מה שאני אוהב באמנים זה שהם מנסים לחדש, לרענן ולא למחזר שירים אחרים או את עצמם – מה שאני לא אוהב, זה שעושים בדיוק ההיפך. אתן לכם דוגמא, עדן בן זקן בשירה החדש "הגענו הבנות" הוא כן שיר מרים, מקפיץ ומסולסל שתפור על קולה של בן זקן.

מה הוא לא? מקורי יותר מדי: הוא נשמע במבנה שלו ובייחוד בפזמון כמו "הופה" של עומר אדם (שבכלל שיר יווני במקורו), הטקסט שלו אידיוטי עם חריזה מטופשת ועברית לא תקנית: "ובתור עומדים כל הצמרת": כל ילד בכיתה א' שלומד עברית יודע ש'צמרת' זו נקבה ולא רבים, כך שהאינפנטיליות של הטקסט לועגת למאזינים ולקהלה של בן זקן ומחנכת אותם שזה בסדר להיות עילג בפרימיטיביות משוועת. 

נמשיך: בשיר ישנם גם משפטים דבילים כמו "אל תדליק לי את הראש אני עפה בלי לשתות" או "אל תהיה קרוב יותר מדי שלא תתחיל לבכות", ניסיון פתטי לייצר מטאפורה חדשה שתמציא את הסלנג העברי העכשווי מחדש – רק שהפעם זה לא מוצלח.

אז אם נשמע את המוזיקה בלבד בלי הטקסט – השיר יוצר את האווירה החפלתית ההולמת, אבל אם חיפשתם מקוריות, איכות (מינימלית), חוסר בורות וכבוד אליכם כמאזינים – זה לא השיר בשבילכם!

במסגרת הפרויקט של המוזיקאי אופיר כהן, הקליטו אייל גולן וזמר אנונימי (עבורי, לפחות) בשם בנג'מין שיר חדש בשם "בינתי" המשלב שירה עברית עם שירה מרוקאית. השיר אמנם בנוי כבלדה טובה ומרגשת והשילוב הקולי בין השניים מעולה, אך מבחינה מוזיקלית הוא לא מסקרן יותר מדי, נשמע די נוסחתי ולא מתפתח לשום מקום וממצה עצמו בדקה הראשונה. פספוס.

אני לא צופה ב"אח הגדול" (לא מתעניין) אבל אי אפשר להתעלם מהדיבור סביב זהבה בן שמתמודדת בתכנית, והשבוע שירה החדש "ילד שלי" (שיוצא בעודה בבית), המוקדש לבנה היחיד מצליח להעלות את סף ההתרגשות: גם בשל קולה החד פעמי של בן שנותר עוצמתי כתמיד, גם בשל הכוונה והכנות הסנטימנטלית בהן מבצעת אותו וגם כי היא סוף סוף זוכה להערכה העכשווית הראויה.

אני בספק אם השיר הזה יישאר בתודעה שלנו בטווח הארוך כי אין בו את העוצמה או המיוחדות לכך, אבל לטובת ה"כאן ועכשיו" הוא מספק את הסחורה.

שילוב טבעי אך מפתיע נכון השבוע למאזיני המוזיקה הפופ הים תיכוני בשיתוף הפעולה המפתיע בין מאור אדרי לשפיטה – "חליק" הוא פופ הומוריסטי מסולסל, קליט, כיפי ומלא חן עם פזמון קליט וכימיה מפולפלת היטב בין השניים שמנסים להבריק עם להיט מסיבות ונדמה שהפעם זה עובד להם.

בשירו החדש "עושה לי ת'יום" משה פרץ נע במקום הכי טבעי, פופ ים תיכוני כיפי, דאנסי ומקפיץ שכולל ברומנטיקה האופיינית לו בתים ופזמון קליטים התופסים את האוזן משמיעה ראשונה ומעבירים את הוייב המסיבתי שפרץ מולך עליו ביד רמה, בלי יותר מדי דאווינים, בלי ניסיון להיות מי שהוא לא ומהמקום הזה הוא מצליח לפרוח, כמו בשיר הזה.

חברו דודו אהרון השיק אף הוא שיר חדש שנשמע להיט מהרגע הראשון- "היא האישה שלך". השיר מוצלח מכל הבחינות: גם בגלל ההפקה המוזיקלית הבלקנית, הבית והפזמון הקליטים (מאד), המקוריות ברעיון לנסות זווית מוזיקלית חדשה והאווירה השמחה והרומנטית בקולו של אהרון. אחד הלהיטים הגדולים שלו (ואתם תראו זאת!).

איתי לוי הולך על בטוח בשירו החדש "השפיות שלי", שיר מעין אוטוביוגרפי ("אני יושב בבר שבור כמו השירים שלי") על ליל בילוי מלא מלנכוליה, סרטים ומחשבות שהוא מעין שיר עידוד עצמי. השיר תפור היטב למידותיו הקוליות של לוי, לסגנון שלו שנע בין פופ טהור לאלמנטים מסולסלים (בקולו, לא מוזיקלית) וקל לזמזמו למן השמיעה הראשונה. יציאה מוצלחת.

רפאל אלוש – "לאהוב את החיים"

רפאל (24), בן להורים שעלו מצרפת לירושלים, יוצר, מנגן ושר כבר מספר שנים, כשלאחר לימודי העתודה התגייס לגדוד 202 בצנחנים בו משרת בקבע כנגד כבר 4 שנים (לקראת שחרור). בבסיס, לצד תפקידו הצבאי כבוחן מערכות טכנולוגיות, נחשב לזמר היחידה ומופיע בטקסים, בערבי גיבוש ובאירועים ממלכתיים. 

בשנה האחרונה העלה לרשתות החברתיות פרויקט קאברים מוצלח שקצר מאות אלפי צפיות ובמקביל החל לעבוד על שיריו הראשונים כשסנונית הבכורה -  "לכבוש את החיים" מוציאה את מיטב הוורסטיליות שבו כאמן, בסופו הוא מביא גם את הבית שלו עם טוויסט בצרפתית.

"זה שיר שמסמן תקופה שעברתי ובעצם כל בנאדם עובר", הוא מספר. "כל מי שיוצא ממסגרת כלשהיא ובייחוד מהצבא רוצה לכבוש את החיים ולהצליח בכל תחום שהוא יפנה אליו. זה שיר אופטימי שנועד להפיץ אור לחיילים ובכלל למאזינים".