יפה ירקוני / שושנה דמארי - תקליטים ראשונים (1948)

שתי הדיוות הראשונות של הזמר העברי ייצגו את שני הזרמים העיקריים שבלטו במוזיקה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה: דמארי, ששרה במנעד המסולסל שירים תיאטרליים שאותם ביצעה בהצגות התיאטרון "דו רה מי" ו"לי לה לו", וירקוני, שהושפעה מהמוזיקה הפופולרית מחו"ל וייצגה את "הז'אנר האסור" - מוזיקת הריקודים הסלוניים.

בשנים ההן הוציאו חברות התקליטים  שירים בעיקר כ"סינגלים" על גבי תקליטונים או תקליטים שכללו בין שניים לארבעה שירים. שיריה הראשונים של דמארי, שיצאו במהלך מלחמת השחרור, היו "כלניות" (שהיא שרה לראשונה בתיאטרון "לי לה לו" בשנת 1945) "אני מצפת" ו"שולמית".

שושנה דמארי (צילום: ראובן קסטרו)שושנה דמארי (צילום: ראובן קסטרו)

ירקוני, ששרה בלהקת "החישטרון" הצבאית, הוציאה את שירה הראשון "עיניים ירוקות", ובהמשך הקליטה גם שירים ששרה בלהקה הצבאית כמו "אל נא תאמר לי שלום", "חביבי", "באב אל־וואד" ו"שחרחורת", שחלקם קשורים להווייה הצבאית־מלחמתית של המדינה הצעירה, אך חלקם כבר נוטים לכיוון סלוני יותר.

שתי הזמרות פתחו צוהר לשני הסגנונות הבולטים בזמר העברי של שנות ה־50. בעקבות דמארי פרצו זמרות כמו מרים אביגל, אילנה דמול, כוכבה הררי, טובה פורת ולוסי ארנון. בעקבות ירקוני החלו לפרוץ אומנים כמו פרדי דורה, ניסו מתיתיה דריו, רוברט הלנס, ג'אקומו וילה ולילית נגר, שנטו לכיוון הסלוני.

היו גם אומנים שלא רצו להיות מוגבלים לז'אנר מסוים אלא שרו משני הסגנונות, בהם ישראל יצחקי, שמשון בר נוי, צדוק סביר ושולמית לבנת, שהיו הראשונים להפוך לאלילי נוער בשנותיה הראשונות של המדינה והושפעו באופן מובהק הן מדמארי והן מירקוני. תהילתן הרבה הפכה אותן - לפחות בעיני התקשורת - ליריבות (אף שהעריכו זו את זו ואף שרו יחד בשנים מאוחרות יותר), אך גם לפורצות דרך באופנה, בהצלחתן מעבר לים ובהיותן מודל לנשיות חלוצית ועוצמתית.

יפה ירקוני (צילום: שמואל רחמני)יפה ירקוני (צילום: שמואל רחמני)

להקת התרנגולים - התוכנית הראשונה (1961)

שירי הנונסנס העבריים הראשונים החלו עוד בשלהי שנות ה־50, בתוכניות רדיו סאטיריות כמו "שלושה בסירה אחת", בתוכניות של הלהקות הצבאיות הראשונות ובתקליטיהם של הרכבים ששילבו מערכונים קומיים עם שירי הווי וצחוק דוגמת רביעיית מועדון התיאטרון (התשובה הישראלית לרביעיית פרר ז'אק הצרפתית), בצל ירוק ולהקת איילון. אבל כל אלו לא הכינו את עולם הבידור לטיל התרבותי הבליסטי בדמות התרנגולים, ששוגר ב־1961 היישר אל תחנות הרדיו.

הלהקה גובשה סביב משוחררים טריים מלהקת הנח"ל (יהורם גאון, חנן גולדבלט, ישראל "פולי" פוליאקוב, עמירם ספקטור ותובל פטר), שפנו אל נעמי פולני, מי שביימה אותם שם ביד נוקשה אך מקצועית, וביקשו ממנה להמשיך לביים אותם גם באזרחות. לשמחתם, היא הסכימה. מי שהצטרפו אל החבורה המתגבשת היו צביקה גרטל ויוסי צמח מלהקת גייסות השריון ושייקה לוי, יוצא להקת פיקוד מרכז וזמר צעיר שהופיע באותה עת במועדון "השעות הקטנות" בצפת. במשך שנה שלמה ערכו התרנגולים חזרות אינטנסיביות מדי יום ביומו, ופולני שמה דגש רב לא רק על הביצוע אלא גם על הכוריאוגרפיה וההעמדות, שהושפעו מהתרבות הצרפתית.

