אחד המרעננים הכי מקוריים של תקופה טרופה זו הוא ישי רזיאל, מפיק ויוצר מוזיקה, זמר וקריין שפעיל אמנם שנים רבות בתעשיית המוזיקה והתקשורת, בין אם בתחום הפרסומות והג'ינגלים, בין אם בסרטונים ההומוריסטיים והוויראליים שיצר לאורך השנים (ברכות השנה הטובה של ה"ביטלס" שעשה עם ברוך פרידלנד ושל וויטני יוסטון היו ואוו, אגב) ובין אם ברצון שלו בכל פעם להמציא עצמו מחדש.
אבל הסיבה שהוא ראוי ל"מילה טובה" במדור זה היא דווקא הפרויקט הנוכחי שלו - #ביתפזמון במסגרתו הוא מארח את מיטב האמנים לביצוע גרסאות כיסוי שונות ומצוינות מהמקום הכי ספונטני (אך מקצועי ומרגש) שלהם.
בלי תזמורת ואפקטים מיוחדים אלא רק בקול מלא עוצמה ובנגינת קלידים של רזיאל, יצאו כמה מהביצועים הכי יפים ששמעתי בתקופה זו, כמו למשל איציק כהן בביצוע ל-It Must Have Been Love של רוקסט, רוני דואני בביצוע ל"אמסטרדם" של "נוער שוליים", פבלו רוזנברג בביצוע ל"Wind Of Change" של ה"סקורפיונס", אליעד נחום וסהר טוויטו בביצוע ל"FEEL" של רובי וויליאמס ולאה שבת בביצוע ל"עץ ירוק מפלסטיק" (וזה רק על "קצה המזלג").
הרעיון הזה להגיש לקהל העוקבים גרסאות כיסוי שבאות מתוך הלב ולא מתוך שום אינטרס מלבד אהבה למוזיקה, מועבר היטב למאזינים ומספק גם למבצעים עצמם להשתחרר ולהביא את עצמם במקום הכי אמיתי וכן.
כולי תקווה שרזיאל ישכיל לאגד כמה מהביצועים היפים האלה לכדי פלייליסט מגובש ואין לי ספק שזה רק יצבור עוד ועוד תאוצה ובצדק, זה אחד הסמלים המוזיקליים הכי מעולים של השנה הקודמת והנוכחית (להזכירכם אנחנו בינואר 2021).