"לראשונה בחיי אני מרגיש שלם עם המקום שבו הקריירה שלי נמצאת”, מצהיר היוצר והזמר דני בסן, לנצח סולנה המיתולוגי של להקת תיסלם, המתחזק קריירה מוזיקלית מגוונת זה חמישה עשורים. “תיסלם היא דבר נפלא ונחמד, אבל הביטוי האישי שלי במשך הרבה מאוד שנים היה כמעט לא קיים".

אומנם הוצאתי אלבומי סולו והופעתי, אבל גם נעלמתי מדי פעם. בחמש השנים האחרונות, מאז שהתחלתי להופיע בבתי אנשים ובבמות שונות עם הלהקה והנגנים שלי, אני מרגיש שהקריירה שלי יותר מתפתחת. אני לייט־בלומר, ועכשיו אני נמצא במקום הכי טוב שהייתי בו אי פעם”, הוסיף.

זה לא מובן מאליו לשמוע את בסן, 65, אומר זאת, שכן בראשית האייטיז הוא וחבריו לתיסלם היו לרוקסטארים של ממש. “זו הייתה תקופה מטורפת”, אומר בסן כעת. “המעבר מאנונימיות לכוכבות מערער קצת את האמון באנשים כי אתה לא יודע מי חבר שלך בגלל פרסומך ומי חבר שלך בגלל היותך מי שאתה. היינו בכזה סחרור והלם שלא האמנו שזה קורה, ובטח לא חשבתי שבעוד 40 שנה אמשיך להופיע ולשמח קהל. זו זכות גדולה ובלתי מובנת מאליה”.

בימים אלה בסן רץ עם המופע שלו “אינטימי”, עם הגיטריסט עדן ניר, שעמו הוא מופיע בבתים ובאירועים קטנים. “אני גם מופיע בפורמט יותר רחב עם חמישה נגנים ומבצע שירים מקריירת הסולו שלי, שירים שבחרתי בקפידה מתיסלם וקאברים שיש לי חיבור מיוחד אליהם, מספר סיפורים מאחורי השירים והקשר שלי אליהם ונהנה מהדיאלוג הזה עם הקהל”, הוא מספר.

ביום רביעי הקרוב (25.8, 18:30) הוא יופיע בפסטיבל ערד, שנפתח היום בפעם ה־38 ויימשך חמישה ימים, יחד עם הלהקה המלווה אותו בקריירת הסולו שלו. בפסטיבל ישתתפו לצדו גם אמנים כמו ברי סחרוף, מירי מסיקה, אברהם טל, אביהו מדינה ועוד.

היה חשש שיבטלו את הפסטיבל על רקע העלייה בתחלואה?
“מה שיחליטו זה מה שיקרה. אני עושה מה שאומרים לי. אני מאוד מקווה שימצאו דרך לקיים את ההופעות. באופן אישי, אני מחוסן בפעם השלישית ומאוד שומר על עצמי”.

דני בסן (צילום: ינאי יחיאל)דני בסן (צילום: ינאי יחיאל)

בום על ההתחלה


בסן נולד בסאו פאולו שבברזיל ובגיל 4 עלה עם אמו לישראל. הוא גדל בקריית גת והחל לנגן מוזיקה עם חברים בשביל הכיף. בהמשך התגייס ללהקת חיל האוויר, ואף רשם הופעת בכורה טלוויזיונית כשהשתתף עם חבריו ללהקה, דפנה ארמוני והאחים דיוויד וטליה ברוזה, בפסטיבל הזמר עם השיר “בתוך”. עם שחרורו מהצבא חבר ליאיר ניצני ויזהר אשדות להקלטת שיר הבכורה שלו, “תנו לי רוקנרול”.

שיתוף הפעולה הזה הוליד בשנת 1980 את להקת תיסלם, שהפכה לאחת מלהקות הרוק המשפיעות והמובילות בישראל, עם שלל להיטי ענק, בהם “רדיו חזק”, “לראות אותה היום”, “עוד פגישה” ו”פרצופה של המדינה”. לאחרונה, במלאת 40 שנה ליציאת אלבום הבכורה של תיסלם, “רדיו חזק”, שיצא בינואר 1981, יצאה מהדורה חדשה ומשודרגת סאונד שלו, שמלווה בסיבוב הופעות ארצי מצליח.

