זזו הייתה שנה מטורפת, מטלטלת ומלאת חוויות, חבטות והצלחות בגזרת תעשיית המוזיקה המקומית בשלל היבטים: פוליטיים, חברתיים, תרבותיים ואף מיניים. בעוד שענף התרבות בכללותו דידה למה שנראה כמו מכת מוות כלכלית, המוזות המוזיקליות דווקא פרחו, ובין סגר לסגר נולדו אינספור שיתופי פעולה בין מוזיקאים מעולמות שונים, שרקחו כמה דברים יפים מאוד (וכמה פחות).
מלבד שיתופי הפעולה, בשנה הזו הפופ הישראלי הצליח לפרוץ גבולות בינלאומיים ולקצור הישגים ושבחים בחו"ל, מה שעודד את מרבית הזמרות והזמרים המקומיים, גם אלה שאינם מחוברים לז'אנר, לרעות כעדר אחרי הטרנד ולהסתכן בהתמסחרות יתרה ובאובדן מקוריות.
ההתמסחרות הזו הולידה טרנד חדש שאומנם החל קודם לכן על אש קטנה, אך השנה הפך לבולט במיוחד: שירי פרסומת. אם בעבר חזינו באומנים מבצעים גרסאות כיסוי לקלאסיקות ידועות בטקסטים פרסומיים (הדוגמה הבולטת היא "בוקר טוב" של עומר אדם וגידי גוב), הרי שהשנה יותר ויותר אומנים בחרו להקליט מלכתחילה סינגלים שלמים וקליפים, שרק בהמשך התברר כי הם נועדו לשם פרסומת - מה שמוזיל את ערכן הלא גבוה מלכתחילה של היצירות הללו, שכן המטרה האמיתית נחשפת רק לאחר שהקליפים נחרשים ימים ברשתות החברתיות ובערוצים המסחריים. כך למשל סטטיק ובן אל יצרו במיוחד את "לילה מעדן" (פרסומת למילקי).
חשוב לציין שבתקופת הקורונה קשה לראות התפתחות והתקדמות, שכן זו הייתה אחת השנים הקשות ביותר שחוותה תעשיית המוזיקה: ללא אולמות גדולים, ללא אופק כלכלי ותעסוקתי בטוח, ללא ראש נקי ליצירה ועם המון דאגה ואי־ודאות. לכן יש להצדיע לכל אומן ואומנית בישראל שלא ויתרו והמשיכו ליצור ולהעניק לנו רגעי הנאה וחסד.
כל שנותר לייחל לו הוא שבשנה הקרובה טרנדים חדשים ישטפו את אוזנינו, תעוזה ושבירת מוסכמות מוזיקליות יהפכו מנת חלקם של מרבית האומנים, וההופעות בפני קהל מלא יחזרו במלוא תפארתן.
1. פריצות השנה
מחילה, רוקנ'רול בצהריים ויורשת אחת
הקורונה והרביצה האינסופית בבית הביאו אותנו לצרוך יותר תכנים דיגיטליים, כשלצד נטפליקס וטלוויזיה בילינו שעות ברשתות החברתיות, שם נחשפנו ליותר מוזיקה חדשה שספק אם היינו יכולים לתת לה את מלוא תשומת הלב בשגרה אימתנית רגילה.
הראשונה שפרצה בשנה האחרונה והפכה לאחת ההבטחות הבולטות בעולם המוזיקה המקומי, הודות לקומבינציה של פופ, טראפ והיפ הופ עם שלל אספקטים מוזיקליים נוספים, היא יסמין מועלם, שצלחה את המסלול המפרך שלא מעט אומנים עוברים בדרך לפריצה הגדולה: למדה בבית הספר לאומנויות תלמה ילין, למדה מוזיקה בארה"ב, באקדמיה למוזיקה בלונדון וברימון, ולפני שלוש שנים הוציאה את שיר הבכורה ("אריה"), שעל אף היותו איכותי לא עורר עניין גדול.
בינואר 2020 הוציאה עם הראפר שקל את "מסיבה", שיר RNB עם נגיעות פופ־ראפ וטקסט נשי פמיניסטי ועוצמתי, עם סלנג צעיר ועכשווי וביטים מתקדמים, שהווייב הצעיר (והתל אביבי) שבו דשדש בהתחלה אך בהמשך תפס תשומת לב כאש בשדה קוצים. לא בכדי העניקה אקו"ם ליצירה הזו את התואר הנחשק "שיר השנה".
