עוד יעשו עליהם דוקטורט, אבל בדרך לכך הם אמורים להיות הנושא של אחת ההרצאות המסקרנות, שתושמע בשבוע הקרוב בכנס שייערך בין כותלי מוסד אקדמאי. קבלו את שירי הקורונה, אולי המרענן הבלתי רשמי של שנת המגפה המסויטת, שעליהם תרצה ד"ר סמדר כהן - בלשנית, יועצת לשון לתקשורת, כתבת תרבות וחוקרת זמר עברי - בכנס "מי אני? שיר ישראלי!", שיתקיים ביום שני באוניברסיטת בר-אילן.
"לקראת ההרצאה שלי הייתי מופתעת לגלות שהיו הרבה יותר שירי-קורונה מכפי שחשבתי", אומרת כהן בפתח דבריה. "מופתעת?" - בשעה שהתרבות הייתה מושבתת כמעט לחלוטין, המוזיקה הייתה התחום הכמעט יחידי שאז רחש פעילות. זאת, כשבניגוד מוחלט לעבר לאמנים רבים יש אולפן ביתי, שבו הם מציגים הצגת-יחיד, כותבים את שיריהם מילים ומנגינה, מעבדים ומפיקים אותם, גם מקליטים את עצמם.
מבחינת ההתגייסות התקופתית לשירים, משווה ד"ר כהן את שירי הקורונה לשירי המלחמות לתקופותיהן, לדוגמה, אך גם לשירי אינפלציה וצנע, שהיו נכונים לשעתם. "השירים הם דרך לעבד את המציאות ונותנים איזשהו חלון לאתוס של החברה", היא סבורה. "במקרה שלנו כמו במלחמות השירים שיקפו איזשהו פחד קיומי, תוך חשש מהלא נודע ומאויב לא נראה. רבים מהדימויים בשירי הקורונה הם מלחמתיים, הגם שאין בהם שום דבר מלחמתי".
כהן מצביעה על ריבוי שירי הקורונה של אמנים דתיים על גווניהם השונים. כאן היא מצביעה לדוגמה על "ויושע" של אברהם פריד לצד "ימי קורונה" של אהרן רזאל, "אחים אחים" של שולי רנד לעומת "קורונה לא תגיע לכאן" של עמירן דביר וגם "אמא, אצלי הכל בסגר" של מאור נוף, שכיכב באחת מהכתבות הרבות שהוקדשו באתרנו לשירי הקורונה.
ולסיום? - נקווה שבכך ייתם הטקס. הקורונה תיעלם והשירים יישארו...
התרעות פיקוד העורף