רוב הרפרטואר הורכב מקאברים לשירים שפולני אהבה מהרפרטואר הצבאי: מלהקת גייסות השריון אימצה הלהקה את "אוהבי הטבע" ו"אליפלט" (ששרה במקור תרצה אתר). מבצל ירוק, שהורכבה אף היא מיוצאי להקת הנח"ל, השאילה הלהקה את "ערב במסחה". מלהקת הנח"ל לקחה את "חולשה של בת". מרביעיית מועדון התיאטרון הגיעו השירים "אין כמו יפו בלילות", "כבוד עצמי" ו"זאת מרחוב פנורמה". מלהקת הצ'יזבטרון, שבה שירתה פולני בסוף שנות ה־40, אימצה את "הגנרל המקסיקני קסטנייטס". "שיר השוק" הגיע דרך שייקה לוי מנעמי שמר, שכתבה אותו ללהקת "השעות הקטנות". שירים נוספים שנכתבו במיוחד לתוכנית היו "האם אמרו לך פעם?", "שיר התרנגול", "שיר החמור", "בראשית" ו"זמר אהבה לים".

כיוון שכל חברי הלהקה היו גברים, החליט דן בן אמוץ לקרוא לה התרנגולים. ב־16 במאי 1961 קיימה הלהקה את הבכורה, והייתה להצלחה מטאורית. השירים היו מלאי הומור וחינניות, הבלדות נוגות ומרגשות, הביצוע הרמוני וחלוקת הקולות מוקפדת. הרפרטואר המגוון כלל פזמונים בינלאומיים לצד יצירות של מיטב המוחות המקומיים כחיים חפר, סשה ארגוב, משה וילנסקי, דן אלמגור ונתן אלתרמן.הפרפורמנס דייק בכל פיפס, בחסותה של פולני.

עם צלילי אקורדיון אחד בלבד של תובל פטר ושבעה קולות מצ'ואיסטיים, הפכו התרנגולים לדבר הכי מרענן שידע הזמר העברי, חוליה מקשרת בין השירים המגויסים של הלהקות הצבאיות לבין הרכבים פופיים יותר שצצו בשנים הבאות.

להקת התרנגולים (צילום: עיתון במחנה)להקת התרנגולים (צילום: עיתון במחנה)

החלונות הגבוהים - "החלונות הגבוהים" (1967)

בשנת 1966 נחשב אריק אינשטיין לאחד הכוכבים הגדולים בארץ: כוכב קולנוע ("ניני", "סלאח שבתי"), כוכב תיאטרון ("תל אביב הקטנה", "אירמה לה דוס") וכוכב זמר. הוא היה לאומן הראשון שזכה שנתיים ברצף בפסטיבל הזמר והפזמון ("איילת החן", "ליל סתיו"), הקליט אלבום סולו שנע בין שנסון לפופ וכלל שלושה להיטים ("אל תבכי ילדה", "הלילה הזה" ו"הגשם מתופף") ותקליטון רוק עם להקת האיינשטיינים. מפגש במועדון עם צמד טרי - בחיים ועל הבמה - שמוליק קראוס, שחזר מצרפת לאחר שהקליט שם תקליטון עברי, וג'וזי כץ, עולה חדשה מארצות הברית, שינה את כל המפה.

השלושה, שבתוך זמן קצר נקראו החלונות הגבוהים, החלו לשיר יחד וראו כי ההרמוניות הקוליות ביניהם הולמות את הכימיה שנוצרה בחברותא. איינשטיין התאהב בלחניו של קראוס, המלודיים והמתקתקים, שהושפעו באופן מובהק מהרוק העולמי ונתפרו לשירה שהושפעה בתורה מלהקת The Mamas & the Papas האמריקאית המצליחה.

איינשטיין, שהיה הידוע בחבורה, ניצל את קשריו בתעשייה המקומית ופנה למיטב היוצרים שיכתבו מילים ללחניו של חברו. למשימה גויסו שמות כמו חיים חפר ("יחזקאל", "איפה הם כל אבותינו?", "הורוסקופ" ו"ילדה קטנה"), עמוס קינן ("אהבה ראשונה"), חנוך לוין ("חייל שוקולד"), יורם טהרלב ("אינך יכולה"), ומרים ילן שטקליס ("בובה זהבה"), לצד טקסטים שאיינשטיין כתב לשני שירים ("כל השבוע לך", "אז מה") ושיר של המשוררת רחל שהלחין קראוס ("זמר נוגה").