עם הצלחת השיר והפופולריות שצבר במצעדים השונים ובראשם גלגל"צ סומנה מועלם כהבטחה, וצאת אלבום הבכורה שלה ("אריה") בפברואר 2020 מיצב אותה כאחת הכוכבות הבולטות עם להיטים כמו "כמה מתוק", "תל אביב", "עפה על עצמי" ו"ככה עדיף לי", שביטאו היטב את הסטייל הייחודי לה. לאחרונה, לצד הופעותיה המוצלחות ברחבי הארץ (שכמעט כולם Sold Out), השיקה מועלם שיר חדש ("מחילה"), שממשיך את קו אלבומה הראשון, ואף השתתפה בכתיבת הלהיט של סטטיק ובן אל עם נטע ברזילי - "אפס מאמץ". זו ללא ספק שנת הפריצה שלה.
מעצמה מוזיקלית נשית נוספת שהצליחה השנה לפרוץ לקהל רחב יותר היא הזמרת, הראפרית והמפיקה המוזיקלית אקו (Echo), שאומנם כבר עשור מוכרת מאוד בקרב המוזיקאים, בין אם בצמד האלקטרו־גרוב אקו וטיטו (שהקליט שני אלבומים ו־EP), בין אם באלבומי הסולו שלה (Calling On Wonders ו"אחת") ובין אם בשיתופי הפעולה השונים שלה עם אומנים כמו קרולינה, רביד פלוטניק, נגה ארז והדג נחש.
השנה, ברגע ששיתוף הפעולה שלה עם המוזיקאי תומר כץ הוליד את פסקול סדרת הלהיט של כאן 11 "המפקדת" (כולל שיר הנושא "עיניים אליי"), הגיעה הפריצה הגדולה שלה לתוך המיינסטרים ובעיקר לקהל הרחב. אקו יודעת לחלוש בכישרונה על שלל סגנונות מוזיקליים, מהיפ הופ ופופ ועד רית'ם אנד בלוז, ולרקוח תמהיל מאוד ישראלי אך עם נגיעות בינלאומיות (בכל זאת, נולדה בארה"ב). השילוב הזה הפך אותה לאחת היוצרות המסקרנות בסצנה - וההכרה הגדולה, גם אם באיחור של עשור, היא שעתה היפה והמוצדקת ביותר.
האומן הבא שפרץ חזק לתודעה אינו זר. הוא התפרסם לראשונה בריאליטי "אייל גולן קורא לך" והקליט אלבום סולו נשכח בשנת 2013 ("עכשיו"). הוא מיתג עצמו בעיקר כזמר מסולסל, אך בשלב מסוים הבין שלא באמת מצא את ה"אני האומנותי" שלו, לקח פסק זמן של שלוש שנים וחזר עם אחד מאלבומי המופת שיצאו בישראל בשנים האחרונות - "רוקנ'רול בצהריים".
הכוונה היא לבר צברי, שמיד עם צאת שירו הראשון "ג'וני" בעיצומה של הקורונה הפך לאחד האומנים המסקרנים ביותר, ועל אחת כמה וכמה עם צאת אלבומו. צברי הצליח ליצור פסיפס מדוקדק ואותנטי לאקלקטיות השורשית שממנה הורכב הפסקול הישראלי: פופ־רוק הלקוח מלהקות הקצב של הסיקסטיז, מוזיקה מזרחית עם השפעות מכרם התימנים (אהובה עוזרי, דקלון, יהודה קיסר וכדומה), פיוטים מתפילות, מוזיקה ערבית מבית היוצר של עולי עיראק, מרוקו ומצרים, ונונסנס שנון ומשעשע של כוורת.
צברי הצליח בצעד אמיץ להמציא את עצמו מחדש, לעבור תהליך מעצים של גילוי הישות האומנותית, להתחבר בצורה מדויקת לרגש ולנפש היוצר שבו ולרקוח את האלבום המושלם. כן, מושלם. אין מילה אחרת לתאר זאת. פשוט יש בו הכל מהכל ובעיקר רוק מלא נשמה ורגש. אלבום שמציג שילוב מדויק בין שפה גבוהה לשפת רחוב וכל שיר בו הוא פנינה של ממש, כשמלבד "ג'וני" ושיר הנושא מתבלטים גם "יונתי", "עומד במרפסת", "בא אדם" ו"לכה דודי".
