"ברגע שהתחילה הקורונה, פתאום כל העולם נעצר, אבל אני הרגשתי שאני לא מסוגל לשבת בבית בחוסר מעש אז התחלתי ליזום דברים, לעשות ובעיקר לנסות לחשוב תמיד על הדבר הבא", מספר השחקן, הבמאי והזמר מייק בורשטיין. “הבנתי שאני צריך לקחת את הסקרנות שלי וללמוד יותר לעומק על מחשבים וטכנולוגיה והקמתי מעין חדר עבודה פרטי, שבו יש לי ציוד הקלטה משוכלל. זה אפשר לי להמשיך לעבוד גם בתנאי קורונה".

ואכן בורשטיין, לנצח “קוני למל" – שמתגורר שנים רבות בלוס אנג’לס, אך מגיע לביקורים בישראל בקביעות - לא עוצר לרגע, ובימים אלה הוציא במקביל שני אלבומים חדשים: האחד הוא אלבום לועזי בשם The Colors Of  My Life, המונה 11 שירים שנהג לבצע בתפקידיו השונים בתיאטרון. “הקלטתי את האלבום לפני הקורונה, אבל הקורונה עיכבה את צאתו, ועכשיו, כשדברים התחילו לחזור לשגרה מסוימת, החלטתי לשחרר אותו", הוא אומר. “ליקטתי שירים שאני אוהב במיוחד לבצע ומלווים אותי במשך השנים".

האלבום השני שיוצא לאור בימים אלה, “מייק בורשטיין זינגט מארק ווארשאווסקי" (“מייק בורשטיין שר מארק ורשבסקי"), מהווה עבורו סגירת מעגל עם היידיש, השפה שעל ברכיה גדל וחונך ושהוא נחשב לאחד משגריריה הבולטים.


איך נולד האלבום הזה?

“לפני חמש שנים המוזיקאי קובי לוריא סיפר לי על האהבה שלו ליידיש ואמר שהוא מצא ספר נדיר עם שירים של המלחין והמשורר העממי מארק ורשבסקי, שנחשב מכותבי השירים הגדולים ביידיש. קובי אמר לי שכדאי שנגלה את השירים שבספר לציבור הרחב כי אחרת זה אוצר שילך לאיבוד, אז התחלנו לעבוד על זה. קובי עיבד את השירים, ובכל פעם שהגעתי לארץ - הקלטנו".

המשורר ורשבסקי נולד באודסה וחי בקייב. הוא עבד כעורך דין וכתב להנאתו, עד שהתגלה בערוב ימיו על ידי שלום עליכם, שפרש עליו חסותו ודאג שיוציא את שיריו בספר שיצא באלף עותקים בלבד, ושאחד מהם התגלגל לידיו של לוריא.

קובי לוריא (צילום: אבשלום ששוני)קובי לוריא (צילום: אבשלום ששוני)


“כל היצירות של ורשבסקי הן בזכות המפגש שלו עם שלום עליכם", טוען לוריא. “ורשבסקי בכלל לא חשב שהשירים שלו מעניינים, אבל כשהוא ניגן לשלום עליכם את המנגינות, שלום עליכם אמר שהוא מוכרח להוציא ספר. בשלב מסוים הם גם יצאו לסיבוב הופעות משותף בן שנתיים, וכשהספר יצא בשנת 1900, כמה מהשירים שבו הפכו לשלאגרים אדירים, בהם גם השיר ‘יום הולדת, חגיגה נחמדת’. חקרתי לעומק את קורותיו של ורשבסקי ויצירותיו והתחלתי לעבוד על השירים, אך לא היה לי מבצֵע".


כיוון אחר


שיחה מקרית עם בורשטיין שינתה את פני הדברים. “מייק צלצל אליי ערב אחד ואמר לי: ‘שמעתי את השירים שהלחנת לשייקה לוי ורציתי שתכתוב לי גם שירים’", מספר לוריא. “אמרתי למייק שאני מוכן לכתוב לו בתנאי שהוא מקליט את שירי ורשבסקי, הוא הסכים, ומשם הכל התגלגל".

“בגלל הקורונה לא יכולתי להגיע לארץ, אבל היה לנו חשוב להמשיך עם זה, אז החלטנו לנצל את פלאי הטכנולוגיה", מוסיף בורשטיין. “קובי הקליט באולפן בתל אביב את הפלייבק ושלח אליי במייל, אני הורדתי את הקובץ והקלטתי את השירה שלי בציוד ההקלטה המקצועי שיש לי בבית ושלחתי אליו, ובאולפן הוא וטכנאי הסאונד ערכו את זה בצורה יפה".

כרגע האלבום בן 28 השירים נמצא כולו באייטונס ונגיש לקהל הרחב. “כשיתאפשר, אנחנו מתכננים לקיים כמה הופעות בארץ עם שירי האלבום", אומר בורשטיין.

