האזינו לראיון

שולה, הוא קרא לה בטורו השבועי ב"מעריב". כך, שולה. בלי שם משפחה. היה משתף באנקדוטות מחייהם המשותפים, והאהבה העזה שרחש לה הייתה ניכרת בכל מילה, בכל משפט. והיא? היא חשה בדיוק כמוהו, שולה שלו. שולה חן. "אבי היה החבר הכי טוב שלי", היא אומרת כעת, במלאת חודש ללכתו של הפזמונאי ועיתונאי "מעריב" אבי קורן. "הקשר בינינו היה שזור בחברות שאין שנייה לה, גם בזמנים הקשים". בימים האחרונים היא שהתה לצד מיטתו בבית החולים יחד עם ילדיהם המשותפים מילי ואיתמר ושבעת הנכדים, אחזה בידו עד הנשימה האחרונה. חברים עד הסוף.

מגיל 18 הם הולכים יד ביד, נפגשו בלהקת הנח"ל ב־1966. היא הגיעה לאודישן, הוא היה מפקד הלהקה הנערץ ואחד הבוחנים שהכריז בפני חבריו "היא תהיה אשתי". חודשים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים התחתנו על הדשא במושב שלה נהלל. 30 שנה אחרי כן הגיעו הגירושים, אבל האהבה לא חלפה. "אמרתי לאבי: יום אחד ייקחו מאיתנו את הגירושים", צוחקת חן (74). "היינו בקשר טוב כשהוא גר בצפת, וכשהוא חזר לתל אביב והתגורר בשכונת פלורנטין, היינו נפגשים כמעט כל יום, מופיעים במופע משותף 'כל הדרך חזרה'. החברות תמיד הייתה".

בתקופת הקורונה החליטו השניים להתגורר ביחד. קורן ארז את חפציו ועבר לדירתה של גרושתו ברמת גן. "איתמר, הבן שלנו, הציע שאבי יעבור לגור איתי. הוא חשב שיהיה לנו קשה לבד בזמן הסגרים", משחזרת חן. "אבי עבר, וזה הציל את שנינו. סידרתי לו חדר מצוין, היינו צופים יחד בנטפליקס ותוכניות שאהבנו, היה מגיע פיזיותרפיסט מצוין שטיפל באבי, וייאמר לזכותו שהוא אף פעם לא קיטר או התלונן, גם כשהיה לו קשה. אני הייתי ועדיין מלאת מרץ, ולכן עשיתי את כל הקניות והסידורים ואבי עזר לי מאוד. הוא אמר: את נותנת לי לגור אצלך אז אני עוזר בתשלום החשבונות והקניות".

כבר לפני כשבע שנים חשף בעמוד הפייסבוק שלו את דבר מחלתו. סיפר שמדובר בסרטן מסוג לימפומה. למרות הטיפולים, המשיך בעיסוקיו, בחודשים האחרונים, גם כשמצבו החמיר, כמעט לא פספס טור בעיתון. "אבי היה ספורטאי בנשמה, תמיד שמר על חוש ההומור שלו", חן מספרת. "כל המשפחה נרתמה לעזור לו בטיפולים מחזקים. הרופא אמר שאם כבר מקבלים סרטן, אז רק מה שהיה לאבי, כי זה כרוני ואפשר לחיות איתו".

לפני כחצי שנה אושפז קורן ועבר ניתוח הכרוך בשיקום. הוא חזר הביתה, שם הידרדר מצבו והוא הובהל לבית החולים, לא לפני שסיים לעשות את מה שהיה חשוב לו. "זה היה רגע עוצמתי", משחזרת חן. "עמדנו ליד הדלת בדרך לבית החולים, ופתאום אבי נעצר. הוא אמר: 'רגע', ורץ למחשב לשלוח את הטור האחרון שכתב ל'מעריב'. זה היה הכי חשוב לו, הוא מאוד אהב לכתוב את הטור. אם היה יודע שזה הסוף, היה כותב עוד שלושה טורים לפחות".

