"היו לילות". "הרעות". "כיבוי אורות". "יצאנו אט". "שירת הנודד". "פזמון ליקינטון". "על גבעות שייך אברק". "מעמק לגבעה". "רקפת"....

אני אוחז ב"קופסה", האוסף המרובע המופלא משירי אסתר עופרים, שחברת "מדיה דיירקט" הוציאה בדיוק לפני עשרים שנה - ולאחר האזנה חוזרת ונשנית לשירים, שמבצעת הזמרת בעלת קול הפעמונים, עודני מתקשה להאמין שהיא הייתה אז רק בת 20-22 בעת הקלטתם ושמעון כהן, המוזיקאי, החתום על עיבודי המופת של השירים דנן, מבוגר ממנה בארבע שנים בלבד.

אכן, כ-60 שנה עברו מאז ועופרים לבית זייד, המלכה הגולה של הזמר העברי, חוגגת בראשון השבוע, ה-12 ביוני, יום הולדת 80 (!) ומבחינתנו תהיה צעירה לנצח. לאחר שניסיון להשיג עמה ראיון, גם לקראת ההופעה הצפויה לה ב-3 באוגוסט עם יהורם גאון ועם הגבעטרון, העלה חרס, אני דולה מנבכי העבר ראיון שקיימתי עם עופרים ב-29 באוקטובר 77'. שנינו היינו אז צעירים בהרבה -  וזה ניכר בראיון שקטעים ממנו מובאים כאן.

אסתר עופרים על הבמה (צילום: יואב אתיאל)אסתר עופרים על הבמה (צילום: יואב אתיאל)

שנה וחצי לא הופעת כאן; מה עשית מאז? - כך "התנפלתי" עליה בפתח הראיון.

עופרים, שבמרוצת השנים הרגילה אותנו בהיעדרויות ממושכות יותר מהבמות בארץ, לא נרתעה. "לא עשיתי שום דבר מיוחד", השיבה בפשטות. "התבטלתי. נהניתי מהחיים..."

האם אינך מופיעה פחות מדי?

"יכול להיות. זה קצב החיים שלי. אני עושה כל מיני דברים אחרים בצורה אולי יותר איטית, אני לא מרגישה צורך להופיע כל-כך הרבה. זה מספיק, אני חושבת. מעדיפה לא להלאות את הקהל בהופעות שלי".

...כשאחיך, נעם, הציע לך לעבוד עם יוני רכטר, שם טוב לוי ושלמה גרוניך, איך הגבת?

"הייתי סקרנית. לא ידעתי מה בדיוק יצא מזה, אבל מסרתי את עצמי לניסיון ובסופו של דבר יצאתי ממנו די מאושרת".

כיצד קרה, שאת, מי שהוכרה בעשור הקודם באירופה כזמרת פופ, נהיית מזוהה בארץ בעיקר עם השירים הישנים?

"זה התחיל מכך שכאשר הייתי בחוץ בשנות ה-60 התרפקתי על הדברים הישנים מתוך געגועים לארץ; נוסטלגיה אם תרצה. השירים האלה קרבו אותי יותר לכאן, בעוד שכל הנסיונות לכתוב שירי-פופ ישראליים בכלל לא מצאו חן בעיניי".

אנחנו לא טובים בשביל פופ?

"יש לנו תרבות אחרת. למה שנעשה כאן פופ? השירים של מלחיני השירים החדשים שלי (רכטר, לוי, גרוניך - י. ב-א) הם לא בדיוק פופ ומבוססים על תרבות מוזיקלית. שלושתם למדו מוזיקה קלאסית וזה הולך אצלם בשילוב עם הטעם המקומי".

כמי שהגדירה את עצמה לא פעם כ...ביישנית איך זה בשבילך לשיר מול 6,000 עיניים בהיכל התרבות?

"יש בכך הרגשה מוזרה מאוד של חשיפה אישית, אבל אני מעדיפה להופיע באולמות גדולים, מה שמאפשר ריחוק מסוים מהקהל".

קרה שהקהל בארץ לא היה טוב אלייך?

"זה קרה בהופעה ב-1970, כשחזרתי להופיע כאן אחרי שנים. כעת, מקבלים אותי אחרת".

