הוא בן 38 ואני זוכר אותו מפעם בתור איציק אדמון. לדניאל הפך בעקבות החזרה בתשובה שלו. שורשיו בסוריה וביוון והוא גדל במכבים-רעות, כבנו של מי שהיה סגן אלוף בהנדסה קרבית. ממנו עברה אליו המוזיקה. "גדלתי עם אבא, חסיד מושבע של הביטלס וזה מה ששמעתי עד הצבא", מעיד אדמון. "כשהיה מגיע הביתה מהשירות, הוא היה תופס גיטרה, מנגן ושר ביטלס, כשאני רציתי גם. ממנו למדתי לנגן ותוך שנה עברתי אותו. יותר מכל עניין אותי לכתוב שירים. רציתי להיות ג'ון לנון".
בצבא הוא שירת כמאבטח מתקנים ולאחר מכן כמש"ק בינוי, כשלדבריו לא ניסה להתקבל ללהקה צבאית. במקום זאת, כך נודע לי ממקור יודע דבר, עשה שמח בבסיס שבו שירת, בלי חותמת של להקה. תהפוכות החיים ציפו לו זמן לא רב אחרי שחרורו, כשלפני מלאת לו 21 נשא לאשה עולה צעירה מחבר העמים, חברתו לעבודה בנתב"ג, שעלתה ארצה בהיותה בת ליהודי, אך עד מהרה נשללה ההכרה ביהדותה. "אז זה בכלל לא שינה לי הבעיות צצו אחר כך", הוא מעיר.
"מצאתי את עצמי על רכבת-הרים שכבר אי אפשר היה לעצור אותה. אם החלטתי לשמור מצוות, זה אמר שצריך לשמור שבת ואסור לאכול אוכל לא כשר. ומה עושים עם האישה? כשהניסיונות לשכנע אותה להתגייר כהלכה לא צלחו, באיזשהו שלב התחלנו לדבר על פרידה, שהייתה בלתי נמנעת. היא נשארה בלונדון, אבל לא איתי. התגרשנו ומתישהו התחלתי לצאת לשידוכים דרך חב"ד", אדמון מסיים לספר.
אם להתכתב עם ראשית סיפורנו, אדמון אכן נמצא בסיפור שלא נגמר, כדברי השיר. מעשית, תשע שנים אחרי הגיעו ללונדון הוא בחזקת יורד. זה לא נותן לו מנוח. "ביני לבין עצמי אני נתון במאבק פנימי", הוא חושף. "יש בי רצון לחזור לארץ-ישראל, אשתי, דבורה-מרים, מבינה את זה, אבל כמי שכל חייה עד כה עברו עד כה באנגליה, ספק רב אם תוכל לעזוב את לונדון".
התרעות פיקוד העורף