איך עבר החודש הראשון בלעדיו?
"קשה מאוד. ידעתי שיהיה קשה, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. תמיד אמרתי לחברות שלי: באופן טבעי אף פעם שני בני זוג אינם מתים באותו היום, תמיד אחד הולך לפני השני, וצריך להתכונן לזה. אז אני שורדת למרות הקושי. אני מתגעגעת אליו מאוד ועוד לא עיכלתי שהוא איננו. עכשיו אני רואה את הכורסה שהוא היה נוהג לשבת עליה ולהירדם, ולא רגילה לראות אותה ריקה בלעדיו. כל דבר מזכיר לי אותו".

אבי קורן, שולה חן (צילום: ליאת אלדר)אבי קורן, שולה חן (צילום: ליאת אלדר)

ריטואל קבוע בשישי

בהתאם למגבלות הקורונה ההלוויה נערכה בחיק המשפחה, אבל המנחמים שלחו את הודעותיהם מכל העולם. "אנשים העריכו אותו מאוד", היא נאנחת. "רבים אמרו שהם היו מכורים לטורים שכתב ב'מעריב', והיו מחכים מדי שבוע לקרוא אותו. קשה לי לפתוח עיתון ולא לקרוא את אבי".

ביולי 2017 הקדיש לה את טורו, לרגל יום הולדתה ה־70. כך כתב בסופו: "כשהשתחררת מהצבא, היית תיכוניסטית שגנבה את ההצגה במחזמר 'איי לייק מייק'. שנתיים אחר כך היית נערה בת 16 תמימה ומאוהבת במחזמר פנטסטי בהבימה. אחר כך היית נערת פרחים זרוקה במחזמר 'קרחת', והיית כבר אמא כששרת את שירי תנועות הנוער. ואמא לשניים כשהיית נערה מושבניקית שחולמת על החייל שלה בסרט 'חמש חמש'. התפקידים לא נתנו לך להתבגר. ואלה שהתאהבו בך בלהקת הנח"ל לא הסכימו שתתבגרי, כי הם מתעקשים לשמר דרכך את הנעורים שלהם. וככה השנים חלפו והשאירו אותך נערה פעורת עיניים עם קול צעיר, חזק ובוטח. הקול הכי ישראלי, אמרה פעם מישהי ששנינו אהבנו מאוד".

הוא היה מקריא לך את הטורים לפני ששלח אותם?
"לא. יום אחד רמזתי למישהו על נושא שחשבתי שאבי יכתוב עליו. אבי כעס על כך ומאז לא התיימרתי לדעת על מה הוא כותב, וזה נהדר, כי זו הייתה הפתעה. היה לנו ריטואל קבוע בשישי: הייתי מכינה לו קפה ואוכל ומניחה על השולחן עם העיתון".

הופעתם בשנים האחרונות ביחד, איך זה יהיה להופיע בלעדיו?
"אתה לא יכול לדמיין כמה קשה זה יהיה. אומנם היו לי הופעות בלעדיו, אבל הוא עזר לי בנוכחותו. זה יהיה מאוד שונה. אני מקווה שיבוא יום ויהיה לי קל יותר".

הוא הרגיש מוערך?
"בטח! השירים שלו נצחיים! אבי היה אדם מאוד צנוע, הוא לא רדף אחרי כבוד, פרסים או תארים. אף פעם לא חיפש זאת. אני דרשתי עבורו שיקבל פרסים. הייתי אמביציוזית בנושא ופניתי לגופים כמו אקו"ם שיעניקו לו את פרס מפעל חיים. לשמחתי הוא זכה להערכה, וערכו לו ערבי מחווה רבים בהשתתפותו".

הוא כתב פזמונים בתקופה האחרונה?
"פחות, אם כי שלושה שבועות לפני פטירתו הוא סיפר לי שאלדד שרים ביקש ממנו לכתוב נוסח עברי ל'Top Of The World' של הקרפנטרס. הוא כתב וזה היה נהדר. בזמן האחרון הוא יותר התמקד בעבודה שלו ב'מעריב' ובעריכת המוזיקה לרדיו אקו 99 ו־103FM".

