לא כל זמר צריך לשיר כל סגנון מוזיקלי. יש סגנונות מוזיקליים שלא מתאימים לכל קול וזה בסדר וזה לגיטימי. אבל כשזמר מתאמץ בכוח להישמע מה שהוא לא או להראות שהוא חולש ביד רמה על סגנון שגם אם יתאמץ הוא לא יתאים לקולו – זה יוצא פתטי, מביך ובעיקר מיותר.
כך אני הרגשתי כשהאזנתי לנסרין קדרי מנסה לעשות פופ טראשי. זה קרה בשיר החדש של דולי ופן עם אנה זק ונסרין – "בוקר טוב עולם".
הפזמון עצמו קליט ותפור לקולה של קדרי אבל מעבר לזה? היא פשוט נשמעת כמו מי שמתאמצת בכוח להישמע מה שהיא לא, מגבבת חרוזים מאולצים עם משפטים שאין כל כך קשר ביניהם ("ילדות טובות צריכות תמיד לנוח / והקיץ הוא עושה לי מצב רוח / איך אני אוהבת שהכל פתוח / הולכות עד הסוף זה בטוח"). זה אפילו לא נכון תחבירית כי מ"אוהבת" (לשון יחיד) זה עובר ללשון רבים ("הולכות"), אבל הכל הולך כשמכוונים לסטנדרטים נמוכים, לא?
התרעות פיקוד העורף