“זה כבר שני עשורים שהכנסותיהם של האמנים האלה נגזלות בגלל הורדות פיראטיות, וחלקם גם ממעטים להקליט אלבומים בתדירות גבוהה בגלל זה”, אומר הדי־ג’יי, שדרן הרדיו, עורך המוזיקה והיועץ המוזיקלי דני סידס. “הם התייאשו כבר מלהתווכח ולריב על זה. מה נשאר להם? הופעות. הופעות לא היו במשך יותר משנה בגלל הקורונה. באים אמנים ותיקים כמו רד הוט צ’ילי פפרס ומבינים שהעולם נכנס לעידן חדש, ובגללו לא בטוח שנראה בקרוב 20 אלף איש בפסטיבל. לכן מה שנשאר לאותם אמנים זה למכור את המוזיקה שלהם לחברות שקונות מהם את הרפרטואר ומשלמות להם כאן ועכשיו את הכסף”.
“האמנים האלה לדעתי נמצאים בכזה מעמד שהם מבינים שהם יכולים להשיג את הכסף המרבי על השירים שלהם עכשיו ולא בעוד עשור”, אומרת עו”ד רקפת פלד, שותפה בגילת, ברקת ושות’ מקבוצת ריינהולד כהן, מומחית לקניין רוחני. “יש חברות שכיום מוכנות לשים כסף על הקטלוג המוזיקלי של אותם אמנים כי הן מבינות שאפשר לעשות כסף מיצירות של אמנים בעלי מוניטין. בתקופת הקורונה האמנים לא יכלו להופיע, ולכן הפלטפורמות הדיגיטליות הפכו לכסף זמין. בוודאי שגם לזה הייתה השפעה”.
רכישות המוניות של רפרטוארים אינן זרות לתעשיית המוזיקה: בשנות ה־80 רכש מייקל ג’קסון את הזכויות על יצירות הביטלס; דיוויד בואי מכר את זכויותיו בשנות ה־90; וכן ג'יימס בראון, רוד סטיוארט, איירון מיידן ועוד. אלא שכל אלה פעלו לפני העידן הדיגיטלי, ששינה את פני התעשייה לבלי הכר.
“בשנים האחרונות קמו כמה חברות העוסקות ברכישת קטלוגים, דוגמת חברת היפנוזיס, פריימרי ווייב ועוד, מתוך אמונה כי הכנסות השירים חסינות מפני תנודות השוק ומוזיקה תמיד נצרכת”, מסביר עו”ד אייל ברוק, מייסד משרד עורכי דין המתמחה בזכויות יוצרים ובעצמו מוזיקאי. “כעת, בזכות הסטרימינג, כמעט תמיד משלמים עליה. לפי דוח של חברת גולדמן זקס, הרווחים משוק המוזיקה יכפילו את עצמם בעשור הקרוב”.
במקביל, אנשים נשארו בבית והמשיכו להאזין למוזיקה. ערכו של הקניין הרוחני עלה. שיקול נוסף אפשרי של אותם אמנים מוכרים הינו חיסכון במס. נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן הודיע על תוכנית מיסוי חדשה שצפויה להעלות את תשלום המס על עסקאות מסוג זה בשיעור מהותי. כך למשל, לו בוב דילן היה מוכר את שיריו מאוחר יותר, לאחר החלת תוכנית המס החדשה, היה עליו לשלם תוספת מס של עשרות מיליוני דולרים. עבור המוזיקאים, למעשה מדובר בהזדמנות לדאוג לעצמם מבחינת עתידם הכלכלי, ללא קשר להופעות או הצלחה מסחרית עתידית”.
לטענת אורן בראל, מנהל שיווק אסטרטגי ב”הליקון מיוזיק”, המהלך הזה דווקא אינו קשור לקורונה. “תהליכי רכישת קטלוג יכולים לקחת שנה או שנתיים של משא ומתן, ולכן הקורונה לא השפיעה לדעתי על דילן, רד הוט צ’ילי פפרס והשאר”, הוא אומר.
האם אנו צפויים לראות ביטוי לגל הזה גם במחוזותינו? “חמי רודנר תמיד אומר: ‘שירים זה לא דבר קדוש, ואם מישהו רוצה לקחת את השיר שלי לפרסומת למסטיק – שייקח’”, אומר סידס. “בישראל קשה לי לראות שזה יקרה כי גם האמנים הכי בולטים בארץ לא דופקים סיבובי הופעות של 30 אלף איש, זה פחות יכול לקרות ברמות כאלה בארץ”.
לדברי בראל זה כבר קורה, אם כי בזעיר אנפין. “בישראל יש הרבה יוצרים שמוכרים את הזכויות שלהם לחברות, אבל לא יודעים על זה כי שומרים על זה בשקט”, הוא אומר. “בארץ מוכרים חלקי זכויות. בישראל, לפי החוק, אמן יכול למכור רק חלק מזכויות היצירה שלו ולא הכל”.
“המגמה בהחלט עשויה להגיע לישראל וייתכן שנראה רכישת קטלוגים של אמנים ישראלים, אם כי יש לזכור שהיקף השוק הוא מצומצם, ולכן לא מדובר בעסקאות ענק כפי שקורה בחו”ל”, אומר ברוק. “עם זאת, יותר ויותר אמנים ישראלים זוכים בתקופה האחרונה להצלחה בחו”ל, והדבר עשוי להשתקף גם מבחינה זו”.
התרעות פיקוד העורף