לבני הזוג איריס ועופר פורטוגלי, זמרת-מתופפת ופסנתרן-מלחין-מעבד, שניים מהבולטים בין אומני הג'ז בישראל, נמאס הנתק המתמשך מהקהל והם יצאו במיזם מבורך. אם הקהל מנוע עדיין מלבוא לשמוע אותם באולמות הקונצרטים והם אינם יכולים לבוא אליו, באשר הפסנתר הוא כלי בלתי מתנייד בעליל, הם מזמינים את הקהל אליהם. על כך בשיחה עם השניים לקראת קונצרט הרשת שהם יעלו מרביעי הקרוב עם נשפן העל אלברט פיאמנטה.
"המצב ההזוי שנקלענו אליו, עם הקורונה והסגרים, עודד אותנו לחפש דרך ליצור מוזיקה כדי לרגש את עצמנו, מה שבדרך כלל הופעה לפני קהל עושה לנו את זה", מספר עופר. "כשאתה מתאמן לקראת הופעה, כולך בתוך העניין ובאווירה של יצירה, לעומת אימון רגיל שהוא בסך הכל טכני. לשם כך הפכנו את מרתף הבית שלנו למעין אולפן טלוויזיה, שממנו אנחנו משדרים קונצרטים, כל פעם עם אומן אחר".
"אם אומנים צריכים קהל כאוויר לנשימה, לא כל שכן אומני הג'ז, שהאלתור שלהם מתבסס על אינטראקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין הקהל", מוסיף עופר. "הפורמט שאנחנו קוראים לו "Portugalys Basement TV" יביא לקה ממיטב אומני הג'ז בישראל, כולל הגיטריסט עמוס עבר הדני, הבסיסט יוראי אורון, החלילן אילן סאלם, נגן כלי ההקשה ז'וקה פרפיניאן והבסיסט ערן זילברברג, עשעל הצילומים ועריכת הווידאו - מתן הרטמן.
מדובר בקונצרט-קונצרט?
"תלוי איך רואים את זה. זאת הופעה מהמרתף שלנו, לא קונצרט בהיכל התרבות. 20 דקות מספיקות לחוויה אינטרנטית, שאמורה להיות קצרה מעצם מהותה. אותנו זה מעסיק הרבה מעבר לקונצרט נטו וזה מה שחיפשנו כל תקופת הקורונה, כמובן עם הריגוש שמתלווה לכך".
איריס, האשה-שתמיד-איתו, מעלה פן נוסף לעניין: "מעבר להנאה שלנו ושל הקהל שנחשף למוזיקה, שאנחנו מעבירים מהמרתף שלנו דווקא בתקופה הלא קלה שעוברת על האומנים, נראה לי שמצאנו פורמט שבו כל ההכנסות, שאינן מי-יודע-מה רבות, מועברות לאומנים שמופיעים איתנו".
ועוד פן. "ההופעות האלה החזירו לנו את חדוות המוזיקה", מציינת איריס. "זאת התגובה שלנו לכך שהשתיקו אותנו בתקופת הקורונה. כאילו שדחפו אותנו לתוך בור וכיסו אותו בבטון. פשוט לא להאמין למה שקרה פה. כשעברנו קיץ שלם עם קורונה, האם אי אפשר היה להסדיר הופעות באוויר הפתוח? במקום ללכת לקראתנו, הורידו את הנושא מסדר היום. הזעם שלי לא נובע מסיבה אישית. כמנהלת האקדמית של רימון, אני ממשיכה לקבל את המשכורת שלי. לא כן רוב האומנים!
"בנוסף, אין להתעלם מכך שעל רקע המצב שנוצר מתגלים האיגודים המקצועיים שאמורים לייצג את האומנים כרדומים לחלוטין. הם לא עושים שום דבר חוץ מאשר לשבת בשקט ולצפות שהגל יעבור. הרי אנחנו לא הטיפוסים שיבעירו צמיגים. זה לא אנחנו!"