“מי שהפיק לנו את התקליט הראשון הוא לואי להב, שסגר איתנו עכשיו מעגל כשהפיק לנו מוזיקלית גם את המופע החדש וגרם לשירים להישמע רלוונטיים כאילו לא חלפו 40 שנה מאז”, מציין בסן. “הוא עשה עבודה מצוינת לעילא ולעילא”.

כשיצאתם עם תיסלם להופעת בכורה בשנת 1981, זה הצליח מהרגע הראשון?
“זה היה בום על ההתחלה. היינו בהלם מוחלט. אני זוכר שהיה מופע ניסיוני ראשון, והגיעו סטודנטים שלא ידעו למה לצפות. עלינו לבמה, והעסק התפוצץ בטירוף, ואחרי ההפסקה ראינו שהאולם נשאר מלא לגמרי, וזה היה קהל אקראי. למחרת הופענו בבית ‘אבא חושי’ באודיטוריום בחיפה, ושם כבר היה טירוף מוחלט כי הגיעו בני נוער והיה סולדאאוט. אנשים שברו את חלונות הכניסה מהדוחק, שברו כיסאות ורקדו. אני זוכר שאנשים מהלהקה שלנו הקיאו מרוב התרגשות. זה היה להיט מהרגע הראשון”.

אתה מרגיש ששירי האלבום רלוונטיים גם כיום?
“יש בהם המון אנרגיה ונעורים של פעם, אבל להופעות שלנו מגיעים אנשים מכל הגילים, כולל צעירים, והם שרים ורוקדים ונהנים, כך שזה כנראה כן רלוונטי”.

האלבום, שהיה לאחד הנמכרים ברוק הישראלי בכל הזמנים, העניק ללהקה את תואר “להקת השנה” הראשון שלה וכלל קלאסיקות כמו “תנו לי רוקנרול”, “רדיו חזק”, “תפסיק לכוון אליי”, “לראות אותה היום” ו”מעשנים ביחד”. אחד הדברים הזכורים ממנו הוא עטיפתו הפרובוקטיבית, שבמרכזה עומדת בחורה בלונדינית ערומה כשגבה מופנה למצלמה, ולמולה נראים חברי הלהקה אדישים בחליפות שחורות. במהדורה המחודשת החליטו חברי הלהקה “להלביש” את הבחורה בשמלה כסופה, צעד שעורר ביקורת בקרב מאזינים.

“ב־40 השנים שחלפו מאז שצולמה העטיפה הזו השתנו המון דברים מבחינת ‘מי טו’ וכל ההתייחסות לנשים”, מסביר בסן. “כשצילמנו את העטיפה לפני 40 שנה, זה נעשה מתמימות של ילדים, ולקראת הצעד של ‘הלבשת’ האישה, היו לנו המון דיונים וויכוחים לגבי העטיפה, אם יש בצעד פגיעה באמנות הצילום ואיך העטיפה ההיא תתקבל היום. לא עשינו את זה בלב שלם. אני הכי פמיניסט בעולם, מתנגד בתוקף להחפצת נשים ומבין לחלוטין את הצורך שהדברים ייראו אחרת, אבל מצד שני העטיפה מיתולוגית, ולכן אני עדיין לא יודע איך אני מרגיש עם הצעד הזה”.

תיסלם (צילום: נאור רהב)תיסלם (צילום: נאור רהב)


מה משאיר אתכם יחד כל כך הרבה שנים?
“אני חושב שהמינונים, כלומר הזמן שאנחנו נמצאים יחד והזמן שאנחנו לא נמצאים יחד. יש מספיק זמן כדי להתגעגע אחד לשני, להיפגש ולבלות אחד במחיצתו של השני, אבל לא יותר מדי זמן כדי שלא נימאס אחד על השני”.

עובדים על אלבום חדש?
“כרגע לא, עבדנו על המופע החדש ומתמקדים בו עכשיו”.

בשנת 1983, עם פירוקה הראשון של תיסלם, פצח בסן בקריירת סולו שהניבה ארבעה אלבומים ושלל להיטים, בהם “ככלות הקול והתמונה”, “דרכנו”, ו”קוקו בן 19”, ואף היה מבצעו הראשון של השיר “דברים שרציתי לומר” שהלחין יהודה פוליקר במיוחד עבורו. במקביל פיתח קריירת דיבוב וקריינות מצליחה. בשנת 1990 התאחדה תיסלם לראשונה, וגולת הכותרת של האיחוד הייתה הופעה בפסטיבל ערד המיתולוגי, שאז היה בשיא הפופולריות שלו.

