חם באוזן: מרגי מרדים כמו כדור שינה ודודו אהרון מפספס

חודש הגאווה הפך בשנים האחרונות לאחת החגיגות המוזיקליות המסורתיות של עולם הפופ / ים תיכוני המקומי. מאז שעומר אדם הפך את המדינה עם "תל אביב" (2013) ובהמשך עדן בן זקן עם "מלכת השושנים", כל זמר וזמרת שמכבד את עצמו רוצה לתפוס פיסה מהחגיגה. לרוב השירים הללו לא שורדים יותר מדי זמן ובעידן האינסטנט מתפוגגים מהתודעה שלנו כלא היו.

מדוע? הם פשוט לא מספיק טובים, מאולצים וממוסחרים בצורה שבלונית שמתיימרת להרים אווירה "חגיגתית" גם אם המלודיה לא מספיק מחזיקה. לעתים שם האמנים המשתתפים בשיר נועד לחפות על איכות השירים הגרועה (במרבית המקרים), מה שבמוזיקה לא מספיק בשביל לשרוד את מבחן הזמן.

וזו בדיוק הסיבה ששני השירים התורנים של חודש הגאווה הנוכחי צפויים להתפייד לנו מהר מהאוזניים.

מלבד העובדה שמדובר בפופ נרקסיסטי שוב (כי במרבית משיריה היא מציינת את שמה 'אנה זק' בתוך הטקסט, כאילו אנחנו לא יודעים שזו היא שרה) שמנסה לייצר פופ זול ונחות שמשלב חריזה מאולצת בספרדית, עברית ואנגלית ללא שום פואנטה או עניין.

הדבר היחיד שטוב בשיר הוא העיבוד המוזיקלי שמנסה לחפות על הזיופים הצורמים של זק, שבמקום לבחור שירים שמתאימים לה ולמוגבלויות הקוליות שלה – מעדיפה להיות מה שהיא לא. מיותר פלוס.

"היום צבעתי ת'שיער שלי לסגול בהיר, ולקחתי את האוטו לסיבוב בעיר" כך נפתח השיר אבל מעבר לכך, כבר אני לא כל כך זוכר כי נרדמתי משעמום (מה שכדור שינה לא הצליח לעשות). כמה משעמם יכול להיות שיר ? אצל מרגי התשובה, לפחות בשיר הזה.

הוא בולע את המילים, מתבכיין, משתמש בחריזה פשוטה ולא מעניינת, מתיימר להציג רצינות אך התוצר לא יותר מבדיחה. בהצלחה למי שיצליח לשרוד ולהאזין לכל השיר – אני לא הצלחתי.

נכון, הטקסט מעולה ורומנטי, הרגש והלב של אהרון במקום הנכון, אבל השיר די אנמי ולא מתפתח יותר מדי, גם לא עיבוד הדאנס מצליח להרים אותו. לחן די סתמי שמפספס טקסט טוב וזמר טוב. חבל.

כשהדר פרג'ון (מסתבר שהיא הייתה לפני מספר שנים ב"אקס פקטור" אבל לצערי לא יוצא לי לצפות יותר מדי בריאליטי אז הטייטל של בוגרת התכנית לא רלוונטי בעיניי) העלתה לסטורי שלה באינסטגרם טעימה משירה החדש "שלא יגמר", הסתקרנתי.

למה? כי הפתיח נשמע לי כמו אחד השירים האהובים עליי בשנים האחרונות "סניוריטה" (של קמילה קביו ושון מנדס) בגלל הסגנון הלטיני אבל אז, כשהאזנתי לו בשלמותו פשוט "עפתי": פרג'ון יצרה תמהיל מעניין ומרענן של טקסט מעצים וטיזרי (במינון נכון) עם ערב רב של סגנונות: פופ, טראפ, רגאטון וגם קצת "פואטרי סלאם".

הביצוע הכריזמטי והלא מתחנף, המלודיה הקליטה והמחשבה שעומדת מאחורי השיר – ראויים לשבח ובכלל, זה שיר מגניב ואיכותי אז אוצו להאזין לו!