בדצמבר 79' הגיע לגלי צה"ל היישר מקבוצת דגניה א' חייל חדש, מצויד באהבת אין קץ לזמר העברי. בוקר אחד הוא, מי שכמתחיל שידר בכל מיני שעות נידחות, קיבל בסוף ינואר בהנחתה הוראה לערוך לשידור בו ביום בארבע אחרי הצהריים תוכנית של שירים עבריים במקום תוכנית שירדה וכך בימים הבאים לסירוגין עם עורכת ותיקה ממנו, עד שתיקבע תוכנית קבועה לשעת השידור הזאת.

כמו שקורה לא אחת, הזמני הופך לקבוע ואותו חייל חדש דאז, יורם רותם, שיחגוג בקרוב 60 ומשמש כעורך המוזיקה הראשי של גלי צה"ל, לא רק שהוא עורך עד היום באותה שעה את תוכנית "ארבע אחרי הצהריים", אלא הוא אוחז בגאווה גם את האוסף השביעי מהשירים ששודרו בה, שיצא בחברת "הליקון"; הפעם המיטב בחגיגה קצת מאוחרת מפאת הקורונה לציון מלאת 40 שנה לתוכניתו.

אם זו מוכרת כמקדש-מעט של שירים ותיקים, מהם שמשביחים עם השנים כיין ישן-נושן, רותם דווקא פתח אותה עם שיר חדש, חם ישר מהתנור. היה זה להיטו של אריק סיני, "דרך הכורכר" שכתבו יעקב גלעד וקורין אלאל ובאותו יום הגיע לתחנה הצבאית כתקליט-שדרים. "כל כך התלהבתי מהשיר, שהחלטתי לפתוח איתו, למרות שלא היה מדובר בתוכנית של שירים חדשים", מספר רותם.

לפניו היה משהו...
"אכן, מלכתחילה בחרתי כאות התוכנית את 'דה בה דה בה דה', או 'תמונה' בשמו הרשמי, קטע ווקאליזה, שהשמיעה יעל לוי בתוכנית 'שיחות סלון', שבה השתתפה עם יהונתן גפן ועם יצחק קלפטר, שהלחין. בחרתי קטע ללא מילים כדי שיוכלו לדבר על הרקע שלו".

תוכנית "ארבע אחרי הצהריים", ששמה בא לה משירם של יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום, עלתה על הגל בלי מדיניות מוגדרת. "חשבתי על תוכנית של שירים נחמדים, מה שנקרא אמצע הדרך", נזכר רותם. "אבל דלית עופר, שערכה את התוכנית שלמחרת, לקחה אותה לכיוון של קלאסיקה ישראלית, שהשירים שלה לא הושמעו בפריים טיים. כמובן לא חלקתי עליה. למעשה, שידרנו על אותו גל".

תמיד "על אותו גל"?
"לא תמיד. היינו חלוקים על מידת הקלאסיקה בשירים כמו 'שלל שרב', ששר גידי גוב וכמו 'אפר ואבק', ששר יהודה פוליקר. אם אני שידרתי אותם ושכמותם בתוכנית, היא - לא. וזה בסדר, אם כי נראה לי שצריך לדעת ללכת עם הזמן". 

עד כמה קלאסיקה? זה כולל גם שירים מלפני קום המדינה?
"לא במקרה יש באוסף המיטב הנוכחי רק שיר אחד מלפני קום המדינה - 'היו לילות", מאת יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, ששרה אסתר עופרים. השתדלנו לא ללכת יותר מדי אחורה מתוך מגמה לקרב את המאזינים הצעירים של גלי צה"ל לקלאסיקה הישראלית. זאת עובדה, שהתוכנית זכתה תוך זמן קצר להאזנה מטורפת, שהפתיעה אותנו ומהר מאוד הפכה למוסד, עד כדי למשוך אליה גם מאזינים, שבדרך כלל לא מחוברים לתחנה".

אבל מראש ויתרתם על חובבי הרוק והמוזיקה המזרחית?
"כי השירים שהם אוהבים אינם מוגדרים כקלאסיקה ישראלית ולא חסרים מקומות אחרים שבהם ניתן לשמוע אותם. בכל זאת, חיים משה ישנו באוסף".

אבל תסכים, שהשיר "כל נדריי", עם מחבריו לאה לופנפלד ויאיר קלינגר, גם עם המעבד ננסי ברנדס - כאן הדגש הוא על שמותיהם - הוא הכל, רק לא מזרחי.
"אני מסכים, אבל חוזר ואומר שהקהל שלנו לא מחפש מוזיקה מזרחית".