החלונות הגבוהים הביאו רוק תוסס ובועט בעברית, אך ההרמוניות שלהם היו אמצע הדרך: בין סאונד להקות צבאיות מהרקע שאיינשטיין בא ממנו לבין הרכבים הרמוניים בינלאומיים כמו The Mamas & the Papas  ופיטר, פול ומרי, ששילבו שירה גברית ונשית יחד. על העיבודים המוזיקליים היה אמון תחילה יחזקאל בראון, אך בעקבות מריבה עם קראוס בנוגע לעיבוד "אינך יכולה" הוא הוחלף (אך קיבל קרדיט כמעבד קולי) בפסנתרן ג'אז צעיר ומחונן בשם זיגי סקרבניק, שלמרבה הצער נפטר מסרטן סמוך לצאת האלבום.

בהשראת השלישייה קמו הרכבים מהפכניים נוספים שהניחו אבני דרך ברוק המקומי: אחרית הימים, השלושרים, הטוב הרע והנערה והאחים והאחיות. השלישייה התפרקה בשנת 1968, אך שנה לאחר מכן כבר חברה לחבורת לול שהקיפה את איינשטיין, שהמפגש המכונן הבא שלו אירע, למרבה הסימבוליות, במועדון "החלונות הגבוהים" עם חייל משוחרר בשם שלום חנוך, שיסלול נתיב משלו בדברי ימי הרוק העברי.

החלונות הגבוהים (צילום: קלוד לוי, אהרון יוסלביץ)החלונות הגבוהים (צילום: קלוד לוי, אהרון יוסלביץ)

להקת כוורת - "סיפורי פוגי" (1973)

אם חשבתם שהתשובה הישראלית הבולטת ביותר לביטלס, הרכב הפופ־רוק המשפיע והמוביל במוזיקה הישראלית היה לסיפור הצלחה מיידי, אתם טועים. סנדרסון, פניגשטיין, אולארצ'יק, גוב ושמיר נפגשו בלהקת הנח"ל בימי השיא שלה: תחילה עם מוטי פליישר ומירי אלוני ובהמשך עם ירדנה ארזי ועמוס טלשיר, ולצד שירים כמו "בשמלה אדומה" ו"קרנבל בנח"ל" החלו להחדיר לרפרטואר את מקצבי הרוקנרול שספגו מימי נעוריהם בלהקות הקצב, לא מעט הודות למוחו המבריק של המנהל המוזיקלי יאיר רוזנבלום.

הדוגמאות הידועות ביותר הן "שיר לשלום" (שבו סנדרסון מנגן סולו גיטרה א־לה ג'ימי הנדריקס) ו"הבן יקיר לי אפרים", אך בשנת 1971 הקליטו סנדרסון, אולארצ'יק ופניגשטיין במסגרת הלהקה ממתק רוק פסיכדלי אקספרמנטלי הזוי בשם "אסיפת גרעין", שיצא רק כתקליט שדרים ונשמע כמו טריפ צברי ארוך מבית היוצר של פינק פלויד.

הכמיהה לשונה, לחדשני ולחתרני, שנגדה את כל ערכי הלהקות הצבאיות דאז, בערה בחבורה, ועם שחרורם התקבצו יחד להרכב והחלו להגיש בתוכנית הרדיו של חברם דורי בן זאב בגלי צה"ל את "פינת פוגי", שכללה מערכונים, בדיחות ושירים פרי עטם, שבדיעבד היו גרסאות בסיס לשירים שיהיו באלבומם הראשון כמו "פוגי מתחשמל" שהפך מאוחר יותר ל"ילד מזדקן", "סיפורי פוגי" ו"ביום ובלילה". המלחין הדומיננטי היה סנדרסון, החוט המקשר של הלהקה.

בשנת 1970 הוא חיבר את "אופרת פוגי", אופרת רוק בהשראת "טומי" של להקת המי, שכללה שירים כמו "לא ידענו מה לעשות", "פה קבור הכלב" ו"משקה קר ותוסס" (לימים הפך ל"סוכר בתה"). באופרה השתתפו גם חברות להקת הנח"ל מירי אלוני ותמי עזריה. בשנת 1971 יצר את המחזמר "המלך ממבו", שבאחת הווריאציות שלו ("הילד מברזיל") כלל את מה שיהפוך ל"המגפיים של ברוך".

הניסיונות לא צלחו, ובעצת אמרגנם הראשון אשר ביטנסקי צירפו החברים את יוני רכטר מלהקת חיל התותחנים ואת יצחק קלפטר מצוות הווי שריון. לאחר אפיזודה של אולארצ'יק בלונדון התגבשה השישייה שנקראה כוורת. המזל של החבורה היה שפגשו באברהם דשא פשנל, שהפיק את התרנגולים בעברו ושימש באותה עת אמרגנה המיתולוגי של שלישיית הגשש החיוור ושל עילית עולם הבידור והמוזיקה. הוא היה היחיד שזיהה את הפוטנציאל של הלהקה ושכנע את חברי הלהקה לצאת מהאג'נדה של אופרת רוק ולבנות תוכנית של פזמונים ומערכונים בלבד, ממש כמו התרנגולים והגששים.

