בעיצומה של שנת הקורונה ומבלי לתכנן, רקח המוזיקאי הוותיק דודי לוי את הפרויקט הבא שלו שיצא בימים אלה לאור, “דודי לוי בהופעה 2018־2020”, אלבום הופעה חיה המונה תריסר שירים, להיטים מוכרים לצד חדשים, מבוצעים בלייב על ידו ועל ידי להקתו החדשה – עובד אפרת (בס), שגם הפיק עם לוי את האלבום, רועי שקד (תופים) ונועם ספרבר (קלידים ומחשב).
“היה רצף של דברים שהוליד את האלבום הזה, כי באמת לא הייתי צריך להוציא אלבום הופעה בנקודה הזו”, הוא מספר. “התחלתי לעבוד עם ההרכב החדש על מופע עם עיבודים חדשים ויצאנו לדרכים. הספקנו לקיים משהו כמו 20 הופעות, והקורונה סגרה את החשמל לכולם, ומאז לא יצא לי לנגן ולהופיע עם ההרכב הזה. ואז, ברגע של געגוע לדינמיקה בינינו, נכנסתי לסטודיו שלי, פתחתי את תיקיית ההקלטות של ההופעות האחרונות וממש נדלקתי. החלטתי למקסס את זה. הגעגוע ללהקה הוא שהניע אותי להקשיב, לראות שזה נהדר ולהוציא את זה החוצה”.
זה משהו שהתנסית בו קודם לכן?
“זו הפעם הראשונה. לפני עשור היה לי את האלבום ‘דודי לוי והתזמורת הקטנה’ שהוקלט בסטודיו מול קהל של 50 איש שישב עם אוזניות, אבל הפעם זה אלבום הופעה חיה פרופר”.
האלבום כולל את מיטב להיטיו של לוי המתפרשים על פני למעלה מ־35 שנות יצירה, בהם “דוד אוהב אותך”, “מישהו גדול”, “כל הזמן שבעולם” ו”מים”. “אני לא יושב ומאזין לחומרים ישנים שלי ככה סתם, אבל מדי זמן יוצא שאני צריך להאזין להם לצורך הופעה או הקלטה”, הוא מספר. “הדיאלוג עם היצירות שכבר יצאו הוא דיאלוג שלא נגמר בעיניי. הנקודה שבה אני משחרר שיר לעולם היא נקודה שבה אני גם מנתק את עצמי מהשיר, ואין לי רצון להתעסק בו יותר, אבל בכל זאת יש דברים שאני מרגיש שצריך לעשות אותם יותר טוב”.
זה מציק לך?
“כשהייתי צעיר זה הציק לי, אבל במשך השנים חינכתי את עצמי לשאת את חוסר השלמות הזו. אם יש שיר שעשיתי בעבר ויש לי מחשבה להקליט אותו שוב, אז אקליט אותו כי אני חושב שהפזמון צריך להיות יותר טוב, ואז אני משנה אותו קצת. יש משהו יפה בשיר שיש בו אבולוציה, וחלק מהיופי באלבום ההופעה החדש שלי הוא שפתאום שירים כמו ‘דוד אוהב אותך’ או ‘כל הזמן שבעולם’ שכולם מכירים – זוכים לאבולוציה וצועדים איתי למקום שאני צעדתי אליו לאורך השנים ומוסיף לצעוד. יש באלבום החדש עיבודים שבעיניי עוקפים את המקור”.
זבנג גדול
לוי (52) פרץ לתודעה בתחילת הניינטיז כ”דודי היפה” מלהקת הפופ־רוק המצליחה "נוער שוליים". בלהקה הוכיח את כישרונו לא רק כזמר אלא גם כמלחין ומפיק. “אלו היו עבודות ההפקה הראשונות שלי, וזה היה זבנג מאוד גדול עבורי כי זה הצליח מאוד”, הוא משחזר. “היינו ילדים שקיבלו את הדבר שהם חלמו עליו. הקמנו להקה בשביל לשחק אותה, וזה אבסורד כי חמש שנים אחרי שהקמנו אותה – קיבלנו את כל חבילת ההצלחה ארוזה יותר ממה שאי פעם חלמנו. 'נוער שוליים' הציבה רף ותקרה בלתי אפשרית לכל מה שקרה אחרי זה. זה היה כל כך מוגזם עד שהייתי צריך ללמד את עצמי להתחבר עמוק למקור ולשורש העשייה כדי שדברים שאעשה אחרי זה לא ייראו חיוורים לעומת ההצלחה ההיא”.
יש שוני בין ההצלחה שלך כסולן לבין ההצלחה של "נוער שוליים"?
“אין מה להשוות. זה שוני מטורף. למזלי, אחרי ש'נוער שוליים' התפרקה לא שרתי, אלא פניתי לעבודות הפקה והצלחתי בכך. אם הייתי ממשיך לשיר מיד אחרי הפירוק, יכול להיות שהייתי במקום אחר. התכנסתי בעצמי פנימה שוב ושוב כדי להוציא מעצמי משהו חדש ולאוורר את עצמי. הייתי צריך לשנות את הפרדיגמה שלי”.
יש איחוד של הלהקה על הפרק?
“לא. זה כבר לא משהו שיקרה. האנשים שמעורבים בנושא הזה כבר לא בקטע”.
היית גם בלהקת “אור כשדים” בין השאר. אתה יותר איש של הרכבים?