(נ.ב.  - לסיכום הסוגייה: חיפוש מדוקדק ב-17 התקליטורים של ששת אוספי "ארבע אחרי הצהריים" מגלה רק שיר בודד, המוגדר כמזרחי והוא "שיר לאחותי", שאביהו מדינה כתב עם יהודה בדיחי וגם הקליט אותו לפני כ-30 שנה עם אחותו, נאוה מדינה...) 

כאמור, האוסף הנוכחי היה אמור לצאת לפני שנה לרגל חג ה-40 של התוכנית, אך הקורונה גרמה לדחייתו. מהשיחה עם רותם עולה, כי זה כמעט לא קרה, לאחר שחברת "אן.אם.סי", שאצלה יצאו חמשת האוספים הקודמים, ויתרה הפעם. "כש'הליקון' ואורן בראל, הציעו להעביר את העניין אליהם ולהוציא אלבום כפול של המיטב, די הופתעתי", הוא סח בכנות.

ארבע אחרי הצהריים (צילום: עטיפת אלבום)ארבע אחרי הצהריים (צילום: עטיפת אלבום)

שניים מ-40 שירי המיטב לא נכללו באוספים הקודמים: "סימני דרך" של נעמי שמר אמנם הופיע באוסף השלישי בביצוע המוכר של יהורם גאון, אבל הפעם השיר מופיע בביצוע של עידן רייכל, מי שעל בטוח יהיה קלאסיקה בבוא היום. כעת, החברה העדיפה ביצוע של הזמר, החתום אצלה, בהקלטתו בהופעה באמפי שוני.

השיר השני, "נוחי בשלום", בביצועה של ורדינה כהן, מוקדש לזכרה של מי שהייתה האוהדת מס' 1 של רותם, אמו, רחל ולורט. שכנה ועמיתה בהדרכת נוער בדגניה א', איתן פרץ, ממחברי "עין-גדי", ששירו מופיע באוסף בביצועה של יהודית רביץ, כתב את השיר עם נורית הירש.

אזכור ערש ילדותו של רותם מעביר אותנו אל סיפורו האישי. הוא גדל בדגניה א' כבנם של ניצולי-שואה מצ'כוסלובקיה ולדבריו, הזמר העברי טבוע בו משחר ימיו. "השתמרו הקלטות, שבהן שומעים אותי שר בגיל חמש עם ילדי הגן את שיריה של נעמי שמר, שכה ביטאו את הנוף שלנו בעמק הירדן", הוא מעיד. "בין המורות לזמרה שהיו לי אני זוכר לטובה את שרה'לה שרון, מאשדות-יעקב איחוד. היא הייתה מורה נהדרת למוזיקה, ששילבה חדש עם ישן ולימים שרתי במועדון הזמר שלה".

רותם, שחלומו היה לשרת בגלי צה"ל, "התחנה שהייתי מכור לה ולמצעדי הפזמונים שלה", היה פעיל מילדותו בחיי התרבות של המשק וכשלא היה לקיבוצניקים כסף לקנות תקליטים, הוא אסף בשקדנות מילות של שירים ששמע ברדיו. בהיותו בן ארבע קנו לו הוריו את התקליט הראשון עם "עגלה וסוסה" של יפה ירקוני. לימים הוא, מעורכי האוספים הבולטים בתחום, סגר עמה מעגל, כשערך את האוסף המחומש שלה.

כשהוא, מי שעבד בקיבוצו במטעי האבוקדו ובחליבת הפרות, הגיע לגיל גיוס, הוא התעקש להיות גל"צניק חרף הפרופיל הגבוה שלו. הידע המופלג שלו בזמר עברי "שבר" את בוחניו. מזה 40 שנה הוא המומחה של גלי צה"ל לזמר עברי. כיום, רותם הוא תושב ראש העין ואב לשלושה, שאמנם בניגוד לו נוהים אחר הרוק, אבל מושפעים גם מאהבותיו המוזיקליות של אביהם.

כאן המקום להזכיר את דלית עופר, שעשרות שנים נשאה עם רותם בעול "ארבע אחרי הצהריים" וערכה עמו את חמשת האוספים הקודמים. רותם מסביר: "דלית החליטה לפני שש שנים ביוזמתה לעזוב את גלי צה"ל. בהיותה כעת בתחנה המתחרה 103FM', אי אפשר היה לקרוא לה הפעם".

ולסיכום?
"אני מאושר על שאחרי כל כך הרבה שנים אני עדיין יוצא מדי בוקר לעבודה בגלי צה"ל עם שיר בלב. הכיף הכי גדול שלי הוא שלאחר אלפי השירים ששמעתי, גם עכשיו גורם לי התרגשות שיר טוב שמגיע אלי. זאת, אף אם רבים מהשירים של היום הם יותר תעשייה מאשר אמנות".