בורשטיין, יליד 1945, נולד בניו יורק. מהרגע שעלה לראשונה לבמה בגיל 3, בהופעתם של הוריו, אמני היידיש הידועים פסח וליליאן בורשטיין, ידע כי הוא נולד למקצוע המשחק והבידור. “ההורים שלי היו בין הכוכבים הגדולים של התיאטרון היידי והופיעו ברחבי העולם, וברגע ששרתי במופע שלהם שיר ביידיש ושמעתי את מחיאות הכפיים של הקהל – ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי", הוא אומר.

בשנות ה־50 וה־60 הוא הופיע יחד עם הוריו ועם אחותו התאומה סוזן בהצגות יידיש ברחבי העולם תחת ההרכב “משפחת בורשטיין", שגם הקליט תקליטים ביידיש. הפריצה הגדולה של המשפחה בארץ הייתה בשנת 1965 כשהשתתפה במחזמר המצליח “המגילה", משירי המשורר והמחזאי היידי איציק מאנגר: “הביקורות כינו אותי ‘עילוי’, מה שגרם למפיקים ישראל בקר ומרדכי נבון ללהק אותי לסרט ‘שני קוני למל’".

הסרט “שני קוני למל" יצא לאקרנים בשנת 1966, הפך את בורשטיין לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בעולם הבידור וסלל לו את הדרך גם לקריירה מוזיקלית מצליחה שהניבה להיטים כמו “מי יודע כמה" (שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1967), “היפו היפי", “מיני מקסי" ו"שולם ברוגז".

קונילמל (צילום: סרטי גבע)קונילמל (צילום: סרטי גבע)


“בהתחלה פחות אהבתי שמשייכים אותי אך ורק לקוני למל, שייצג דמות יותר גלותית, מה גם שעשיתי עוד הרבה דברים ושלל תפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, אבל עם השנים השלמתי עם זה, ואני גאה בתפקיד הזה", הוא אומר.

גם הדור הצעיר מזהה אותך מ"קוני למל"?
“האמת שלא, הדור הצעיר מזהה אותי יותר בתור הרב ז’אדק מהסדרה ‘ג’ודה’, תפקיד שציון ברוך תפר במיוחד עבורי. אני די נהנה מזה שמזהים אותי מתפקיד אחר ושונה לחלוטין מקוני למל, אך עדיין מתרגש ושמח שילדים צופים עם הוריהם ב’קוני למל’ ונהנים מהסיפור ומהשירים".

לאורך השנים כיכב בסרטי ההמשך “קוני למל בתל אביב" ו"קוני למל בקהיר", אך כדבריו, בשנים האחרונות סירב לחזור לגלם את הדמות. “צריך לדעת מתי להפסיק ומתי זה הופך להיות פתטי", הוא טוען. “אני תמיד עם הפנים קדימה". הרומן שלו עם ברודוויי החל בסוף שנות ה־60 כשיצא לסיבוב הופעות עם “המגילה". “סוכן השחקנים וויליאם מוריס ראה אותי שם והחתים אותי על חוזה, כשגולת הכותרת הייתה תפקיד שגילמתי במחזה Inquest", הוא מספר.

בשנת 1978 קיבל בורשטיין הצעה להנחות תוכנית בהולנד,The Mike Burstyn Show, וזו רצה במשך שלוש שנים. בעקבות הצלחת התוכנית הוצע לו לשוב לברודוויי, ומאז שיחק שם בשלל הצגות, בהן “כנר על הגג", “ברנשים וחתיכות" ו"ברנום".

בוודאי שמעת על מצוקת ענף התרבות בישראל בתקופת הקורונה. זה העסיק אותך?
“זה מצב קשה מאוד. מיד כשהקורונה פרצה, צלצלתי לארגון אמ"י, שהייתי ממקימיו בשנות ה־70, והצעתי לעזור ולתמוך ככל שאני יכול. שמעתי על אמנים, חברים טובים שלי, שישבו בבית ולא היה להם מה לאכול, אבל הם התביישו להודיע שאין להם כסף ללכת למכולת. התראיינתי בזום לאמ"י, וכל ההכנסות מהראיון נתרמו למען האמנים. אין מי שיתמוך בנו אם לא נדאג איש לרעהו. האמנים המפורסמים בסופו של דבר יצליחו להסתדר, אבל כל האחרים בבעיה רצינית מאוד".

אתה רואה את פריחת היידיש בשנים האחרונות. לא מדגדג לך להעלות הצגה חדשה ביידיש?
“אני מגיל 3 מופיע בהצגות ביידיש, בגילי אני כבר לא רוצה לטחון מים ולעשות שוב את מה שעשיתי. מדי פעם אולי אחזור לארץ ואעשה הופעה, אבל בשביל להעלות הצגה צריך להקדיש לזה שנה לפחות. אם אני אעשה משהו, אז אולי הצגה בעברית בהבימה או בקאמרי. דיברו איתי על זה, אבל עוד חזון למועד. עכשיו אני בכיוון אחר".