מה קורה ברחוב?

"מזהים אותי, אבל אני יכולה לעבור בשלום. אני לא צביקה פיק. אין לי מעריצים שרודפים אחריי".

כאן צצה שאלה שלא תיתכן בעידן ה-ויקיפדיה ואמצעי מידע חדישים  אחרים: מתי התחלת לשיר?

"זה התחיל במקהלת בית הספר בצפת. הסיפור הרגיל. אולי מהגן הייתי הזמרת".

זה מה שרצית לעשות בחיים?

"רציתי להיות רקדנית או שחקנית. הזמרת הייתה במקום השלישי, מה שהוא כבר נחלת העבר. כעת, אין לי שום קשר לעולם התיאטרון, שלא אומר לי דבר ותפקידו של השחקן נראה לי כבד מאוד".

עופרים, שהעפילה כבר בשנות ה-60 לפסגות באירופה, שרטטה ב-77' מציאות אחרת. "עכשיו כמעט אין לי קשר לתחום הפזמונים באירופה", העידה במפתיע. "אפשר לומר שהתנתקתי. לפעמים אני שומעת מהם, כשמנסים להחזיר אותי".

הם רוצים ואת לא רוצה?

"אני רוצה, אבל לא מה שמציעים לי. אני מעדיפה לדחות את ההופעות באירופה עד שיתקרבו לדרישות שלי. בכל אופן לא אחזור לשיר פופ כפי ששרתי בעבר".

הקריירה גבתה ממך ריחוק מישראל?

"כשהייתי מאוד עסוקה בחו"ל, אולי לא תמיד חשבתי על ישראל. זאת לא חובה. אבל תמיד היא הייתה המרכז הנפשי שלי".

תוהים היכן ביתך, לא רק המרכז הנפשי.

"אני בכל מיני מקומות. בכל מיני מקומות. החפצים שלי מפוזרים פה ושם וכשאני מגיעה אליהם, אני מרגישה בבית. זה יכול להיות בתל-אביב, במינכן, בפריז, או בניו-יורק. אך קשה לומר, שיש לי בית ממש משלי".

מה מונע ממך ישיבת קבע בארץ אם אינך מופיעה באירופה?

"זאת שאלה פרטית שאני לא יכולה לענות לך. יש כל מיני סיבות למה אני לא יושבת פה ולמה אני  במקום אחר. זה לא משנה".

רואים בך הזמרת הלאומית - ניסיתי כיוון אחר.

"אני לא יודעת על זה".

האמנם?

(בחיוך ענוג) "לא..."

יש הרואים בישיבתך המתמשכת בחוץ סתירה לציפיות ממך מצד הקהל בישראל.

"לא שמעתי שמישהו רואה בי זמרת לאומית. אני לא מרגישה כך. אני פשוט זמרת. אולי אני זמרת טובה, או פחות טובה, זה עניין של טעם. לא יותר. במקרה נולדתי כאן, אבל מרגישה קשר חזק למקום הזה בלי שום תואר מחייב".

זה מכביד?

"אין לי מושג. (מצחקקת) לא יודעת".

מה לגבי אמריקה?

"כרגע אין לי כל תוכניות להופיע שם".

האם יש לזמרים ישראלים סיכוי להצליח להופיע בארצות הברית?

"קשה להשיב על כך. ניסיתי את אמריקה ולא הצלחתי שם. עד היום אני לא יודעת מדוע".

האם הקריירה גורמת לך להרגיש בדידות? פעם סיפרת על "מצבי דיכאון קטנים", הנלווים לכך.

"אם אומן מרגיש בודד, זה לא מוכרח לקרות בגלל הקריירה, אם כי יש המקריבים הרבה למענה ומאבדים קשר אנושי ולכן מרגישים בדידות. אצלי אין מקרה כזה. אני לא מקריבה הרבה למען הקריירה..."

את רואה את עצמך מופיעה עוד הרבה שנים? (עופרים הייתה אז רק בת 36...)

"אני רואה את עצמי מופיעה עכשיו. אין לדעת מה יהיה. העתיד לא מתוכנן אצלי. אם אופיע, אופיע..."