשונה

רבקה גוזמן נולדה בירושלים לפני 82 שנים. היא הייתה ילדה מוזיקלית שהעתיד שלה כנראה היה הוראת מוזיקה. לשם כך היא למדה הוראה בסמינר למורים שבבית הכרם ופסנתר באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים, שם היא פגשה ביוחנן זראי. הוא הגיע כמה שנים קודם לכן מהונגריה ובין שאר עיסוקיו לימד באקדמיה. בין התלמידה והמורה המבוגר ממנה בכעשר שנים ניצתה האהבה. לפני שמלאו לה 20, התחתנו השניים. היא לימדה פסנתר, והוא התחיל להתפרסם כמלחין.

אחת העבודות המוזיקליות הראשונות שלו הייתה במסגרת שירותו הצבאי. הוא הלחין ללהקת פיקוד המרכז את המחזה “פשיטה בכפר", שכתב אהרן מגד. הבמאי של ההצגה היה גדעון שמר. אשתו, נעמי שמר, גויסה לכתוב את המילים לשירים. נעמי שמר, גם היא בוגרת האקדמיה למוזיקה בירושלים, חתמה על השירים במחזה בשם ש. כרמל. רק כשעבר המחזה לתיאטרון האהל, נחשף שמו של הכותב האלמוני והתבררה זהותה האמיתית של היוצרת הצעירה והאלמונית. הזוג שמר והזוג זראי כיכבו בעיתונים והפכו להיות פופולריים ומבוקשים מאוד.

אגב, השיר הכי מזוהה עם ריקה זראי נולד בלהקת פיקוד המרכז. קצין החינוך רס"ן יצחק יצחקי, מי שהקים את הלהקה, הוא האחראי על מילות השיר. בלהקה שרו אותו שלושה חיילים, אחד מהם היה משה טרוים, מי שהפך למשה טימור, לימים אושיית רדיו.

היה היו כאן פעם שקמים
חולות מסביב וגם נוף
העיר תל אביב של אותם הימים
הייתה בית בודד על החוף
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל"

כן, זהו, כן, זהו
זה גן השקמים
היו גם כאלה
אי אז בימים
("גן השקמים" / מילים: יצחק יצחקי)

תמונה שנייה

הצלחה רדפה הצלחה. השירים שהלחין יוחנן זראי, שאותם הקליטה אשתו, הפכו מיד ללהיטים ושודרו ברדיו מבוקר עד ערב. “קול אורלוגין קורא חצות", “בלדה על שלושה חתולים", “שיר העפיפון" (כחול, אדום, ירוק), “שיר הכריש" ו"רוחמה".

כשהייתה רוחמה בת חמש
השכונה כולה קראה לה בובה
כשהייתה רוחמה בת חמש עשרה
בגימנסיה הבנות קינאו בה
כשהייתה רוחמה בת עשרים
כל בחור היה שולח עין
והיום רוחמה בת שלושים
ובכל זאת רווקה עדיין

כי מבלי שתרגיש הן חלפו השנים
ובכלל ובכלל השתנו הזמנים
ורוחמה הכירה הרבה חברים
אך תמיד נשארה בת עשרים
("רוחמה" / מילים: דידי מנוסי)

הם הופיעו לילה לילה במרתף היין של מועדון התיאטרון, עם כוכבים צעירים ומוכשרים כמו אריק לביא, צמד העופרים ובני ברמן. ריקה זראי גם השתתפה בהצגות על הבמות של מיטב תיאטרונינו. אני זוכר אותה בתפקיד זמרת קברט בהצגה “הערב אימפרוביזציה", מאת לואיג'י פיראנדלו. “אינך יודע מה היא אהבה/ ולא תדע לעולם", היא שרה שם בקולה הנמוך, העמוק והחם וזכתה למחיאות כפיים סוערות.

ואז, בשיא ההצלחה החליט הזוג זראי לארוז את החפצים. היעד: פריז. אולי הרגישו שהארץ נעשתה קטנה עליהם. ייתכן שיוחנן זראי, למרות ההצלחה, לא נחשב אף פעם אחד משלנו, עם התרבות והעידון האירופיים ועם המבטא ההונגרי. ויכול להיות שריקה זראי באמת הרגישה שסגנון השירה שלה, שהיה קרוב יותר לשנסונים הצרפתיים, מתאים יותר ל"אולימפיה" בפריז. אף על פי שאז עוד לא ידעה בכלל צרפתית.

לימים סיפר יוחנן זראי ליעקב בר־און ב"מעריב": “ככל שהיא שרה שירים שהלחנתי, הנישואים שלנו היו בקריזה. כשהיה לה סיכוי להופיע ב'אולימפיה', יצאנו לשם בתקווה לתקן את הקריזה הזאת. בסוף פריז גמרה את הנישואים שלנו". הוא חזר ארצה. היא נשארה בפריז ועשתה שם קריירה אדירה.