מאותן אופרות רוק נולדו מרבית שירי "סיפורי פוגי", אלבומה הראשון של הלהקה, שהגדיר מחדש את הרוק והפופ הישראליים, גם מבחינת הדינמיקה הקולית והמוזיקלית בין שישה אינדיבידואלים עם השפעות דומות ושונות, גם מבחינת העיבודים החדשניים וגם מבחינת הטקסטים השנונים והחריפים של סנדרסון (בעיקר), שכללו משחקי לשון מפולפלים עם לחנים קצביים וקליטים שקל לזמזם.

כוורת הייתה בדיוק מה שהמוזיקה הישראלית חיפשה: שילוב של להקת קצב אנטי־ממסדית בלבוש להקה צבאית עם הומור וסאונד צעיר ומרענן שטרם נשמע כמותו בישראל. אף ש"פה קבור הכלב" נכשל כסינגל עם צאתו, "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת" שיצאו אחריו היו ללהיטי ענק, צעדו בצמרת מצעדי הפזמונים והעניקו ללהקה בספטמבר 1973 את תואר "להקת השנה" כש"המגפיים של ברוך" זכה בתואר "שיר השנה".

בנובמבר 1973, ממש בימי המלחמה יצא אלבום הבכורה של כוורת "סיפורי פוגי", שמכר 70 אלף עותקים בתוך זמן קצר וכלל להיטי ענק נוספים כמו "ביום ובלילה", "שירות עצמי", "למרות הכל", "ילד מזדקן", "נחמד", "יו יה", "לא ידענו מה לעשות", "יוסי מה נשמע?" וכן את המערכון "אנשי הארון".

באלבומה זה ובאלבומיה הבאים נתנה כוורת את הלגיטימציה להרכבים כמו תיסלם, בנזין, משינה, אתניקס וטיפקס לשלב בין הומור, טקסטים בלתי שגרתיים והמון רוקנרול וחופש אומנותי טוטאלי.

כוורת בשנת 1990 (צילום: נאור רהב)כוורת בשנת 1990 (צילום: נאור רהב)

זוהר ארגוב - "אלינור" (1980)

זהו האלבום שהציג לראשונה, לרדיו ולקהל רוכשי הקסטות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, את מי שבתוך זמן קצר יכונה "המלך" של המוזיקה המזרחית בישראל. ארגוב, שהחל דרכו בתזמורת ריקודים של מוצי עופר, ובשנת 1977 הקליט תקליטון דיסקו־רוק נשכח עם השיר "ילדה חיכיתי שנים", שבו ניסה להישמע כמו צביקה פיק, לקח את שלל ההשפעות המוזיקליות שעליהן גדל: רוקנרול, סול, מוזיקה ערבית, טורקית, תימנית, אנדלוסית ומזרחית ארץ ישראלית ויצר עם יהודה קיסר את התמהיל המנצח: סולואי גיטרה חשמלית מרהיבים, סלסולים ומאוואלים שלא נשמעו כמותם, במינון מדויק, בהומור ובשפה של השכונה (בסלנגים כמו "היידה שכרים" או "יחרים אבוק"), ובעיקר - המון המון נשמה.

מה שמייחד את האלבום זה שהוא כולו גרסאות כיסוי לשירים שכבר הוקלטו לפני כן, אך ביצועו של ארגוב הוא שהפכם לקלאסיקות עם חיי מדף נצחיים: "מה לך ילדה?" הוקלט במקור בידי הזמר יחזקאל מטרי, חודשים ספורים לפני ארגוב. "אלינור" הוא במקורו שיר יווני של סטליוס קזנג'ידיס ("איפרכו"), שבוצע בארץ ביוונית לראשונה בידי סטאלוס וזכה לטקסט עברי של ג'קי מקייטן, על אהבת נעוריו צביה, שהייתה מאורסת לגבר אחר ולבקשתה שינה מקייטן את שמה מושא השיר לאלינור. ארגוב ביצע את השירים בעוצמה שהפכה את "אלינור" לאלבום הקאברים המצליח ביותר בישראל בכל הזמנים, כשהוא מושפע מאוד מאבנר גדסי, מחופני כהן, מג'קי מקייטן ומשימי תבורי.