“חד־משמעית כן. יש שוני עצום בין לטפח קריירת סולו לבין להיות איש של הרכבים. זה שוני בנשיאת המשא על הכתפיים שלך. כשאתה בלהקה, הנטל מתחלק: גם ההצלחות וגם הכישלונות. העשייה היומיומית מתחלקת, גם ברמה הרגשית. כשאתה לבד זה אחרת, הכל כבד יותר באיזשהו אופן. לכן אני מאוד אוהב הרכבים. אני גם איש שגדל בהרכבים. גדלתי בתוך להקה. למדתי איך מפיקים אלבומים מלהפיק את הלהקה שלי באולפן. לאורך השנים כן היו מקומות שלמדתי בהם מוזיקה אצל מורים ואספתי חומר תיאורטי, אבל בשורה התחתונה אני איש שלמד הכל מהבמה, מהלהקה, מהשטח”.
בשנת 1997 הוציא את אלבומו הראשון ("דודי לוי") שכלל את הלהיטים "מלאך" ו"כל הזמן שבעולם". לאורך השנים הוציא שישה אלבומי אולפן שכללו לא מעט להיטים, בהם "מושיקו", "בית" ו"מישהו גדול" ושיתף פעולה עם שלל אמנים כמו ברי סחרוף, רמי פורטיס, יהודית רביץ, מאיר ז"ל, אביתר ואהוד בנאי, אהובה עוזרי, ארז לב ארי ויסמין לוי.
איזה טיפ היית נותן לאנשים שרוצים לכתוב להיטים?
"לגבי להיטים - אני לא יודע, שילכו למורה אחר בשביל זה. אבל מי שרוצה ללמוד לכתוב שירים, אז הטיפ הקונקרטי ביותר הוא פשוט לכתוב. להתחיל כל יום לכתוב שלושה עמודים של לא משנה מה. להוציא מהלב. הסירקולציה הזו מייצרת מילים ומדייקת אותן. לגבי לחנים, לתלמידים שלי תמיד אני אומר לשים לב שכשמדברים יש מנגינה. אנחנו כל הזמן מדברים עם מנגינה, אחרת זה נשמע אחרת לגמרי. גם בתוך שיחה אנשים כל הזמן מנגנים בדיבורים, אז צריך לשים לב לדבר הזה, ואז להתחיל לנתח דרך זה את המוזיקה".
בזכות הפרופורציות
לצד אלבום ההופעה החיה, ניצל לוי את הקורונה כדי לעבוד על אלבומו החדש, הצפוי לצאת בחודשים הקרובים. "זו הייתה תקופה מאוד יצירתית עבורי", הוא אומר. "אני מקווה בעוד חודשים ספורים להוציא אלבום חדש עם שני שירים חדשים שלא יצאו ועוד סינגלים שיצאו בשנה האחרונה”.
עד כמה התקופה הזו נתנה לך מוזה?
“אני חייב להגיד שמאוד. אני לא רוצה להתחמק מזה. קודם כל ניסיתי להבין מה יש לי להגיד ואיך להגיד את זה. זה חלק מהתפקיד שלנו, כאזרחים וכמוזיקאים, לדבר על המצב הזה. אני לא חושב שכולם חייבים להגיד משהו, אבל אמנות משקפת מציאות”.
אתה לא פוחד כאמן להגיד ביצירה את האמת שלך?
“האמת שלי לא כל כך קיצונית. אני איש שנוטה למרכז הפוליטי. הרבה דברים בגוש מרכז־שמאל מרגיזים אותי, ומצד שני בגוש השני, שאני מרגיש פחות שייך אליו, יש דברים שאני כן מזדהה איתם, כי בגוש הזה מעמידים לפניי דברים בצורה יותר ברורה מאשר בגוש השמאל. אין לי פחד מלהגיד מה שבוער בי. הפוליטיקאים ונבחרי הציבור צריכים לעבוד. בחרנו עכשיו אנשים מסוימים, אז הם צריכים להסתדר זה עם זה ולא יכולים לחזור אלינו כל פעם כדי שנצביע שוב, כי זה לא ייגמר”.
מה דעתך על מחאת עולם התרבות?
“זו תקופה שבה עולם התרבות מתחיל ללמוד לעמוד על שלו כי התרבות במדינת ישראל לא מקבלת את הכבוד הראוי לה, עוד לפני הקורונה. באירופה ההתייחסות לאמנות ולאדם שזה העיסוק שלו מלאת כבוד. בישראל מתייחסים לאמן כאילו הוא מנקה רחובות. רק אנחנו האמנים יכולים לשנות את הסטטוס. הקורונה פקחה לנו את העיניים. עשו עלינו סיבוב, כמו על שאר התחומים, וזה גרם לנו לדפוק על השולחן ולהבין שמגיע לנו, כי אנחנו תמיד פה בשביל כולם".
"אני יודע שיש אנשים שעברו את הקורונה קשה, ויש לי חברים כאלה, והייתי שם בשבילם, אבל באופן אישי מה שהיה הכי קשה לי בקורונה זו הדאגה האמיתית לשיח ולאיפה אנחנו הולכים כמדינה. דאגה אמיתית שהדבר הזה שנקרא ‘מדינה’ מתפרק לנו בין הידיים. זו הייתה דאגה אמיתית שהמחנאות הזו תהרוג אותנו ושעוד שנייה נהפוך להיות שוב ‘יהודונים’, לא יודע איפה. היו רגעים בשנה וחצי האחרונות שהיו נורא קשים להכלה. הסתכלתי תמיד על הדברים הטובים שיש, אחרת הייתי קורס. אתה מסתכל על הסביבה הקרובה שלך, מסתכל על הילדים ורואה שהכל נהדר. זה נתן לי המון פרופורציות. התבוננתי בקרובים שלי, ביליתי זמן איכות עם הילדים, כתבתי יותר ולמזלי לא הפקתי פחות”.
מתי אפשר לראותך מופיע?
“בקרוב מאוד נפרסם את תאריכי ההופעות כדי לחגוג את השקת אלבום ההופעה. כבר התחלנו לקבוע תאריכים”.