הלאה. תוכניות הריאליטי המוזיקליות הפכו בשנים האחרונות לחממה נהדרת ליצירת כוכבים, חלקם נשארים לרגע וחלקם מצליחים לשרוד ולפצוח בדרך ארוכה שיודעת עליות ומורדות, אך בעיקר מאפשרת להם לממש היטב את הפוטנציאל הגלום בהם.
אם בריאליטי עסקינן, הרי ששלושה פליטים מתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" (שלא זכו במקום הראשון) הצליחו השנה לזכות להצלחה מרשימה.
הראשונה, נופר סלמאן, חדרה לתודעה בשנת 2015 כשהעפילה למקום השני בתוכנית. מאז היא עברה להקה צבאית ועשתה חיל בתפקיד ראשי בתיאטרון במחזמר "זה אני" ובסדרה "מלכות", אך השירים שהוציאה לא נסקו והיא לא באמת הצליחה לפרוץ כזמרת. השנה, בתפקיד ראשי כטופז בדש בסדרה "היורשת" ובמחזמר "סאלח שבתי", הציגה סלמאן לא רק כישורי שירה נהדרים, אלא גם הוכיחה את כישורי המשחק שלה וטרפה את המסך.
השני, רביב כנר, פרץ לתודעה בשנת 2020 כשהשתתף בעונתה השביעית של התוכנית והעפיל רק לחצי הגמר, אך נלקח תחת חסותה של השופטת והמנטורית קרן פלס ובהכוונתה האומנותית למד לעמוד על במה, להשתפשף קולית ומוזיקלית - ואז הוציא בשנה האחרונה את להיטי הענק "רסיסים", "רוצה שלום" ו"נשלים את הכל", שהעפילו לצמרת המצעדים והפכו אותו לאחד הזמרים המבטיחים במחוזותינו.
השלישית, אלה לי להב, התפרסמה אומנם יותר במדורי הרכילות מאשר בשל כישוריה המוזיקליים, אך שיריה (הנוסחתיים משהו) "זוט עני" ו"מה אתה רוצה?" ביססו את מעמדה כהבטחת פופ מקומית ושגרירת סגנון הקיי־פופ בישראל.
2. הטרנדים המוזיקליים
הברקות בפופ, דשדוש בים התיכון
זו הייתה שנה שבה גל המועבט (למי שתהה, פירוש המילה הוא ישיבה עם חברים) איים לדרדר לתהום את איכות הטקסטים. זה החל כאמור עם "מועבט" ("כי אנ'לא שותה וודקה, אנ'לא שותה רדבול, רק ג'יין טוניק ומועבט") של עדן בן זקן ואיתי גאלו, שכלל טקסט רדוד ונמוך ולחן נוסחתי עם דגש על הפקה מוזיקלית וביטים במקום מלודיה; נמשך עם "גן חיות" ("אמאל'ה זה גן חיות, זה גן חיות, אמאל'ה זה גן חיות") של ליאור נרקיס, והסתיים ב"קאטליה" ("תפתחו את הלב, שחררו את הסטורי, המבול מאחורינו, לפנינו, וואעליה, וולקום טו דה קאטליה") של עומר אדם וסקאזי. בהמשך התברר כי השיר הזה בכלל נועד לקדם מותג משקפיים חדש של רשת אופטיקנה.
כחלק מגל הטכנו הים תיכוני הזה מרבית האומנים הביכו את עצמם בשירים טראשיים, כמו לדוגמה "טולום" של משה פרץ ("מה קורה לי? משוגעת! לא נרדמת, לא יודעת!"). הדור הצעיר אומנם גומע את הטקסטים הללו, הסלנגים מדברים אליו וזה לגיטימי לשרבבם בשירים, אבל הטקסט אמור להכיל ערך שלכל הפחות אינו נופל מהמנגינה ומהמכלול של השיר. גם להיט אינסטנט צריך לעמוד ברף מסוים שיכבד לא רק את היוצר והמבצע, אלא גם את המאזינים.
שיר בנאלי אף הוא, אך עם שיק הומוריסטי ובעיקר פאסון קליל וכיפי, הוא "טרילילי טרללה" שהקליטו נועה קירל והשחקן אילן פלד למצעד הגאווה 2021, שיר שהפך ללהיט מדינה גם בשל הפשטות האינטליגנטית שבו וגם בשל הכימיה בין השניים, שמוכיחים שאפשר ליצור טראש מתוחכם וזה אפילו לגיטימי.