אבי קורן, שולה חן (צילום: באדיבות המשפחה)אבי קורן, שולה חן (צילום: באדיבות המשפחה)

מנהלל לבמות הגדולות

עכשיו, כשהימים ארוכים בלעדיו והגעגועים מציפים, היא נותרה עם הזיכרונות שמבליחים ברגעים הכי לא צפויים. כעת היא משתפת אותנו בפגישתם הראשונה. אז הייתה נערה ביישנית בשם שלומית חבינסקי. "נסעתי מנהלל לבסיס הנח"ל ביפו עם ההורים שלי כי לא הכרתי את תל אביב וחששתי ללכת לאיבוד", היא מספרת. "הגעתי לבחינות בלי ציפיות גבוהות מדי. ניצבתי מול הבוחנים. היו שם אבי, אפרים קישון, חיים טופול, דני ליטאי, חנן גולדבלט וטוביה צפיר. שרתי בפניהם את השיר 'נועה', ועוד לפני שסיימתי הם אמרו לי התקבלת. בדיעבד התברר לי שהמפקדים דיברו בינם לבין עצמם על כך שבאה כוכבת ללהקה, כמובן שלא ידעתי זאת בזמן אמת".

מה את זוכרת מהמפגש הראשון עם אבי?
"לא האמנתי שיש בחור כזה, שהוא כל כך יפה, כל כך חכם ואינטליגנטי, כל כך מוכשר. הוא שבה את לבי מהרגע הראשון. באותו זמן הוא התחיל להתפרסם כפזמונאי, וכשהגעתי ללהקה כבר כתב להיטים לצמד דרום וליפה ירקוני. לשמחתי שם עליי עין ומהר מאוד נהיינו זוג".

בלהקה שינתה את שמה לשולה חן והשתתפה בתוכניות המצליחות "מהנח"ל באהבה", "הנח"לאים באים, הנח"לאים באים" ו"כל הכבוד לנח"ל", כשהיא חתומה בקולה כסולנית על קלאסיקות כמו "ישנן בנות", "הוא לא כל כך חכם", "ואלס להגנת הצומח", "גשם בוא" ו"אילו ציפורים". "עד שהצטרפתי ללהקה לא היו מזכירים ברדיו ובעיתונים את שמות סולניות להקת הנח"ל, וברגע שהגעתי החלו לתת קרדיטים", היא אומרת. "זה היה משמח ומרגש מאוד. זו הייתה זכות גדולה לשרת בלהקה. הגעתי מנהלל לבמות הכי גדולות בארץ, הופענו בפני אלפי חיילים ועשו לנו כבוד. העריצו אותנו. אבל לא הכל היה זוהר. במלחמת ששת הימים הופענו בתוך הקרבות, שמענו יריות וראינו גופות. זה היה קשה ומצלק".

במהלך השנים שחלפו מאז הם שמרו על קשר עם החברים והחברות מלהקת הנח"ל. מחליפים הודעות  ועורכים מפגשים משותפים מלאי הומור וזיכרונות. "גם אם לא יוצא לנו להיפגש בתדירות גבוהה, זו עדיין המשפחה שלי", היא אומרת. למרות היותה אחת הכוכבות הגדולות של הלהקה, נכונה לחן אכזבה בימים אלה כשבמשדר החגיגי של גלי צה"ל לציון 70 שנה ללהקת הנח"ל היא לא הוזמנה להשתתף. "אני עד עכשיו מאוכזבת", היא אומרת. "זה מעצבן ולא ברור. מישהו אמר לי שהם בטח חשבו שאני באבל. וגם אם אני באבל, אתם לא יכולים לצלצל ולשאול? יש לי טלפון. אני לא מבינה אותם. אבל עזוב, לא ניתקע בזה".