קונילמל (צילום: סרטי גבע)קונילמל (צילום: סרטי גבע)

משכין השלום


בין שלל עיסוקיו, בימים אלה משמש בורשטיין במאי הבית באולפני הדיבוב של נטפליקס בלוס אנג’לס. “אחרי הסרט הישראלי הראשון שביימתי, ‘אזימוט’ (2017), הוזמנתי על ידי נטפליקס כשחקן לדבב לאנגלית את דמות אביו של ליאור רז ב’פאודה’, שמגלם השחקן יגאל נאור", הוא מספר.

“כשסיימתי לדבב את העונה השנייה, נטפליקס הציעו לי לביים את הדיבוב לעונה השלישית ובהמשך להפוך לבמאי קבוע אצלם. בגלל שאני גם שחקן, גם במאי וגם ישראלי אמריקאי, אז יותר קל לי להבין את רצונות השחקנים. כרגע יש שלושה פרויקטים שלי שמשודרים בנטפליקס: סרט ספרדי בשם Below Zero, סדרה איטלקית בשם Zero, וסדרה איטלקית בשם Generation 56k. בחודש הבא אני מתחיל לביים סדרת אימה דנית וסרט ספרדי נוסף".

איך הצלחת לביים בזמן הקורונה בצל המגבלות?
“כשהגיעה הקורונה באמת לא יכולנו להיכנס לאולפנים למשך תקופה ארוכה, אז הם סידרו לי בבית את כל הציוד הדרוש כדי שאוכל לביים וירטואלית, ובכל פעם נכנס לאולפנים שלהם שחקן אחד בלבד, והייתי מביים אותו דרך מסך".

איך אתה שומר על עצמך בקורונה?
“בני משפחתי ואני מחוסנים, מתרחקים מאנשים, מסתובבים עם מסיכות ומקפידים על כל ההנחיות. הבעיה היא שרק חצי מדינה מחוסנת, והחצי השני מסרב להתחסן. גם בישראל יש את הבעיה הזו. זו טרגדיה כי בכל שבוע בתי החולים בלוס אנג’לס מתמלאים, והמצב הזה נוראי. אנשים לא מבינים שיש להם אחריות לא רק על עצמם, אלא על כולנו".

בצל הקורונה יזם בורשטיין גם פודקאסט אישי בשם Mike Burstyn And Friends, שבמסגרתו הוא מראיין חברים, שחקנים וזמרים מכל העולם. “בגלל הקורונה לא יכולתי לפגוש חברים אז יזמתי את הפודקאסט הזה, שכרגע יש בו 30 פרקים ונמצא בספוטיפיי, בסאונדקלאוד ובעוד פלטפורמות. אני מאוד נהנה מזה", הוא מודה.

ואם כל זה לא מספיק, בימים האחרונים יצא לאקרנים הסרט הישראלי־אמריקאי־איטלקי “נתראה בשמחות", בבימויו של מיכאל מאיר ובכיכובם של מיכאל אלוני ולירז חממי, שבו גם לבורשטיין יש תפקיד. “אני מאוד אוהב את הפרויקט הזה", הוא אומר. “זו קומדיה שעוסקת בישראלים הגרים בלוס אנג’לס, ונהניתי לגלם את הרב מתי שמנסה להשכין שלום בין כולם".

מה אתה חושב על הכישרונות הצעירים בקולנוע?
“אני אוהב אותם וגאה בהם. יש בארץ כישרונות שיכולים להתחרות עם כל העולם. היום יש כמות נרחבת של אפשרויות, הדור הצעיר רואה את מה שהולך בעולם ומצליח להתבלט".

נפרדנו השנה מלא מעט קולגות שלך, בהם יהודה בארקן וצבי שיסל. מתגעגע?
“הדור שלי הולך ופוחת ואלו החיים לצערי, אבל זה שאנשים נעלמים בגיל יחסית צעיר - זה מה שכואב. יהודה היה חבר קרוב שלי, וזה היה אסון עבורי. כואב לי שלא זוכרים את הדור הוותיק היום. חבל".

יהודה בארקן (צילום: מירי צחי)יהודה בארקן (צילום: מירי צחי)


אתה בן 76. איך אתה שומר על הבריאות?
“אני שוחה בכל יום, ואשתי ציונה ואני מקפידים לעשות הליכה בכל לילה".

מה היעד הבא שלך?
“אני רוצה בשנים שעוד נותרו לי להמשיך ליצור, לביים, להפיק, לשחק, להקליט ולעשות את מה שאני אוהב. יש לי עוד הרבה מה לתת ומה לעשות, ואני מקווה להמשיך בכך".