אולי לא תאמינו למי שר המאהב הכאוב את השורות דלעיל. "זה שיר אהבה לארץ-ישראל דווקא בימים לא קלים אלה שעוברים על כולנו", חושף שמוליק נויפלד, יוזם השיר ומי שחיבר אותו עם הפזמונאי מאיר גולדברג ועם המלחין-זמר בן אלקיים במסגרת פרויקט "המשקפיים של נויפלד", שבו הוא מתמיד שנים.
נויפלד, האיש והמשקפיים, 56, עכואי במקור, כיום ברמת השרון, הוא מוזיקאי רב-פעלים כמפיק מוזיקלי וכמלחין, שפעיל מאוד בהלחנה לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע. בנו, רועי, ממשיך אותו בכישרון רב. בנוסף לכל הוא אוהד שרוף של מכבי תל-אביב כדורסל, שנוהה אחריה במשחקיה בארץ ובחו"ל.
בנוסף חתום נויפלד על המוזיקה של פרסומות רבות, לרוב עם בנו, כשבעיניו הן יצירות לכל דבר. בתשובה לשאלה אם מתסכל אותם, שהקהל איננו יודע שהם מלחיני להיטים אלה, אומר נויפלד: "אותי זה לא מתסכל. מי שצריך לדעת ב'תעשייה', יודע. אני לא מחפש פרסום, אלא רוצה שהמוזיקה שאני יוצר תעבוד ותרגש - ובמקרה הזה גם תשרת את המוצר".
כעת, דבר תמלילן השיר, מאיר גולדברג, 63, מי שחתום על להיטים רבים דוגמת "זן נדיר", "באושר ובעוני", "מה שאת אוהבת" ו"קח אותי לשם". הוא כתב את מילות השיר "אני עוד אוהב אותך", "הגם שבניגוד לאחרים אני משתמש קצת פחות בשורש 'א.ה.ב'". לדבריו, כשנקרא לדגל על-ידי נויפלד, כבר היו ללחן מילים אחרות שדיברו על קשר אינטימי בין שני אנשים: "באיזשהו מקום רציתי לשמור על האינטימיות שהייתה בהם ומצד שני לדבר על נושא יותר רחב, שהוא כמובן המדינה שלנו, שאנחנו נבוכים נוכח מה שקורה בה".
אגב שיחה עם גולדברג, גורו-של-כתיבה לרבים מזמרינו, אי אפשר שלא לנצל את ההזדמנות לבקש ממנו התייחסות לאינפלציית השירים שמנחיתה עלינו הקורונה. "אינפלציה?", הוא מגיב. "יכול להיות, אבל בניגוד לכלכלה, אינפלציה יצירתית היא מבורכת. אמנם מהשירים הרבים שיוצאים באחרונה רק מעטים ייזכרו אחר כך ואלה, מן הסתם, הטובים".
נעבור אל מבצע השיר והשותף בהלחנתו. בן אלקיים, 34, רמת-גני בהווה, הוא מלוד. שורשיו ממרוקו, מעיראק ומאיראן, מה שלא ניכר במוזיקה שלו, שבעיקרה איננה מזרחית אם כי הוא סבור שמשהו מקריאות המואזין שהיה שומע בילדותו בעיר-הולדתו חדר אליה. ולא רק הן. "חילופי יריות באופן תדיר כמוזיקת רקע, זה לא הדבר הנעים ביותר", הוא מעיר.
אלקיים מחובר לגיטרה מגיל 10 ו"מהרגע שידעתי לחבר ארבעה אקורדים, התחלתי גם לכתוב שירים". הוא הופיע בלהקות נוער ברמלה-לוד ולאחר שירותו הצבאי בלהקת פיקוד הדרום, בין הזמרים שליווה היה יגאל בשן. "שש שנים ליוויתי אותו בנגינה ובקולות - וזאת הייתה זכות גדולה", הוא מספר. "יגאל היה אחד האנשים הכי מדהימים שיצא לי לפגוש והוא היה לי כעין מורה לחיים. גם לדייויד ברוזה אני חייב המון והוא כמו אבא בשבילי, או סוג של פטרון, לאחר שבהופעות שלו הייתי רק לא רק מלווה, אלא גם אפשר לי לבצע שירים משלי".
במקביל ציון דרך משמעותי היה לו כשיצא עם חברו, בן-עירו, הזמר והיוצר דודי בר-דוד (שכתבה עליו פורסמה כאן בשבוע שעבר) לפסטיבל סיגד הבינלאומי בהונגריה כדי ללמוד מאיגי פופ, מ"רדיוהד" וממבצעים אחרים איך עושים מוזיקה על רמה. הוא חזר משם טעון באנרגיות ועם החלטה ללמוד ברימון, "שם פגשתי אנשים ששינו לי את מסלול החיים, ביניהם היה שמוליק נויפלד, ששנים קודם לכן הדריך להקת נוער ברמלה, שבה הופעתי".
ככל שאלקיים, נשוי טרי לאביגיל, מעצבת במקצועה, משכנע בשירה המעודנת שלו, כשהוא נשאל מה הוא לפני הכל, הוא מפתיע בבחירה שלו: "לפני הכל אני אחד שכותב שירים, או איש של יצירה במילים אחרות, למרות שרואים אותי גם כזמר וכגיטריסט. בסך הכל אני גם וגם וכשם שאני גאה בשיר שאני שר כאן, אני גאה לא פחות במוזיקה שהלחנתי להצגת 'אוליאנה', בתיאטרון הקאמרי".
בן אלקיים, אם כן, סופר את הימים עד שישוב לבמות. שמוליק נויפלד אומר לנו מבעד למשקפיים שלו ש"שכחנו שאנחנו חיים במקום שאנחנו הכי אוהבים". ומאיר גולדברג? - "אסור לשתוק!", הוא מצהיר. "זה הביא אותי כמה פעמים להפגין בבלפור. אנחנו קוראים לראש הממשלה ללכת. אבל המשמעות היותר עמוקה של זה היא לקרוא לשיטה מסוימת ללכת. זה לא רק הוא, אלא מה שהוא מייצג, עם כל התחמנות, השחצנות והפלגנות".
גולדברג מסיים בהתייחסות לציבור שהוא נמנה עליו: "זו עזות מצח מצד השלטון שלא רואה את השכבה שנותנת למדינה את רוב הוויטמינים החיוניים לגוף, שכבת אנשי התרבות. לדעתי, החשיבות שבהפגנות שלנו היא בהשפעה על אלה שיבואו בעקבות נתניהו, שבכל מקרה ילך מתישהו".
התרעות פיקוד העורף