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "גלי צה"ל מעריכה ומוקירה את להקת הנח"ל בכלל ואת פועלה של שולה חן בה בפרט. מתוך אותה הערכה נולדה התוכנית האמורה. לצערנו בסמוך למועד הפקת המיזם התבשרנו על פטירתו של אבי קורן ז"ל, מי שגם שידר בעבר בתחנה. מתוך התחשבות באבלה הכבד נמנע צוות התוכנית מפנייה לשולה, זאת כאמור כדי לא להטרידה בשעה קשה זו. נבהיר כי בשום שלב לא התכוון הצוות להדיר את שולה באופן מכוון ואנו מתנצלים אם כך התפרשו הדברים".

שולה חן (צילום: שלומי יוסף)שולה חן (צילום: שלומי יוסף)

פצע גדול

עם שחרורה מהלהקה הקליטה חן את הלהיט "החייל שלי חזר", וזכתה בתפקיד ראשי במחזמר המצליח מבית גיורא גודיק - "איי לייק מייק". במקביל, החלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה. "אבי היה לצדי לאורך כל הדרך וליווה אותי גם ל־CBS, חברת התקליטים שהחתימה באותו החודש גם את אריק איינשטיין, גם את חוה אלברשטיין וגם אותי", היא מספרת. "הוא היה המנטור שלי. למרות שחברת התקליטים הייתה בוחרת את רפרטואר השירים, אבי היה זה שעזר לי בבחירת החומרים ואף נתן לאלבום את שמו - 'שלכם, שולה חן'".

אלבום הבכורה שלה יצא ביוני 1969 בהפקתו המוזיקלית של אלכס וייס וביסס את מעמדה כאחת מכוכבות הפופ הגדולות בארץ, עם להיטים שמתוכם בלטו "פתאום היה לי טוב כל כך" ו"בוא הביתה", שהפך לסמלה המסחרי. "ל־CBS הייתה חברה שהחזיקה בזכויות של אומנים מרחבי העולם, אז היה קל להשיג אישורים להקליט גרסאות עבריות לשירים לועזיים", היא מסבירה. "בוא הביתה" הוא גרסה עברית שכתב קורן ל"Sunday Mornin'", שכתבה והלחינה היוצרת והזמרת האמריקאית מרגו גוריאן. "בהתחלה אבי תרגם את השיר כ'יום ראשון', אבל אז הוא אמר שבישראל יום ראשון הוא יום הבאסה, בניגוד לאמריקאים שאצלם ראשון הוא יום חופש. הוא שינה את המילים ל'בוא הביתה'", היא מספרת.

בתחילת שנות ה־70 השניים היו עסוקים עד מעל לראש. חן הייתה לאחת הזמרות הפופולריות בישראל, והשתתפה דרך קבע בפסטיבלים השונים, בהם פסטיבל הזמר ופסטיבל שירי הילדים. קורן היה עיתונאי, מגיש רדיו (קול ישראל וגלי צה"ל) ופזמונאי פופולרי. חן מעידה כי לא היה אגו בבית. "אבי לא היה איש של אגו, ממש לא! זה היה בעוכריו", היא אומרת. בשנת 1976, כשהיא בשיא תהילתה, החליטה להצטרף לקורן לשליחותו מטעם הקרן הקיימת לישראל לניו יורק. "אבי, שידע אנגלית וצרפתית, העביר שם הרצאות, ואני לקחתי כמה שיעורי משחק שמאוד עזרו לי. אחרי שנתיים בארצות הברית חזרנו לארץ עם תינוק, איתמר", היא מספרת.

את לא מתחרטת שעזבת בשיא? זה לא פגע במומנטום?
"ממש לא, אפילו לא לרגע. שמחתי לנסוע, כי ראינו עולם, יצאנו לבלות ונהנינו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת".