ההקלטה הראשונית, אגב, נעשתה באמצעות טייפ פשוט במועדון "הברווז" ביפו והופצה בשם "חפלה עם זוהר ארגוב". לאחר הצלחת התקליט והקסטה, היא הודפסה מחדש, הפעם תחת השם "אלינור" והפכה את ארגוב לאגדה בחייו. כאן המקום גם להודות ליהודה קיסר, שהפיק מוזיקלית, ולאחים ראובני שהפיקו את האלבום ואפשרו לארגוב את החופש הזה, משיקולים שלהם.

בזכות אותו אלבום פתח ארגוב, במכוון או לא, את הדלת ללא מעט אומנים מהז'אנר, שגדלו לצדו וגם אחריו, בהם חיים משה, מרגלית צנעני, ישי לוי, אלי לוזון, שריף, שרית חדד וכמובן מי שכונה "יורשו" של ארגוב אייל גולן, שבהופעת הבכורה הטלוויזיונית שלו, בשיא הפריים־טיים במעגל של דן שילון, ביצע מחרוזת משירי ארגוב ותקע יתד נוספת במהפכה שהחלה עם צאת "אלינור" לשוק, 16 שנה קודם לכן.

זוהר ארגוב (צילום: נתי הרניק, לע''מ)זוהר ארגוב (צילום: נתי הרניק, לע''מ)

צלילי הכרם - "בזכרי ימים ימימה"/ צלילי העוד - "להקת צלילי העוד" (1975)

שני תקליטים שיצאו כמעט באותו זמן ועוררו בין חברי הלהקות ויכוח בנוגע ל"מי היה הראשון?", בייחוד מאחר ששני האלבומים כללו גם שירים זהים: "חסידה צחורה", "בזכרי ימים ימימה", "חנהל'ה התבלבלה - הביאני אל בית היין" ו"איילת חן". בתקליטים הבאים הם הוסיפו להקליט שירים חופפים והפכו אותם לנכסי צאן ברזל בזמר העברי בכלל ובמוזיקה המסולסלת בפרט, כשעדיין נקראה מוזיקה מזרחית, לפני שהשם התעדכן ל"מוזיקה ים תיכונית". אף שתקליטם של צלילי העוד יצא כשלושה חודשים לפני צלילי הכרם, זכות הראשונים אינה שייכת לאף אחד מההרכבים.

נשוב אחורה בזמן אל כרם התימנים של אמצע שנות ה־50 ואל שני מוזיקאים - משה משומר ושלמה (דבל'ה) מורי - שהקימו יחד צמד חפלות בשם צלילי שבזי. השניים, שגדלו בקיבוץ וספגו שם את שירי תנועות הנוער הרוסיים, החלו להופיע יחד כשמשומר מנגן על בללייקה בתור גיטרה ודבל'ה מתופף. שירים שהם למדו לשיר בקיבוץ כמו "סורו ממני" של אלכסנדר פן, "חסידה צחורה", שהושר כבר מראשית שנות ה־30 בקיבוצים, ו"חנהל'ה התבלבלה", שכתב נתן אלתרמן בשנות ה־30 על בסיס לחנו של הכלייזמר היהודי־ניו יורקי נפתלי ברנדווין משנת 1929, זכו בעיבודם הספונטני, שהושפע מהבית התימני שבו גדלו, לביצועים מסולסלים שהושרו בחפלות בכרם ובסביבתו.

אלבום הבכורה צלילי העוד  (צילום: ללא קרדיט)אלבום הבכורה צלילי העוד (צילום: ללא קרדיט)

תושבי הכרם כמו יהודה קיסר, רמי דנוך (שגדל בשכונת התקווה אך בילה את רוב זמנו בכרם), דקלון, משה בן מוש ואהובה עוזרי ספגו את אותם שירים מ"צלילי שבזי", וכשפצחו בקריירות מוזיקליות בסוף שנות ה־60, צירפו אותם לרפרטואר שלהם. לכך הוסיפו השפעות כמו להיטיו הגדולים של ג'ו עמר או השירים הקומיים מעט של פלפל אל־מסרי (אברהם מוגרבי) ואף את המוזיקה בסגנון יווני של אריס סאן ותקבלו את הנתיב הראשון שפרץ מהמוזיקה הים תיכונית היישר אל המיינסטרים ועודד מוזיקאים אחרים להקליט שירים בסגנון.

