"אני חסיד ברסלב מזה שמונה שנים", הוא מעיד על עצמו. "כשחוזרים בתשובה, משנים הרבה דברים, התנהגותית, חברתית ובלבוש. עם זאת, מלכתחילה נמנעתי מכך שזה ייקח אותי אל המוזיקה היהודית הטיפוסית, אלא להביא את המוזיקה שלי אל היהדות. כלומר, לשלב את כל מה שהייתי מושפע ממנו כל החיים ולהפוך אותו למתכון כשר עם מסר שאני מאמין בו".
סיפורו של הרוש (31) איננו שגרתי. הוא נולד בהולנד, כבן ליהודייה ממרוקו, שהגיעה לשם כדי לבקר את אחיה ולהולנדי שהתגייר למענה. בהיותו בן חצי שנה, נפטרה אמו והוא אומץ על-ידי דודתו, אחות אמו, החיה בבאר-שבע ו"לה אני קורא בפה מלא 'אמא". לדבריו, היא הרעיפה עליו אהבה כה רבה עד שאי אפשר היה לדעת מי המאומץ - הוא או שלושת ילדיה הטבעיים.
הרוש גדל במנותק מאביו. "ראיתי אותו פעם אחת, כשהייתי בן ארבע או חמש", הוא מספר. "כששאל אותי אם אני יודע מיהו, השבתי 'לא'. 'אני אבא שלך', הוא טען ואני הצבעתי על מי שגידל אותי ואמרתי - 'הוא אבא שלי!' נסער מכך הוא הלך ולא ניסה עוד ליצור איתי קשר. כשהייתי בן 20, מצאתי אותו דרך האינטרנט. התכתבנו במיילים וכשנסעתי לבקר בהולנד את הדוד שלי, האח של אמא, החלטתי לסגור מעגל".
בגיל 17 הוא התחבר לראשונה לגיטרה ובעזרתה התנגנו לו מנגינות. לאחר התיכון והצבא, החל לעסוק במוזיקה, כולל שני שירים שהקליט בהפקת המוזיקאי הבאר-שבעי נדב ביטון. "שום דבר לא קרה איתם, כי בדיוק אז חזרתי בתשובה", הוא מעיר.
מסתבר שה"ארון" הצטמק. "הרגשתי שהעולם סביבי נעשה יותר ויותר תפל בעוד שכל מה שקשור ליהדות מילא אותי", הוא נזכר. "כך היה עד שבאתי להתארח לשבת בישיבת 'חוט של חסד', בירושלים, של הרב שלום ארוש - ואני עד היום שם כאברך".
חייו של הרוש, המתגורר בירושלים עם רעייתו ועם שלושת ילדיהם, נעים בשני מסלולים מקבילים - כאברך וכזמר, ששירו הקודם, "בסוף יהיה טוב", הפך ללהיט בעזרת ההפקה המוזיקלית של מאור שושן, שבעבודתו עם ישי ריבו הוכיח שהוא יודע את העבודה. "זהו שיר עם אופק ורוד", סבור הרוש. "חשבתי שהוא יכול לעודד את הקהל בתקופת הקורונה".
התרעות פיקוד העורף