איזה מזל. "אחרי שהשתחררתי, רציתי חופשה מהמשק כדי לצאת ללמוד משחק וכשאסיפת החברים לא אישרה לי, עזבתי", סיפר לי ליאור ייני לפני ארבע שנים, בראיון לרגל יום הולדתו ה-80. "כך הפסידו בקיבוץ אפיקים רפתן מעולה ולי נהייתה קריירה".

אכן, אמש מצער היה לשמוע, כי הלך לעולמו ליאור ייני, מהקולות הבולטים בזמר הישראלי. להלן פרטי המסע הנוסטלגי בין תחנות חייו, שערכנו עמו בדירתו הצנועה ברמת-אביב הירוקה, הרחק מימי הזוהר של "התרנגולים" ו"איי לייק מייק". 

אפיקים - "זה הקיבוץ שבו נולדתי להורי, חיים ופנינה, שהיו ממייסדי המשק. אני ליאור הראשון בארץ. תמיד שרתי ובצעירותי ניגנתי בכינור; גם בתזמורת הגדנ"ע. מאוד אהבתי לנגן, אבל לא הייתי כנר גדול".

ההחמצה הראשונה - "כמי שהופיע בחגי המשק, רציתי לשרת בלהקת הנח"ל, אבל לא קיבלו אותי. במקום זאת שירתי בנח"ל בערבה, כמ"מ בהיאחזות עין-רדיאן, היא יטבתה".

הזמר שהתגלה במקרה - "כשעזבתי את הקיבוץ אחרי הצבא, למדתי משחק בהבימה, אצל צבי פרידלנד ועשיתי פנטומימה עם סמי מולכו. כשראובן יותם ואליעזר יונג העלו ערב מערכונים, הם משום מה הציעו לי לשיר בין קטע לקטע. הזמר שבי" צץ בלי כוונה.

נעמי פולני - "נעמי מצאה אותי בקאמרי, לשם התקבלתי, כשחקן של תפקידים קטנים, כולל בהצגת 'כנרת כנרת' של אלתרמן. כשיהורם גאון ועוד שניים-שלושה עזבו את 'התרנגולים', נעמי חיפשה מחליפים והגיעה אלי. 'הוא לא זמר', אמרו לה, אבל שר יפה מאוד'. באתי לשיר וקיבלתי אהבה. נעמי מצאה חן בעיניי. אמנם היא מבוגרת ממני בתשע שנים, אבל היא מאוד מוכשרת וחכמה. זכרתי אותה  מילדותי בקיבוץ, כשבאה אלינו מהפלמ"ח. הגענו לחופה, לאחר שהייתי כבר נשוי כשנה למי שלמדה איתי בסטודיו הבימה".

"התרנגולים" ו"החמציצים" - "הגעתי לשלהי התוכנית הראשונה של 'התרנגולים' והיה לי חלק מרכזי יותר בתוכנית השנייה. בהתחלה היה קשה. לא הייתי מורגל לשילוב בין משחק לשירה ונעמי הייתה פדנטית כל כך. למרות זאת, הצלחתי להתגבר על חששות ופחדים שלא אצליח. 'החמציצים', להקת ההמשך, הייתה להקה נהדרת, אבל לא הצליחה באופן מסחרי, כי ראו בה חיקוי ל'תרנגולים'".

"סיירים" - "הסרט הראשון שלי, שמיכה שגריר ביים ב-67' על-פי תסריט מאת אברהמ'לה הפנר. אילי גורליצקי, זאב רווח, אלי כהן ואני שיחקנו שם ארבעה סיירים שיצאו לפעולה מעבר לגבול. מהסרט התפרסם השיר 'עמיחי', שכתבו ירון לונדון וסשה ארגוב".

"איי לייק מייק" - "פתאום נהייתי מין כוכב כזה, שילדות היו מבקשות ממנו חתימות. זה קרה לי ב-68', כשהופעתי אצל גודיק בתפקיד הראשי במחזמר שנעשה על-פי מחזה של אהרן מגד. לתפקיד של מייק, תייר צעיר מאמריקה הבאתי מבטא אמריקאי, למרות שזה לא בדיוק מה שרצה הבמאי  יואל זילברג. מהר מאוד התברר שצדקתי".

"הלוך הלכה החבריא" - "ערב של שירי-מחאה רוסיים, שבו הופעתי עם תמי ספיבק, אמנון ברנזון ודודו אלהרר, שהשיר 'בדומייה' היה השיר הבולט בו. דרורה חבקין, המנהלת המוזיקלית של הערב, הגיעה לנושא מתוך קשר שהיה לה עם הזמרת נחמה ליפשיץ שעלתה מברית המועצות. יחד מחינו נגד המשטר שם".

"תודה רבה" - "זה שם התקליט שהוצאתי ב-70' והשיר שהתפרסם ממנו היה 'בואי לאילת', שכתבו ירון לונדון ונורית הירש. 'את חכי לי', 'השמלה הסגולה' ו'רכב אש' היו בין השירים שחידשתי לתקליט הזה".

