ללא צל של ספק, אחת מהפתעות המוזיקה הגדולות בתקופה האחרונה הוא הזמר אסף הרוש, שמצליח עם שירו המרגש "לחיות עוד פעם" להפוך לשומעיו את הקרביים. לפי המוזיקה שלו, גם לפי שירתו ודיבורו אי אפשר לנחש שהוא עם פאות דקות ומאורכות ולצפות ממנו שיאמר "כשאני מרגיש שפקששתי במשהו, אני פונה להשם ומבקש ממנו שייתן לי לחיות עוד פעם ולתקן את הפקשוש". 

"אני חסיד ברסלב מזה שמונה שנים", הוא מעיד על עצמו. "כשחוזרים בתשובה, משנים הרבה דברים, התנהגותית, חברתית ובלבוש. עם זאת, מלכתחילה נמנעתי מכך שזה ייקח אותי אל המוזיקה היהודית הטיפוסית, אלא להביא את המוזיקה שלי אל היהדות. כלומר, לשלב את כל מה שהייתי מושפע ממנו כל החיים ולהפוך אותו למתכון כשר עם מסר שאני מאמין בו".

ממי הושפעת?
"הייתי שומע הכל מהכל, רוק, בלוז, מוזיקה ים תיכונית, מוזיקה שחורה. כשאני שומע מהרדיו שירים שאהבתי, מצד אחד זה כיף, כי אנחנו יצורים נוסטלגיים, אבל כשאני שם פתאום לב למילים, קורה שלא נוח לי".

סיפורו של הרוש (31) איננו שגרתי. הוא נולד בהולנד, כבן ליהודייה ממרוקו, שהגיעה לשם כדי לבקר את אחיה ולהולנדי שהתגייר למענה. בהיותו בן חצי שנה, נפטרה אמו והוא אומץ על-ידי דודתו, אחות אמו, החיה בבאר-שבע ו"לה אני קורא בפה מלא 'אמא". לדבריו, היא הרעיפה עליו אהבה כה רבה עד שאי אפשר היה לדעת מי המאומץ - הוא או שלושת ילדיה הטבעיים.

הרוש גדל במנותק מאביו. "ראיתי אותו פעם אחת, כשהייתי בן ארבע או חמש", הוא מספר. "כששאל אותי אם אני יודע מיהו, השבתי 'לא'. 'אני אבא שלך', הוא טען ואני הצבעתי על מי שגידל אותי ואמרתי - 'הוא אבא שלי!' נסער מכך הוא הלך ולא ניסה עוד ליצור איתי קשר. כשהייתי בן 20, מצאתי אותו דרך האינטרנט. התכתבנו במיילים וכשנסעתי לבקר בהולנד את הדוד שלי, האח של אמא, החלטתי לסגור מעגל".

איך היה?
"הוא חיכה לי על מפתן הבית, הביא לי חיבוק מאוד חזק ובכה מהתרגשות. אני כיבדתי את הרגשות שלו, אך קשה לומר שהזדהיתי איתם. שוחחנו. עניין אותי לשמוע ממנו על אמא. מאז התרופף הקשר. אנחנו במדינות שונות ואני פחות זמין ברשת". 

בגיל 17 הוא התחבר לראשונה לגיטרה ובעזרתה התנגנו לו מנגינות. לאחר התיכון והצבא, החל לעסוק במוזיקה, כולל שני שירים שהקליט בהפקת המוזיקאי הבאר-שבעי נדב ביטון. "שום דבר לא קרה איתם, כי בדיוק אז חזרתי בתשובה", הוא מעיר.

מה פתאום?
"ההתעניינות שלי בדת החלה בד-בבד עם החיבור למוזיקה ואחרי הצבא זה הלך והתחזק, עד שהייתי כמו חרדי ב..ארון. קיימתי מצוות, אבל הכיפה עדיין הייתה בכיס ונראיתי כחילוני לכל דבר.  הופעתי בעונה הראשונה של 'הכוכב הבא', שם מצאתי שפה משותפת עם האחים גת. אם מצד אחד זו הייתה חוויה מהנה להשתתף שם, מצד שני כמי שרצה לתת ביטוי לשירים שכתב, זה היה די...מזעזע בשבילי להתחרות על שירה. נשרתי במבחן הכניסה לנבחרת".

מסתבר שה"ארון" הצטמק. "הרגשתי שהעולם סביבי נעשה יותר ויותר תפל בעוד שכל מה שקשור ליהדות מילא אותי", הוא נזכר. "כך היה עד שבאתי להתארח לשבת בישיבת 'חוט של חסד', בירושלים, של הרב שלום ארוש - ואני עד היום שם כאברך".

בישיבה יודעים על עיסוקך המוזיקלי?
"כן, יודעים".

מותר?
"בטח שמותר. יצאתי להופעות בהוראת הרב, שגם הוא בעל תשובה. 'אם אתה יכול לעשות טוב לאנשים, אתה פשוט חייב לעשות את זה', הוא אמר ומאז אני מרגיש כמי שממלא איזו שליחות".

חייו של הרוש, המתגורר בירושלים עם רעייתו ועם שלושת ילדיהם, נעים בשני מסלולים מקבילים - כאברך וכזמר, ששירו הקודם, "בסוף יהיה טוב", הפך ללהיט בעזרת ההפקה המוזיקלית של מאור שושן, שבעבודתו עם ישי ריבו הוכיח שהוא יודע את העבודה. "זהו שיר עם אופק ורוד", סבור הרוש. "חשבתי שהוא יכול לעודד את הקהל בתקופת הקורונה".

ועכשיו?
"בעזרת השם מאוד הייתי רוצה כבר לסגור את האלבום הראשון שלי. הגיע הזמן".

והחלום?
"להיות צדיק".