זמר הקאנטרי הישראלי: עומר נצר כובש את העולם

האם הייתם בנאשוויל?, לא? - אז אל תקנאו, גם אני לא הייתי ב"מכה" של מוזיקת הקאנטרי. אם ברצונכם להתענג על צליליה וליהנות מהאווירה שמתלווה אליהם, הנכם מוזמנים לפסטיבל קאנטרי גולן, שאמור להיערך בחמישי-שישי השבוע אלא אם לא יפוגו עד אז רוחות הקרב, המנשבות מדרום.

בהודעה על הפסטיבל מופיע שמו הצברי כל כך של כוכבו, עומר נצר, באותיות לועזיות כאילו שהוא מגיע אלינו מאי-שם בטנסי ולא מגדות הגעתון בנהרייה. מה לך ההתלעזות הזאת? - אני מעז להביע את פליאתי. "כי אני מופיע בכל העולם", זו תשובת המחץ שלו. "העולם?", אכן יש סימוכין לכך שבגילו הצעיר, 27, הופיע מעבר לים יותר מרוב זמרינו, אבל "בכל"?!

"לא חשוב באלה אותיות נכתב השם שלי, כשבכל מקום שבו אני מופיע אני אומר שמישראל", הוא בשלו. "זה לא מפריע לי להרגיש כחלק מעולם הקאנטרי בארצות הברית, מה גם שאני כותב את השירים שלי באנגלית".

במקום להתווכח איתו, אני מעדיף לתהות על קנקנו. נצר בוחר לפתוח בגילוי מפתיע: "בגיל 14, כשבסיום שיעורי האנגלית המורה ביקשה שאשיר שיר, עד היום לא ברור לי מדוע בחרתי לשיר דווקא שיר-קאנטרי של ...ג'וני קש ואיך ידעתי לשיר אותו".

"כן, כך הקול  שלי".

בצבא שירת בגבעתי, מבלי לנסות להגיע ללהקה צבאית. "רציתי שירות משמעותי יותר", הוא מסביר. "הרי קאנטרי-בוי הוא פטריוט".

לדבריו - הבה נשתדל להאמין - "לא נפגעתי". מבחינתו, הנקמה שלו באה כשתוך שנה (!) הופיע באותו מועדון ניו-יורקי יממה אחרי המנטור שלו בתוכנית, מוש בן-ארי ולטענתו, בהצלחה לא פחותה, לאחר שכבר בגיל 21 הוציא אלבום-ביכורים. ראיתי אותו שם במקרה בחנות מוזיקה והוא לא התייחס אלי כאל מי שהוא עבד איתו בתוכנית.  זה צבט לי בלב. אמרתי לעצמי שכשאהיה גדול, תמיד אעזור למוזיקאים צעירים".

אם בדיבור קולו רך, מתוכן דבריו מהדהד נוקם עם מצ'טה בין השיניים. "השיר הראשון שהוצאתי, 'Goobye Song ', לא התקבל בשום מקום", נצר קובל. "צחקו לי בתחנות הרדיו. אז הוצאתי עוד שיר, 'Angel', שנהיה שיר הכי מושמע בגלגל"צ ורק אז גם השיר הדחוי התקבל".

לאחר שאור בהיר הפיק מוזיקלית את שני אלבומיו הראשונים, כולל השני שבו זלג אל הרוק, אפילו כסחי, כעדותו - "הייתי צריך שינוי לאחר שהרגשתי שזיהו אותי יותר מדי עם הקאנטרי" - החליט להעביר את המושכות לידיו שלו. "זה הזמן", הוא סבור.

אם אתם מצפים לפגוש את "קאנטרי בוי" כשהוא דוהר בשדות עלי סוס או סוסה, כשעל ראשו כובע-בוקרים, שנראה כלקוח מאחד מסרטי המערב הפרוע, אז לא. "כיום אני כמעט לא רוכב ואוהב סוסים די מרחוק", הוא מודה.

עוד מעט יופיע שוב בארצות הברית. "זה לא כמו למכור קרח לאסקימואים", אני שואל את נצר לסיום. "אבל אני טוב בזה", הוא מפגין ביטחון ראוי לציון.