אסתר עופרים ויוני רכטר (צילום: אלי הדסה)

משלושה יוצאים שניים
אסתר זייד לבית הלוי נולדה בצפת למשפחה ממוצא חלבי־סורי. "המשפחה שלי כבר דורות כאן", סיפרה בראיון לרבקה מיכאלי בתוכנית "סיבה למסיבה" ב־1988. "מתישהו הם באו מסוריה, חלב ולבנון ועשו סיבוב בים התיכון עד שהגיעו לישראל". היא גדלה בחיפה ומגיל צעיר גילתה כישרון משחק ושירה. בהיותה בת 13 הופיעה לראשונה בהצגה ולמדה דרמה אצל הבמאי היהודי־ישראלי־קנדי פיטר פריי. ב־1957, בהיותה בת 16, פגשה לראשונה את אבי רייכשטט (לימים: עופרים), בחור תמיר ויפה תואר שהתפרנס מלימוד ריקוד ומשירה בחלטורות.

באותו זמן רייכשטט הופיע בצמד עם חברו שמואל (שמוליק) קראוס, שאף הוא למד ולימד סטפס בחיפה. החיבור בין השניים היה מיידי, והם החלו לנגן ולשיר שירי עם אמריקאיים ושירי פולקלור ישראליים. הרומן בין רייכשטט לזייד צבר תאוצה והזוג נישא בזמן שהיא הייתה בעיצומו של השירות הצבאי שלה. בהמשך צורפה לצמד, שהפך לשלישיית העופרים.

"הם היו שלישייה יוצאת מן הכלל", מספר נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הבימה, שאחיו, עדי סמל ז"ל, היה מנהלם האישי של העופרים ושל אסתר בקריירת הסולו שלה. "אתי ואברהמ'לה היו מגיעים אל ביתנו בנס ציונה ומבקרים אותנו כמו משפחה. בשלב מסוים היו מריבות בין אבי לשמוליק, ולבסוף שמוליק עזב, ואסתר ואבי הפכו לצמד".

המוזיקאי והמנצח שמעון כהן מספר על הדינמיקה בין השניים: "אסתר אף פעם לא הייתה הדוחפת. אברהמ'לה היה מלך ביחסי הציבור, והוא זה שיזם את ההופעות ודאג לפרסום. הוא זה שעודד אותה לשיר לבד. הוא הניע אותה. באותן שנים הם זכו להצלחה יוצאת מן הכלל בהופעותיהם במועדון התיאטרון, ונהגו להופיע מדי ערב עם שירים של בני ברמן. זה היה שוס לא נורמלי". ב־1960 החלה אסתר לגלות ניצנים של עצמאות, כשלוהקה לתפקיד קטן בסרט הבינלאומי "אקסודוס" בכיכובו של פול ניומן, והשתתפה בהצגה "אגדת שלושה וארבעה" בתיאטרון הבימה.

בשנים 1960־1961 העלה הצמד את התוכנית "מוסר עדין" בבימויו של אורי זהר והקליט את שני אלבומיו הראשונים, "העופרים" ו"מוסר עדין", שכללו שלאגרים שביססו את מעמדו של הצמד. "הפריצה הגדולה שלה כזמרת סולנית הגיעה ב־1961, כשנבחרה לשיר לראשונה לבדה בפסטיבל הזמר והפזמון", משחזר כהן. "היא ביצעה שם את 'שאני עמך', שזכה במקום השני, ואת 'נעמה', שאני עיבדתי".

כהן לא הופתע מכך שעופרים נבחרה לשיר סולו: "אברהמ'לה היה צ'ארמר אבל לא זמר גדול. אסתר כבשה את בימת הפסטיבל. יש לה קול בלתי רגיל, והיא נראתה נהדר. בחורה שברירית עם קול ענק. היא הייתה מאוד מפוחדת, מכונסת בעצמה, היה לה חוסר ביטחון משווע, ואותו חוסר ביטחון הוא מה שעשה אותה". לאור ההצלחה התבקש כהן לעבוד עם אסתר על שני תקליטי סולו שלה: "שירי ילדים" ו"היו לילות".

"עדי חשף אותם למיטב הרפרטואר של ארץ ישראל, כמו 'היו לילות', 'שתו העדרים' ו'שכב בני' שאבינו נהג לשיר לנו לפני שינה. הוא אהב את שירי הרועים ושירי המולדת, והיה בראש אחד עם אסתר", אומר סמל. "שניהם העריצו מוזיקה קלאסית".

"כשהגעתי עם אסתר אל ביתו של מרדכי זעירא, שהיה כמו אבא שני שלי, לקחנו ממנו את השיר 'היו לילות'", משחזר כהן. "אחר כך הלכנו לסשה ארגוב, והוא נתן לנו שני שירים 'הרעות' ו'הוא לא ידע את שמה', שלא היו במודעות".

אסתר עופרים בת 80: סיפורה של הזמרת הגדולה ביותר שיצאה מכאן

חזרנו אל סיפורה של האישה השברירית שהצליחה להדהים ולכבוש את העולם בקולה העוצמתי. וגם: על החיים בגרמניה וההופעות הנדירות שם, שכולן הופכות לסולד אאוט מראש