כרקוקלי חברו לפלד בשיר החדש -"וואן טו", פופ-ראפ מעולה, קליט, מושקע  (גם בהפקה המוזיקלית העכשווית עם קורטוב לטיני), מלא עוצמה וכנות. השתיים יודעות לקחת את הפופ האופייני להן וליצוק לתוכו בכל פעם מחדש סגנונות נוספים היוצאים מהקופסא ומהמסגרת הצפויה ובכך מצליחים בכל פעם להפתיע, לסקרן ולעניין, ושיתוף הפעולה עם פלד, יוצר כישרוני ומעניין בפני עצמו, הוא פשוט מה שהקיץ הזה היה זקוק לו.

זהבה בן חברה לעופר ניסים לשיר "אליי" שבוצע לראשונה במסיבת הגאווה השנתית של ניסים, ובדיוק במסיבות או מועדונים השיר הזה יכול לתפוס ורק בגלל הקצב שלו. על פניו מדובר באחד השירים המשעממים, מיותרים ובנאליים שיש מבחינה טקסטואלית ומלודית (רק ההפקה המוזיקלית משחקת פקטור פה, וזו הכוונה מראש, אני מניח). זהו לא שיר שאפשר לשמוע יותר מפעם אחת (וגם זה יותר מדי) ולא שיר שמישהו יזכור שהוקלט אי פעם. פשוט מיותר וסתמי. עם שירים כאלה בן תעלם מהתודעה במהירות מאז הזינוק בקריירה עם הזכייה בריאליטי ההוא.

לעומת היציאה המאד גרועה של בן וניסים, הראל סקעת חבר לניסים וגם לשורשים התימניים שלו ב"שאהבה נפשי" שכולל מצד אחד את האמירה המוזיקלית של ניסים ומצד שני את צלילי הגיטרה של יהודה קיסר האלמותי, ביצוע עם שירה שאשכרה אפשר לשמוע ולהבין ומלודיה טובה. ככה מייצרים להיט מסיבות ראוי.

סטטיק ובן אל תבורי משחררים אלבום בכורה ואחרי "שבעה ירחים" הנפלא והרומנטי שהוקדש לכלתו הטרייה של סטטיק, שרית פולק, השניים חוברים לליאור נרקיס, "חפליונר" ידוע ובשיר "כוסות ריקות" הם מייצרים שיר מועדונים אולטימטיבי, לטוב ולרע.

מצד אחד הם מפגיזים בביצוע מעולה, לחן טוב ופזמון קליט שמשרת את מטרת האמת האווירה וכולל פופ מסולסל, אך מצד שני הטקסט כולל חריזה קצת מאומצת ואידיוטית ("על השולחן יש לנו ליטר לפחות, ישראלים לא אוהבים כוסות ריקות") שלא מחזיקה מים (מקסימום אלכוהול) אך הומור. זה לא אחד השירים הטובים לדעתי של הצמד והם הבריקו בעבר יותר, אך זה מספק את הסחורה כשיר אינסטנט קצר מועד.

אף פעם לא תפסתי כל כך מרועי סנדלר זמר אלא בעיקר פרצוף יפה וגם בשיר החדש שלו "אוהב אותך יותר", הוא מוכיח זאת: בלדה גנרית ולא מיוחדת מי יודע מה בביצוע בינוני ומטה, ללא רגש, ללא כנות וללא יותר מדי תשוקה ווקאלית. מיותר. 

במה חדשה

אלה שדיאור – "Mercury Woman"

אלה שדיאור בממתק פסיכדלי המהלך באופן מסוכן על קו התפר שבין הזיה ל-RNB והתוצאה מסקרנת, מעניינת, בלתי צפויה וייחודית. זהו לא שיר שקל לעכל אותו משמיעה ראשונה (אבל כן אפשר להימשך אליו מיד), אך ככל שמאזינים לו יותר ויותר ומתעמקים, שמים לב לשנינות ולאינטליגנציה ביצירה הזו שהייחודיות והאקלקטיות המוזיקלית בה הן גדולותיה.