הפרויקט הראשון שלהם כשחזרו לארץ היה משותף. חן לוהקה להשתתף בסרט "חמש חמש", שאת התסריט לו כתב קורן יחד עם שמואל אימברמן. הוא גם כתב את הפזמונים לפסקול. "הסרט היה שלאגר היסטרי. אבי התגאה בו, הוא מאוד אהב את התוצאה", מציינת חן.
אלו לא השירים היחידים שביצעה חן ללחנים של קורן. במרוצת השנים המשותפות שלהם הוא כתב לה עשרות שירים, בהם "גיטרה", "בוא נבנה ארמון", "הקיץ הכבד", "משחק הידיים" ו"36 בצל". "זו הייתה תקופה מצוינת: השתתפתי במחזמר המצליח 'ברנשים וחלומות' וזכיתי בפסטיבל שירי הילדים 1981 עם השיר 'אמא'", היא מחייכת. את הקלטת השיר היא זוקפת לזכותו של קורן: "אף אחד לא רצה את השיר, ואבי התעקש שהוא השיר שיזכה. הוא שכנע אותי שאקח אותו ובסוף צדק". קורן היה מי שכתב לה את השיר "אם", שזכה בפסטיגל 1983.

אבל היא לא הייתה רק זמרת. קריירת המשחק של חן פרחה בשנות ה־80 בעידודו של קורן. היא השתתפה בפרקים הראשונים של סדרת הילדים המצליחה "בלי סודות", שיחקה לצד הגשש החיוור בסרט "הקרב על הוועד" ויצרה דמות מיתולוגית של מזכירתו פזורת הדעת של ספי ריבלין בתוכנית "זהו זה!".  

בשנים האחרונות השתתפה בהצגות תיאטרון והעלתה את המופע המשותף עם קורן, והופיעה גם סולו בתקופת הקורונה, בהתאם להגבלות. "היו לי הופעות בבתי דיור מוגן ובחצרות. עבורנו, האומנים הוותיקים, זה לא שונה מהשגרה, כי אנחנו רגילים להופיע במקומות קטנים. באופן אישי הרבה שנים לא הופעתי על במות גדולות", היא מודה.

היא מצרה על כך שמשרד התרבות לא פרסם תגובה רשמית בעקבות פטירתו של קורן. "אבי היה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית ב־50 השנים האחרונות", היא אומרת. לדבריה, היא וקורן הזדהו עם ההפגנות של אנשי התרבות על סגירת עולם התרבות בזמן הקורונה: "אם הוא היה בריא, היינו הולכים להפגין".

הפרויקט המשותף האחרון עם בעלה לשעבר נעשה לפני כחמש שנים, אז הקליטה שירים שקורן כתב לה והלחין שלומי וינברגר. "בתקופה האחרונה ידידי המוזיקאי נתן סלור לא מפסיק להפציר בי להקליט שירים חדשים. אולי אעשה זאת. זה פצע מאוד גדול עבורי", היא אומרת.

איזה פצע?
"שהייתי צריכה להקליט יותר".

את מרגישה החמצה בקריירה?
"מרגישה, אבל אני בסדר עם התחושה. באופן כללי אני מרגישה שאני זוכה להערכה, מכירים אותי ומפרגנים לי וזה מספיק לי. אני אופטימית מטבעי, למרות שלא תמיד פשוט. צריך לדעת לחייך ולקחת הכל בפרופורציות. יהיה טוב".

ערב ההצדעה "באביב את תשובי חזרה" יתקיים במסגרת פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון בין התאריכים 30.3-1.4 בחול המועד פסח. אבי קורן ז"ל אחראי לכ-500 שירים בזמר העברי, כולל שירי הלהקות הצבאיות וכלה בתרגומים רבים למחזות זמר כמו "קברט", "גבירתי הנאווה" "ברנשים וחלומות" ועוד. בערב יתייצבו על במה אחת חבריו: חני נחמיאס, דודו פישר, ששי קשת ושולה חן ויצדיעו לעשייתו המוסיקלית. הנחייה ושירה: מיקי קם. עורכת ומפיקה: נעמי אטיאס.