אהרוני כבר שנים רבות מלווה את הסצנה הזו, פעם באור הזרקורים ופעם קצת מצידה, אך אף פעם לא מוותר על הרצון והכמיהה להוציא מלבו את כל התחושות הכי כנות וכמוסות, את כל האמוציות בטוטאליות (טרגית לעתים) ובכישרון רב ולהמשיך לפלס לעצמו את הדרך לפסגה, כשנדמה שהרבה מעבר לפרסום, הפסגה עבורו היא היכולת להמשיך ליצור ולהקליט את שיריו ולגעת בכמה שיותר לבבות (זו מהות אמן אמיתי, לטעמי).