רק בת 18 וחצי, גאיה שאקי, תגלית העונה האחרונה של הכוכב הבא וכבר היא שרה ב"כלום אצלך לא חשוב" - הסינגל הראשון שלה בדרך לאלבום הבכורה, שאותו כתבה עם גיל ויין ויוסף בך - על מה שהיא קוראת לו "מערכת יחסים קצת רעילה וקצת אובססיבית, שמגיעה לסופה".

חווית את זה?
"כשאתה כותב שיר, אתה לא בהכרח חייב לחוות אותו ואפשר להסתמך על הדמיון", משיבה הצעירונת עם רעמת האפרו בפקחות ונחלצת בכבוד מה"מוקש". "כאן גם בא לביטוי הניסיון של אלה שכתבו איתי את השיר".

רק הם?
"לא. כמובן, גם רוני בראון ואיתי צוק, המפיקים המוזיקליים של האלבום. אני מרגישה שרוני הוא כמו אבא שלי".

את אותה גאיה שהכרנו בתוכניות "הכוכב הבא"?
"לא בדיוק. עבר הרבה זמן מאז, כשנה וחצי. אנשים מתפתחים ומשתנים. לא נשארים באותו מקום".

מה השתנה אצלך?
"קודם כל קצת יותר שמח. כעת, בא לי שאנשים ישמעו את השירים שלי וזה יעשה להם את היום, אם כי לא כל השירים חייבים להיות שמחים".

ועם השמח תחזרי לזירת הריאליטי?
"לא נראה לי. הייתי בתוכנית ריאליטי אחת, מספיק, לא?".

אמרת לקראת יציאת השיר: "מוזיקה היא הדלק והייעוד שלי בחיים". הסבירי נא.
"אני מרגישה שבמוזיקה אפשר להגיד הכל, בלי פילטרים ובלי להתלבט יותר מדי. בהתחלה, כשהייתי כותבת שיר, הייתי אומרת איכס, מוחקת וזורקת. למדתי לשחרר. הכל בסדר. אנחנו בני-אדם. ומה שאני מרגישה, הרבה אנשים מרגישים".

שאקי היא בת מושב חדיד שליד לוד. היא ואחיה הצעיר, נבו, חובב התיפוף, הם ילדיהם של הורים גרושים. אם אנחנו זוכרים אותה בכוכב, דומני שבגמר, נרגשת ומתוחה עד דמעות, הרי זה כשהוריה באו לעודד אותה.

"גדלתי בבית מלא מוזיקה ותמיד שרתי", היא מעידה על עצמה. "שמעו אצלנו הכל, ממזרחי ועד פינק פלויד. בגיל 13 אמא שלי, יפעת, קנתה לי במפתיע פסנתר - ולא נגעתי בו. הוא פשוט התמלא באבק במשך כמעט שנה עד שיום אחד ניגשתי אליו, התחלתי לנגן מעצמי ומאז לא נפרדנו.זה הגיע למצב שכל יום עם הקפה של הבוקר אני מנגנת. לא בקטע של להתאמן, אלא שאני לא יכולה בלי זה".

כשהגיעה לכוכב, טענה שלא הופיעה עד אז. "לא אהבתי את הטקסים בבית הספר ואת כל השטויות האלה", היא אומרת כעת. לדבריה, לא נדחפה לכוכב. "לא רציתי", היא רוצה שנאמין לה, "אבל אמא שלי התעקשה. אז אמרתי שבסדר, בתנאי שנלך לקניון אחרי המבחנים. לאחר שהתקבלתי, אכן הלכנו לשם. מצד שני זה התגלגל עד שבגמר הייתי למקום הרביעי".

מה היו ציפיותייך מהכוכב?
"האמת שלא כזה הרבה. כל העניין התגלגל משלב לשלב. אני מאוד תחרותית בהכל - בין אם בשש-בש, בין אם במשחק בטלפון, בין אם בתחרות כמו הכוכב הבא. למעשה, לא ממש ציפיתי שאגיע לגמר, אם כי כיוונתי את עצמי לכמה שיותר גבוה".

"זרמתי שם מתוכנית לתוכנית", היא מעידה. אם יורשה לי להעיד, עם הזרימה הזאת שאקי התגלתה בהופעותיה על במת הכוכב כאחד הכישרונות המובהקים ביותר שהצמיחו 20 עונות של תוכניות ריאליטי מוזיקלי. למרות זאת, דורגה רביעית, לאחר עדן אלנה, אלה-לי להב ואור עמרמי-ברוקמן - והודחה רגע לפני הגמר.

חרף הצהרת ה"לא ציפיתי" שלה, התאכזבה קשות. "זה עצבן אותי בטירוף, כל התחושה של הפספוס", היא משחזרת.

מסתבר שלא הכל התפספס לה. לפעמים חלומות מתגשמים. כשנשאלה בימי הכוכב את מי תרצה לפגוש, היא הצביעה בלי ניד עפעף על דודו טסה. לבסוף לא רק שנפגשו, אלא שהיא גם זכתה לשיר איתו דואט בפרויקט שירי ג'ון לנון של "הליקון". "התרגשתי מאוד מול דודו ובשבילי זה היה כבוד גדול לשיר עם יוצר כמותו", היא מספרת.

ואחרי הכוכב הבא ולנון?
"כיום, אני מאמינה בעצמי הרבה יותר, אם כי די נשארתי אותו דבר. מה שהשתנה, אלה התגובות החמות ברחוב, שמעודדות אותי בדרך שלי".

עוד כמה מילים על גאיה?
"אני אוהבת את הכלב שלי, פנוס, להיפגש עם החבר'ה ולעשות שופינג".

מה מעצבן אותך חוץ מראיונות?
"אנשים שקרנים!"

היכן יפגשו אותך עוד כמה שנים?
"ב'מיינד' שלי אני מאוד רוצה להגיע לחו"ל. אני מקווה שאגיע, בעזרת השם".

עד שהשם יעזור, אני פונה לרוני בראון, מנכ"ל משותף ב"הליקון", האיש שבידיו - מי ביקש את ריטה ולא קיבל?! - המפתחות למימוש חלומותיה של גאיה הכה מוכשרת. "כשאני עוקב אחרי תוכנית כמו הכוכב הבא אני רואה מי יכול לשיר פופ לילדים ומי יכול אולי להיות חלק מהנצח. לגאיה יש כזאת נוכחות שכבר בגילה המאוד צעיר יש לה חותמת משל עצמה ורק צריך לגדל ולטפח את הפרח הזה"