"ביי ביי" הוא שם הבלדה החדשה של דיקלה, שממשיך את הנוסחתיות הסטנדרטית והצפויה מראש שלה (לא שזה רע) עם טקסט מלנכולי, ביצוע מייבב אופייני והמון המון רגש, כנות ויכולות ווקאליות נהדרות. הפזמון די בינוני וחופר ("ביי ביי ביי עליתי על מטוס ודי"), השיר עצמו לא קליט יותר מדי ומלבד שהשיר טבול בדנ"א האופייני של דיקלה לא מצאתי בו עניין מיוחד. אפילו השתעממתי.

 כמו שציינתי לעיל, נוסחתיות אינה מילה "גסה" בהכרח. "מציל אותך" של מאור אדרי הוא ההוכחה לכך. השיר נע בחלקו בין הסטייל של שלמה ארצי לבין הסלסולים של אדרי, מיזוג מוצלח שמספק פזמון קליט התופס את האוזן משמיעה ראשונה, ביצוע מעולה וגם חריזה טובה ההולמת את הלך רוח השיר. אפילו כשמדובר בשיר רומנטי שגרתי של "בינו לבינה" – הוא מצליח לספק את הסחורה כמו שצריך.

הקורונה הובילה את מתי כספי להוציא לאור את פרץ היצירה העכשווי שלו וזה נפלא. בשירו החדש "לצאת לאור" שיצר עם דני רובס הוא מביא לידי ביטוי את ההשפעות הרבגוניות שלו ובקצב הבוסה נובה מגיש ביצוע מלטף, מרגיע, יפהפה שמצד אחד גועש ברומנטיקה שבו ומצד שני משרה אווירה שקטה ומתוקה בפאר הסנטימנטליות של כספי בקולו המוכר והאהוב.

חן אהרוני תמיד היה בעיני נסיך פופ אמיתי, כזה שהולך עם האמת הפופית האומנותית שלו עד הסוף, גם בזמנים שזה לא היה בטרנד אלא אף הוגדר כ"שוליים". 

אהרוני כבר שנים רבות מלווה את הסצנה הזו, פעם באור הזרקורים ופעם קצת מצידה, אך אף פעם לא מוותר על הרצון והכמיהה להוציא מלבו את כל התחושות הכי כנות וכמוסות, את כל האמוציות בטוטאליות (טרגית לעתים) ובכישרון רב ולהמשיך לפלס לעצמו את הדרך לפסגה, כשנדמה שהרבה מעבר לפרסום, הפסגה עבורו היא היכולת להמשיך ליצור ולהקליט את שיריו ולגעת בכמה שיותר לבבות (זו מהות אמן אמיתי, לטעמי).

בשירו החדש "אני בחוץ" (שם סימבולי בימים של סגר) הוא מבטא היטב את כל מה שכתבתי כאן באחת היצירות הכנות שלו שמבעד לפופ המתקתק כוללת כנות, אופטימיות, מוטיבציה ובעיקר נדמה כי הוא מסיר את כל המסכות (בהתאם להנחיות, תנוחו) ומגיש לנו אותו 100% כמו שהוא רוצה להיות ורוצה שאנחנו נראה אותו. וזה מושלם לו.

 כל שיר של נגה ארז הוא עולם ומלואו, גם בטקסט ובמשמעויותיו (הנתונות תמיד למספר פרשנויות), גם בהפקה המוזיקלית המהודקת והכה ייחודית וגם מבחינת הלחן ששובר גבולות, מוסכמות ומסגרות ועטוף בקולה הכריזמטי.

ב-"End Of The Road" היא מגישה לנו היפ הופ פופי בהפקתו המוזיקלית של אורי רוסו שנשמע, נראה וממותג בצדק כפנינה מוזיקלית בינלאומית המצדיקה את היותה אחת היוצרות הישראליות הכי טובות ומקוריות שלנו (ובכלל).

חם בחו"ל

הארי סטיילס – Treat People With Kindness

דה וויקנד – Save Your Tears