לכן כששני ההרכבים המדוברים ניגשו להקליט את אלבומי הבכורה שלהם, הם בחרו באופן טבעי להקליט את אותם שירים שכבר הכירו. צלילי הכרם (דקלון ומשה בן מוש) בחרו במעבד יגאל חרד, שהביא את הפרשנות שלו, היותר אקלקטית ופופית, לעיבוד השירים, וצלילי העוד, בהובלתם של רמי דנוך ויהודה קיסר הביאו את השפעות הFאנק, הרוק והבלוז לביצועים המסולסלים. עם שיטת נגינה מחשמלת כמו של אריס סאן, שירי תנועות נוער וסוכנות שזכו לאינטרפרטציה מסולסלת והשפעות תימניות מבית אבא, צלילי הכרם וצלילי העוד השמיעו את קול המהפכה החדשה של המוזיקה המזרחית, שהייתה האלטרנטיבה המחתרתית לצלילים מעונבים, עדינים ומתונים יותר כמו אלה של פסטיבל הזמר המזרחי.

צלילי הכרם (צילום: ראובן קסטרו)צלילי הכרם (צילום: ראובן קסטרו)

תיסלם - "רדיו חזק" (1981)

עם דעיכת עידן להקות הקצב הישראליות של שנות ה־60 וה־70, נוצר בקרב הקהל הישראלי חובב המיינסטרים והרוקנרול צמא למשהו חדש, בועט, תוסס וצעיר שיישא בשורה חדשה. כך, בד בבד עם האלבום "אלינור" של זוהר ארגוב, שבישר על פריחתו של הז'אנר המסולסל באייטיז, מילאה את אותו חלל להקת תיסלם, אחת מלהקות הרוק המשפיעות, המצליחות והאהובות בישראל, החוגגת בימים אלה 40 שנות פעילות.

שירים אקספרימנטליים שנולדו באולפני גלי צה"ל בידי שני חיילי התחנה יאיר ניצני ויזהר אשדות הפכו בתוך זמן קצר לדבר הכי חם, מלהיב ונוצץ בגלאם־רוק המקומי, בדמותם של שישה אינדיבידואליסטים אומנותיים: הסולן דני בסן, הגיטריסט והזמר יזהר אשדות, הקלידן יאיר ניצני, הגיטריסט יושי שדה, הבסיסט צוף פילוסוף והמתופף סמי אבזרדל.

ברגע שיצא אלבומה הראשון "רדיו חזק" בינואר 1981, פוצצה תיסלם את הרדיו והפכה למושא הערצה: השירים היו קליטים וקצביים על סף המתיקות, והם כללו לא מעט אמירות וביקורות חברתיות, ובעיקר הביאו את הסאונד הבריטי החדשני בשפה העברית ללב הקונצנזוס.
למעשה האלבום נוצר לראשונה באנגלית, מתוך רצון להצליח באירופה, לאחר ההתעניינות בגרסה הלועזית ל"תנו לי רוקנרול", שיר שמחה נגד המשיכה לדיסקו. למרות החלומות הגדולים, האלבום הלועזי לא הצליח כל כך, ועם זאת, מתכונתו העברית היא שהפכה את הלהקה לדבר הכי לוהט ברוק הישראלי בראשית האייטיז.

שיר הנושא הפך בעברית ל"רדיו חזק", שדורי בן זאב כתב כסיפור. השיר See You Around הפך ל"כלניות", השיר Smokin’ In The Boy’s Room הפך ל"מעשנים ביחד", Gimme Rock And Roll הפך כאמור ל"תנו לי רוקנרול" ו־Down The Road הפך ל"לראות אותה היום".
עטיפת התקליט העברי עוררה פרובוקציה, שכן במרכז הצילום עמדה בחורה ערומה בגבה למצלמה, בעת שהיא פונה לכיוון חברי הלהקה.
התקליט הפך להצלחה רבה ונמכר ביותר מ־60 אלף עותקים. בתוך שנה וחצי, כשהלהקה זכתה בתואר "להקת השנה" ובישרה על תחילת עידן להקות הרוק הישראליות ששילבו מוזיקה בינלאומית עם לבוש עברי, נוקב, חברתי ומתקתק, ממש כמו בחו"ל.

עם מערכת משומנת של יחסי ציבור וניהול מתוקתק, הפכו חברי תיסלם לאלילים אך נאלצו להיאבק בלהקה אחרת שהגיעה מהקריות ואיימה לתפוס את המקום הראשון - בנזין. בנזין, שכללה את יהודה פוליקר (שירה מובילה וגיטרה), בנג'ו קמחי (שירה ובס), קיטש אמסלם (שירה וגיטרה) ואלי חדד (שירה ותופים), הפכה בחסותו של המפיק והפזמונאי יעקב גלעד לאחת מלהקות הרוק הכבד הבולטות באותן שנים ונתפסה כפרועה יותר מתיסלם בהיבט המוזיקלי, עד כי נוצרו שני מחנות: "מתוסלמים" ו"מבונזנים". על בסיסן של להקות אלו קמו מאוחר יותר להקות כמו משינה, אתניקס, מופע הארנבות של ד"ר קספר, איפה הילד?, מוניקה סקס, רוקפור ואחרות.