"לאן נעלם דניאל וקס?" - "ב-72', חמש שנים לאחר 'סיירים' הזמין אותי הפנר לתפקיד הראשי בסרט, שבו שיחקתי את בני שפיץ, זמר שמגיע לחופשת מולדת מאמריקה. לא רבים יודעים שאברהמ'לה בנה את הדמות על-פי רן אלירן, חבר-ילדות שלו. בסרט שרתי לראשונה את 'אגדה יפנית', שכתבו אהוד מנור ואריאל זילבר".

*מיקיס תיאודורקיס - "זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים הייתי ממשתתפי ערב משירי המלחין היווני, שבו התגלה עוזי חיטמן. זה התחיל בכך שכאשר תיאודורקיס בא להופעות בארץ, הוזמנתי להקריא בהן את התרגום לעברית של השירים שלו. כשהביע כעבור שנים הזדהות עם יאסר ערפאת, כנראה משהו השתבש אצלו. אבל בזמן המופע הוא היה מאוד נחמד איתנו ואפילו נתן לנו את התזמורת להקלטת הפלייבק".

*אביבה אור-שלום - "אשתי השלישית, שלה הייתי נשוי, לאחר שתרגמה את שירי תיאודורקיס. הגעתי אליה מתוך חיפוש אחר רוחניות ובהשראתה החלפתי זמנית את שמי לאליאור, לאחר שעצבן אותי שקראו לי ליאור במלעיל. נסענו לצרפת והיינו חלק מקבוצה שנקראה 'האחווה העולמית הלבנה'. היינו עושים שם מדי בוקר מדיטציה מול השמש ופרנסה לא יצאה לנו מזה. אז התפרנסתי כ...הילינג, לאחר שרופא אבחן אצלי כוח מיוחד בידיים והיה שולח אלי לקוחות".

"עלובי החיים" - "כשחזרתי ארצה, אף אחד לא חיכה לי. היה זה אהוד מנור, מחבר המילים של 'אגדה יפנית', שדרכו הגעתי ב-87' לתפקיד מפקח המשטרה ז'אבר במחזמר 'עלובי החיים', שהוא תרגם".

ולדימיר ויסוצקי - "ב-95' יצאתי במופע ובאלבום משירי ויסוצקי, משורר וזמר המחאה הרוסי. אהבתי איך שהוא שר נגד המשטר במוסקבה. למרות העלייה הגדולה מברית המועצות, איכשהו לא תפס המופע הזה".

רותי פולני - "האשה של חיי. שלוש פעמים הייתי נשוי וזה הסתיים בגט. עם הראשונה למדתי בסטודיו הבימה; נעמי פולני הייתה השנייה ואם ילדיי, יותם ואיה, שחזרו בתשובה ואביבה אור-שלום הייתה השלישית. עם רותי, האחיינית של נעמי, הצעירה ממני ב-12 שנה, לא ממש התחתנתי לאחר שהספיק לי מהרבנות.  בלי החותמת שלה הייתי עם רותי יותר מאשר עם כולן (35 שנה - י. ב-א)".

שרן ייני - "בן הזקונים שלי מרותי, שקיבל שם מוזיקלי, שמשמעו זה שרן. הוא בלם מכבי תל-אביב ונבחרת ישראל. אני מאוד גאה בו ולא יודע איך יצא לי כזה כדורגלן, אם כי בקיבוץ די הייתי ספורטאי".

ליאור ייני עם בנו שרן (צילום: רלי אברהמי)ליאור ייני עם בנו שרן (צילום: רלי אברהמי)

ליאור ייני, שכאמור החל את הקריירה בקאמרי בהצגת "כנרת כנרת", מאת אלתרמן, השמיע לפני כשנה וחצי את אקורד הסיום שלו בשירו של המשורר "ערב כזה", במסגרת פרויקט אלתרמן של הזמר והיוצר רוני ידידיה.

"בשבילי זאת הייתה סגירת מעגל מרגשת", מעיד ידידיה. "בשנות ה-70 ליאור, אז כוכב ענק, חיפש גיטריסט שילווה אותו בהופעות והגיע אלי - חייל משוחרר, שחיפש את דרכו בחיים. בניגוד לכוכבות שנקשרה בו אז הוא התגלה בהופעות כאדם צנוע שהיה כיף לעבוד איתו. עם הזיכרון המתוק מאז היה נחמד לשתף אותו בפרויקט אלתרמן שלי".

"ליאור כבר היה לא בריא ורואים זאת בקליפ של השיר", הוא מוסיף. "ליאור הגיע לצילומים לאחר תקופה שבה הוא לא יצא מהבית וממש נבהלתי לראות אותו חלש וחיוור כזה. אבל כשהתחיל לשיר, פתאום הוא זרח, כאילו שהתעורר לחיים. כששמעתי אותו שר, עברה צמרמורת בי, מעריץ שלו מאז ימי 'התרנגולים'".