באלבום השתתפו יוצרים רבים, בהם אבי אוחיון, פאר טסי, אברהם טל, צליל קליפי והוא גם כולל שיתופי פעולה של גולן עם עידן רייכל, עדן חסון, VIVO ואריק סיני, אך עכשיו, כמדי שנה, אפרק את האלבום לגורמים ואנתח אותו, ללא הנחות, ללא צנזורות וללא פילטרים (לטוב אך גם לרע):
אמנם השיר מתרומם בייחוד עם הפזמון אבל הטקסט המאד יפה שלו חולש על כל מגרעותיו ובשימת לב אליו, אי אפשר שלא להישבות בו.
השיר הבא "הלב הזה" פחות חדר אליי, הוא אמנם קצבי יותר מקודמו ועוסק אף הוא ביחסים של "בינו לבינה" אך לא מגיע לנקודת שיא כלשהיא, גם לא בפזמון, וחוסר הפיק די פוגם בשלמותו לטעמי.
על השיר הבא "באור גדול" שיצא לפני כחודש ומציג דואט משותף ויפהפה בין גולן לבין עדן חסון לא אכביר במילים שכן הרעפתי עליו את שבחיי, הן על הטקסט המצוין והן על הכימיה המשותפת בין השניים בביקורת הסינגל שפרסמתי ב"מעריב" עת יצא.
משפטים כמו "בשעות של בין הערביים אני נוסע לבקר את השפיות שלי" או "היית כבר מושיטה ידיים ומציירת לי קווים שיכוונו אותי" הופכים את השיר לפיסת איכות מטאפורית הקולעת בול לכל ההווי שמייצג גולן בשיריו. הוסיפו לכך את הפזמון המעצים והמחזק שבעיניי הופך את השיר לאחד השירים הראויים להפוך ללהיטי האלבום.
ההפתעה הכי גדולה של האלבום הוא הקאבר המעולה ל"ימים טובים" שביצע במקור הזמר אורי רווח (כיום רבי אורי רווח), אחיו של השחקן זאב רווח (שמתארח בקליפ) ונחשב לאחד השירים האהובים מהקולנוע הישראלי מהסבנטיז.
שיר שאפשר בקלות היה לוותר עליו, כמו הזיה מיותרת, לא מעניינת ודי מקלקלת את רוח האלבום הוא "סוכריות קופצות" שנועד אמנם להפוך לשיר מסיבות במועדונים אבל חסר טעם, חסר עניין ולא באמת מצליח לשרת את המטרה שלשמה נכתב. פספוס האלבום בעיניי.
השיר הבא "מלחמה ושלום" הוא דואט עם אריק סיני, דואט מפתיע יש לציין. וניכר כי המקהלה המלווה את השניים בפזמון נועדה לכפות אחר המגבלות הקוליות הנוכחיות של סיני (זה לא גורע כמובן מקסמו האישי), אך מלבד הפזמון השיר די תקוע ולא מעניין כל כך, על אף הסקרנות ששיתוף הפעולה הזה מעורר.
שיר החותם את האלבום הוא שיתוף הפעולה הידוע של גולן עם עידן רייכל – "מכל הכוכבים בלילה" שמסקרן מעצם היותו אבל לא מתפתח לשום מקום ודי מותיר קורטוב משעמם למאזין, בייחוד לאור הזכויות הרבות שיש לשניים בבחירת שירים מפעימי לב.
התרעות פיקוד העורף