תיסלם (צילום: אמיר מאירי)תיסלם (צילום: אמיר מאירי)

משינה - "משינה" (1985)

ביולי 1971 הלך לעולמו אחד ממשוררי וזמרי הרוקנרול הכי ייחודיים, עוצמתיים ונונשלנטיים שידעה האנושות - ג'ים מוריסון. 14 שנה אחרי כן היה נדמה שהוא התגלה לרגע במועדון "הפינגווין" בתל אביב בדמות חייל משוחרר בן 22 שהחל להופיע עם חברו מהצבא ונגנים נוספים שהם גיבשו. לאותו חייל משוחרר קראו יובל בנאי, לחברו מהצבא קראו שלומי ברכה וללהקה קראו משינה.

בנאי וברכה החלו ליצור יחד שירים עוד במהלך שירותם הצבאי, ולאחר שהשתחררו גיבשו את הגרעין המייסד של הלהקה שסחפה את המדינה בשנות ה־80 ושילבה בין רוקנרול רותח לבין השפעות מזרחיות עם קולו המיוחד והמוריסוני של בנאי. לאחר שבנאי השתתף בסרטו של יקי יושע "מכת שמש", הוא וברכה החלו להרכיב את הגרעין הקבוע של הלהקה, שכללה מלבדם גם את מייקל בנסון (גיטרה בס) ואיגי דיין (תופים), והקליטו את אלבום הבכורה "משינה", שיצא ב־1 בנובמבר 1985 ובהפקתו סייעו גם המוזיקאים ראובן שפירא וירון בכר.

משינה 1995 (צילום: ראובן קסטרו)משינה 1995 (צילום: ראובן קסטרו)

הלהקה, שהטקסטים שלה כללו משחקי לשון שנונים, הייתה לסנסציה למן הרגע הראשון ונשמעה כמו משהו שלא היה עוד בישראל, בייחוד בשילוב בין רוקנרול מערבי למוזיקה מזרחית, כפי שבא לידי ביטוי בלהיטים "כרים עבדול זמר" ו"רכבת לילה", אחד מלהיטי הדגל של הלהקה שיצרו אהוד בנאי ושלומי ברכה בהשראת Night Boat To Cairo של להקת מאדנס הבריטית ושילב קולות מואזין וצעקה פרסית שהפכה לגימיק של השיר: "גילה גילה כוג'א בודי".

הטקסטים הבלתי שגרתיים הנוספים שזכו ללחנים פופיים־רוקיים חדשניים והפכו ללהיטי ענק הם "אופטיקאי מדופלם", "עתיד מתוק", "אנה" ו"בלדה לסוכן כפול", שבישרו על "המשינמאניה" שהגיעה בדיוק אחרי שלהקות כמו תיסלם ובנזין התפרקו והביקוש ללהקת רוק חדשה להעריץ היה רב. עם צאתו היה האלבום לסיפור הצלחה, ובתוך חצי שנה הגיע למעמד אלבום פלטינה. בהמשך מכר יותר מ־65 אלף עותקים, ובעקבותיו זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של 1986.

אביב גפן - "זה רק אור הירח" (1992)

קשה לדמיין את הרוק הישראלי של ראשית שנות ה־90 ללא אביב גפן, הסופרסטאר ששימש שופר של דור שלם כדי להדהד את התסכול, הכעס והמרדנות של בני גילו, שאף זכו לכינוי "ילדי אור הירח". פראיותו, וכן הפרפורמנס שלו, אומן שהעז להתאפר בהגזמה כמעין הכלאה בין אליס קופר לדיוויד בואי, הפכו את אביב גפן לאומן המופיע המסקרן ביותר של התקופה.

לאחר שהקים להקת רוק בשם חתולים בצנרת, שלא עניינה את חברת הד ארצי אך הצליחה להוציא שיר בכורה ("חבר"), שגם הוא לא עורר עניין, גפן לא ויתר והמשיך לקיים הופעות עם ההרכב, והן משכו אחריהן לא רק קהל הולך וגדל, אלא גם אנשי תעשייה, בהם המפיק המוזיקלי משה לוי וחיים שמש מהד ארצי, שהחתים את גפן על חוזה, למורת רוחם של חבריו לחברת התקליטים. חתולים בצנרת שינתה שמה להתעויוט ונכנסה לאולפנים כדי להקליט את אלבום הבכורה "זה רק אור הירח".