כבוד המנהלת ובן-זוגה, מורה בכיר ברימון ושותפה הנאמן לעשייתם המוזיקלית אינם מסתפקים במלל מחאתי. "הפגנו בבלפור ועל הגשרים", הם משתפים. "הרגשנו שם אומללים ולא כל כך מצאנו את עצמנו בין המפגינים, אבל באנו מתוך הזדהות", כך איריס. "הרי נורא מה שקורה כאן עם גניבת החופש במסווה של דאגה לבריאות הציבור. אם לא יחזירו לנו אותו, נצטרך להחזיר אותו לעצמנו באיזשהו אופן".
אם לא שמתם לב תוך כדי קריאה, הרי אתם עדים להיפוך יוצרות משפחתי. בדרך כלל בהופעותיהם מעמדתו הנצחית בצמוד לפסנתר עופר הוא הדברן מתוקף תפקודו כמנהל המוזיקלי ואילו איריס שרה ג'ז ומתופפת. בהרמוניה שיש ביניהם הוא מאפשר לה לשחרר קיטור בשמם ובשם רבים אחרים.
איריס, בת למשפחה ששורשיה בגרמניה ובבוכרה, נמשכה למוזיקה מאז ילדותה בראשון-לציון, שם החל בנעוריה הרומן הלא שגרתי שלה עם התופים. כשהשתחררה מהצבא, המריאה לבוסטון כדי ללמוד בברקלי, ה"מכה" של הג'ז העולמי. על המדרגות שם פגשה את עופר, אז כבר תלמיד ותיק במקום, נצר למשפחת פורטוגלי מ"השומר" ובנו של מכוון פסנתרים. כיום, הם נזכרים בביתם המרווח איך הם לא ליקקו דבש, כשהחלו את דרכם המשותפת. "חיינו בדוחק ואפילו עסקנו בניקיון", הם מודים.
מאז שובם ארצה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה הם היו למוסד בג'ז הישראלי, תוך כדי שילוב מבורך של ההשפעות שהביאו מארה"ב, כולל היניקה מהסטנדרטים של הג'ז שם, עם תרבות הגוספל השחורה ועם המוזיקה הישראלית השורשית, לרבות הופעות עם גדולי הזמרים בארץ ועם מיטב התזמורות.
הקן המשפחתי שלהם במערב ראשון-לציון רוחש מוזיקה, כשהילדים צועדים נאמנה בעקבות הוריהם. הבכורה, שי, בוגרת רימון וברקלי, פועלת כזמרת בניו-יורק. גיא ואיתי לומדים ברימון. גיא פעיל במרכז מוזיקה בעירם ואיתי הוא קלידן בלהקה צבאית ובין השאר משמש כאיש הקול והמיקס בהופעות של הוריו. שי קפצה לפני שנתיים ארצה ממקום שהותה בארה"ב כדי להשתתף במופע משפחתי בבימוי מיקי קם לציון 30 שנות נישואים של הוריה.
איריס, איך קרה שילדיכם כל כך בעקבותיכם? הכרחתם אותם, אולי האכלתם אותם במשהו מיוחד?
"בכלל לא. הכל קרה מתוך אהבה. אחד הדברים שאני גאה בהם זה שהצלחנו להעביר להם את האהבה למוזיקה בלי הלחץ שלא פעם נלווה לכך".
היכן מרד הנעורים?
"כנראה, לא היה בו צורך", סבור עופר. "שלושתם התחילו מפסנתר קלאסי, ספגו בהמשך באופן טבעי ג'ז ומהמיומנות שיש להם בה כל אחד מהם הולך בדרכו עם מוזיקה שהוא יוצר בעצמו. כך לקול הפנימי שלהם יש ביטוי גם לאו דווקא בהשפעה שלנו".
"לא במקרה בחרנו לפתוח את סדרת התוכניות שלנו עם השיר "What a Wonderful World"', שאנחנו כה אוהבים בביצוע של לואי ארמסטרונג", הוא אומר לסיום. "אנחנו רוצים להאמין שאחרי התקופה הרעה שאנחנו עוברים כעת עם דיכוי התרבות, אכן יהיה עולם נפלא".