“זו הייתה חוויה מדהימה”, נזכר בסן. “היה בפסטיבל משהו בינלאומי, אווירת חו”ל, אנשים באו עם מזרנים ואוהלים מתוך מטרה להשאיר את היומיום בבית ולשמוע מוזיקה. היה בזה משהו נורא יפה ושפוי. בהמשך הופענו שם עוד כמה פעמים. הופעתי לבד בפסטיבל ערד בשנת 1997 בערב לכבודו של יענקל’ה רוטבליט, וזה היה כבר משהו אחר לגמרי, קהל של אנשים יותר מבוגרים, אנשים שיושבים באולם. זה היה יותר מעונב”.

תיסלם (צילום: נאור רהב)תיסלם (צילום: נאור רהב)

“תקופה משוגעת”


את תקופת הקורונה ניצל בסן כדי ללמוד פיסול. “זה חלום מאוד ישן”, הוא מספר. “כל הזמן חשבתי שיש לי ידיים שמאליות, והחלום שלי היה לפסל פנים של אנשים. לקחתי שיעורים אצל מורה מדהימה, וזה מה שהעסיק אותי רוב התקופה. אני בשלב שאני מפסל לא רק פנים אקראיים, אלא מתחיל לפסל פנים לפי תמונות ספציפיות. עכשיו לקחתי על עצמי משימה - לפסל את חבריי מתיסלם כמו פסל הנשיאים בהר ראשמור בארצות הברית. זה מאוד מרגיע וממלא אותי בכוחות”.

בסן היה מהראשונים שהחלו בקונספט מופעי הסלון, הרבה לפני שזה הפך לטרנד בקורונה. “זה נתן לי יתרון ענק על כולם”, הוא אומר. “בדצמבר הקרוב ימלאו שש שנים לקונספט הזה של הופעות שלי בבתים. אני מאוד אוהב אנשים ומינגלינג. זה יוצר קרבה מאוד נחמדה והמון היכרויות חדשות. לי זה נורא כיף”.

איך שרדת את תקופת הקורונה מבחינה כלכלית?
“האמת היא שגם אני הסתייעתי בסיוע של המדינה, וכך שרדתי את התקופה הזו. זו תקופה משוגעת. חייבים לטפל בנושא העצמאים, שצריכים לקבל פיצוי ויחס הולם בדיוק כמו השכירים. בקורונה זה קרה ואני מקווה שגם בדברים אחרים זה יקרה”.

לאחרונה הקליט בסן קאבר חדש לשירו של שלום חנוך “לילה", ובקרוב הוא צפוי להוציא גרסה עברית שכתב עבורו יעקב רוטבליט לשירו של ג’וני קאש, Hurt. “אני מחכה לקבל אישור מחברת התקליטים שלו ומשתוקק להוציא את השיר כבר, הוא עוסק בחשבון נפש שלי עם עצמי”.

שלום חנוך (צילום: יח''צ)שלום חנוך (צילום: יח''צ)


צופה בריאליטי מוזיקלי?
“לא כל כך. בעיקר מקבל ריקושטים פה ושם ויודע שיש כישרונות מופלאים. “אני יותר אוהב את סצינת האינדי כי אמני האינדי עושים דרך ארוכה עד שהם מגיעים לפרסום. מי שמגיע לתוכניות ריאליטי וישר מקבל פרסום - מתרסק. יש משהו שהוא לא נכון בלהתחיל הפוך, כשאתה לא בונה בסיס מוזיקלי וניסיון מוזיקלי מלמטה, אלא מקבל חשיפה מטורפת בפריים־טיים בלי שום מושג איך לעכל את זה, ואז נעזב לאנחות. זה גורם לאותם כוכבי ריאליטי לקשיים גדולים. רוב האנשים מסתובבים עם צלקות איומות. יש בזה משהו שהוא לא נכון - ניצול של התעשייה את האנשים התמימים האלה”.

מה הפנטזיה המקצועית הבאה שלך?
“להופיע לבד בהיכל התרבות ולהופיע לבד עם תזמורת סימפונית”.