אתנחתא

הזמרת שהגיעה לפריז עם המון שאיפות ובלי לדעת מילה בצרפתית, הצליחה כמו שלא עשתה את זה אף אחת לפניה. היא התחילה להתפרסם והפכה לאחת הזמרות הידועות והאהובות בצרפת. בשנות ה־70 היה לי הכבוד הגדול לכתוב מילים בעברית לשיר שכתבה והלחינה, ושאיתו הופיעה בפסטיבל זמר בברזיל. היא זכתה בפרס הראשון והייתה בשיא הפופולריות שלה.

ה"קזצ'וק" שלה, זה שאנחנו מכירים כ"לבלבו אגס וגם תפוח", מכר מיליוני תקליטים לא רק בצרפת, אלא באירופה כולה. באותה תקופה היא נפגעה באורח קשה בתאונת דרכים. הדיווח על התאונה ועדכונים על מצבה הופיעו בעמודים הראשיים של עיתוני צרפת. מיליונים עקבו אחריה בחרדה.

כשהחלימה, הוציאה את “הרפואה הטבעית שלי", ספר שתיאר את המהפך שעברה בעקבות התאונה. לפי דבריה, הודות לרפואה הטבעית היא הצליחה להחלים בכוחות עצמה. כמו התקליטים, גם הספר נמכר במיליוני עותקים. אחריו באו עוד שבעה רבי־מכר.

“מכרתי עד היום 27 מיליון תקליטים ברחבי העולם והיו לי 18 שלאגרים ברדיו", אמרה בראיון ב"ידיעות אחרונות". “אני בטוחה שאם הייתי נשארת בארץ, לא הייתי מגיעה לכמות הזאת, כי אין אף אחד בארץ שמגיע לממדים כאלה. מה לעשות, המטרה שלי הייתה להיות מפורסמת, להיות ידועה - ובזה הצלחתי".

הראיון הזה נערך איתה ביוני 2008. כמה חודשים אחר כך היא אושפזה בבית חולים בפריז אחרי אירוע מוחי שגרם לשיתוק בחצי השמאלי של גופה.

אפילוג

"כשבעלי לשעבר ואני התגרשנו, הוא הגיע לארץ, התראיין לעיתון, ואמר שם שזרקתי את הדרכון הישראלי שלי, שאני מתכחשת לישראליות שלי ושאני לא מדברת עברית. הוא פשוט שיקר ללא הפסקה. כתוצאה מזה הציבור בארץ התקומם ויצא נגדי, והיה לי מאוד־מאוד קשה".
(מתוך ראיון ב"ידיעות אחרונות")

היא לא התכחשה אף פעם לישראליות שלה, יכולים להעיד על כך כל אותם ישראלים שהגיעו לפריז ומצאו אצלה נכונות לעזור ולקדם אותם. בהופעות הרבות שלה בכלי התקשורת היא הציגה בגאווה את מוצאה הישראלי. בפסטיבל ההוא בברזיל היא הייתה אמורה לשיר רק בצרפתית, אבל החליטה לשבץ בו בית בעברית.

בהופעה האחרונה שלה, שהייתה בפברואר 2020 במועדון “פולי ברז'ר" בפריז, היא שרה בצרפתית את הלהיט שלה “פראג", שהלחין יוחנן זראי. כן, כן, הוא ולא אחר. אנחנו מכירים את השיר בעברית כ"צריף ישן".

אם עוד עומד הצריף הישן
אם עוד יש מטפס על הקיר
אור צהוב של עששית ועשן
והתריס חורק פה דיאז על הציר

שן, שן, צריף ישן
כי התריס חורק פה דיאז על הציר
("צריף ישן" / מילים: חיים חפר)

יורם רותם, עורך המוזיקה הראשי של גלי צה"ל, סיפר לכתבת “הארץ" ניצן פינקו: “היא תכננה לבוא לארץ לפני כמה חודשים, עוד לפני הקורונה. היא התראיינה ליואב גינאי בגלי צה"ל וסיפרה על כך, אבל לדבריה הביטוח לא נותן לה, בגלל האירוע המוחי שחוותה. כל הפסטיבלים רצו שהיא תגיע ותתארח אצלם".

בשבוע שעבר, ב־23 בדצמבר נפטרה ריקה זראי בגיל 82.

גם אם ארחק אל מרחבי עולם
אם את ראשי אשא אל הצוקים
גם אם אצא לדרך עם כולם
או אם אמצא נתיב למרחקים
בכל מקום תמיד אשא איתי
זיכרון ימים וטעם של ביתי.

כי זה ביתי
ביתי הקט והשלו
עם ברוש מול הכניסה
ושביל המצטלב
עם תומר וציפור
מול קיר מגן אפור
עם חבל של כביסה
וטוב בלב

גדול הוא העולם, רבים צבעיו
ובכרכים אורות מצטחקים
והיקום באלף ניגוניו
שוטף עם ההמון שבשווקים
אבל לעד רק את ידידתי
המדרכה אשר לפני ביתי
("ביתי" / מילים: איתן פרץ) 