אביב גפן (צילום: תומר נויברג)אביב גפן (צילום: תומר נויברג)

האלבום הושפע מהמשברים שחווה גפן באותה עת: הוריו התגרשו, חברו הטוב נהרג בתאונת דרכים וחברתו נפרדה ממנו. אלו דרו לצד היחסים המורכבים שלו עם צה"ל בשל אי־גיוסו. תחושות אלה התנקזו לאלבום שכלל מלבד שירי אהבה נכזבת גם מחאה פוליטית, חברתית וביקורת כלפי הממסד (וצה"ל) וכן קריאה לקידום השלום. עם צאתו הפך האלבום להצלחה מסחררת, וגפן הצעיר היה לנציג דור שלם, כששירים כמו "מיליארד טועים", "אמש", "שוב החושך", "שנינו שווים", "גנרל", "שלום אחד" ו"אור הירח" הפכו להמנונים.

באותה שנה כיכב גפן בסדרת הקאלט "עניין של זמן", והחוצפה הצעירה שלו רק התעצמה. דוגמה לכך ראינו בשנת 1993, באלבומו הבא "עכשיו מעונן", כשצעק "אנחנו דור מזוין" ואמר את הכל. עם השנים גפן כמובן התפתח, התמתן והתבגר, אך אותם צלילי מרד נעורים מתוקים מייצגים עד היום, בדמעת געגוע אפילו, תקופה סוערת בעולם הרוק המקומי.

עדן בן זקן - "מלכת השושנים" (2015)

לפני שהצהירה בריש גלי כי אינה שותה וודקה ואינה שותה רדבול, עדן בן זקן הייתה הסינדרלה הפוטנציאלית של הפופ הים תיכוני, אף שהיא לא כיוונה לכך: מי שבילתה את נעוריה בפנימייה, הגיעה בגיל 18 להשתתף בריאליטי המוזיקלי "אקס פקטור" תחת מטריית המנטור רמי פורטיס, ובעיקר נודעה בביצועי מוזיקת סול ו־RNB. היא הפכה מפורסמת יותר בשל האוברול המנומר שעמו הופיעה.

בשלב זה היא מותגה יותר כזמרת סול, בסגנון הסולו הראשון שלה "מנגינה". שירה השני "מלכת השושנים" היה זה שהעניק לה את הפריצה הגדולה: פופ חצוף ושובב שהוקלט למצעד הגאווה של אותה שנה והיה ללהיט חפלות מיידי (אף שהוא רחוק מלשמור אמונים לז'אנר הים תיכוני האסלי) וביסס את מעמדה של בן זקן כנסיכה הבאה של הז'אנר, היו שהכתירוה בתור היורשת של שרית חדד.

עדן בן זקן (צילום: ליאור נורדמן)עדן בן זקן (צילום: ליאור נורדמן)

ב־3 בספטמבר 2015 השיקה בן זקן, שכבר הפכה לכוכבת גדולה והוכתרה כ"זמרת השנה", את אלבומה הראשון "מלכת השושנים", שכלל מבול להיטים שהצליחו קודם כל ברשתות החברתיות, בישיבות קריוקי בשכונה וגם על מסך הטלוויזיה: "שורף לי בעיניים" ו"פיסה מזיכרוני" המלנכוליים, "אלבינה" הידוע של אישתאר בגרסה מסומפלת לעברית ו"שיכורים מאהבה" היו ללהיטי מועדונים והפכו את האלבום לאחד המצליחים באותה שנה. סיפור הסינדרלה של פליטת ריאליטי שלא זכתה במקום הראשון, עם מערכת יחסי ציבור וניהול משומנים, מיתגו אותה כ"מאמי הלאומית" החדשה. גורמים אלה הם שסללו לה את הדרך להצלחה המטאורית הנמשכת עד היום.

בן זקן היא הדוגמה הנשית המובהקת ביותר לפליטי ריאליטי שמצליחים לטפח קריירות מצליחות בז'אנר הים תיכוני (אם אפשר לקרוא לו כך), כשלצדה שמות כמו נסרין (שפרצה ב"אייל גולן קורא לך"), יוסי שטרית ("אקס פקטור") ולואי עלי ("הכוכב הבא לאירוויזיון"). הגרסה הגברית שעברה מסלול די דומה והייתה האבטיפוס לסוגת אומנים זו הוא עומר אדם, שהשתתף ב"כוכב נולד", נפסל בגלל גילו המוקדם ושנה אחרי כן, בחסות האמרגן אסף אטדגי, הקליט אלבום בכורה מצליח ("נמס ממך") שהפך אותו להבטחה גדולה בשמי הזמר הים תיכוני עם להיטים כמו "הופה", "את בלבי" ושיר הנושא. גם הוא מותג כזמר ים תיכוני, אף שבדומה לבן זקן כבר מזמן אינו מסלסל אלא יוצר בעיקר פופ.