יש לציין כי גם השנה מרבית הלהיטים נשענו על ההפקה המוזיקלית, שלעתים חיפתה על מנגינה חלשה ושבלונית ועל טקסטים בנאליים. מובן שהפקה מוזיקלית היא מצרך חשוב בשיר, אך ברגע שהיא באה על חשבון היצירה ומאפילה עליה, היא עלולה לעורר עצלות בקרב היוצרים, והשאננות הזו יכולה להוביל בתרחיש פסימי לכך שבעתיד לא יהיה צורך במילים או במנגינות מושקעות, אלא רק בהפקה חזקה ועכשווית, מה שעלול להמיט קלון על הפסקול הישראלי.
בצד החיובי, היו השנה כמה יצירות ראויות לשבח, בייחוד בסצנת הפופ, ששוב ידה הייתה על העליונה. אחרי לא מעט פלופים שלא באמת הצליחו לממש את הפוטנציאל שצברה עם הזכייה באירוויזיון, נטע ברזילי השכילה לשתף פעולה עם סטטיק ובן אל, שזו הייתה שנה מוזיקלית די חלשה עבורם בישראל, שכן הם הביכו את עצמם כשהוציאו שירים כמו "קוביות" עם אנה זק, "חביב אלבי" עם נסרין ו"קקטוס". השלושה שיתפו פעולה בשיר "אפס מאמץ" מתוך אלבום הבכורה החדש של הצמד ("שבעה ירחים", שמכפר על השירים שצוינו לעיל שלא נכללים בו). ההרמוניות הקוליות בין הצמד לברזילי, עם הטקסט ההומוריסטי אך עם נגיעות פמיניסטיות והמנגינה הקליטה, הצליחו להזכיר את הייחודיות של נטע, סטטיק ובן אל.
שיר שהשכיל להציג איכות, רגש, רכות ורומנטיקה הוא "שרק תחייך", שהזניק את יובל דיין לפסגת המיינסטרים ובעיקר הפך לאחד מהמנוני האופטימיות של התקופה האחרונה. אם נניח לרגע בצד את "מועבט", עדן בן זקן הצליחה השנה לשחרר להיט יפה וקליט שנע בין דקלומים לשירה - "ברחובות של תל אביב", פופ נשי עם טקסט מעולה ("התחלתי לחפש את המהות, הזהות, מה שבא בקלות לא תמיד נשאר"), ולחן שמשלב בין ג'ז, היפ הופ, פופ וביצוע מלא סנטימנטים.
הקולגה שלה ושופט "הכוכב הבא" איתי לוי בלט השנה עם השיר "הטעות הכי יפה", להיט אינסטנט עם חיי מדף קצרים שמנסה לייצר פופ טרנדי, ולמרות פזמון לא קליט לוי מצליח בכריזמה הייחודית לו להקסים בשיר אהבה פשוט וסטנדרטי. אותו הדבר אפשר לומר על "פסקול חיי" של עומר אדם, בלדת פופ רומנטית וקיטשית המספקת את הסחורה, אך לא כזאת שתיצרב בתודעה בשנה הבאה.
למרות שאכזב (ודי הרדים) בבלדה המלנכולית "סגול בהיר", מרגי, שכיכב השנה בסדרת הנוער המצליחה PPS, הצליח לחזור לעצמו עם "אנג'ל", ממתק פופ כיפי, קליל וקצבי שתפור למידותיו ולקולו. אגב, על יצירת השיר הזה חתומים לצדו גם סטטיק וג'ורדי, האחראים ללהיטו "הזוג הזה". מהלך מסקרן שלו היה הדואט "אמבולנס" עם בת הזוג נועה קירל, מהלך שדי התפספס עם פזמון לא קליט, אך נהנה מתעוזה אומנותית ראויה להערכה.
מי שבכל שנה מקפיד להוציא להיט ראוי הוא אליעד נחום, שהשיר "אל תגלי", פרי שיתוף פעולה עם המפיק והראפר הפורטוריקני מטרו דה סאבז', מספק ביטים שובים, לחן שתופס את האוזן משמיעה ראשונה ושילוב חושני בין עברית לספרדית. כחלק מקידום המכירות לשיר קיבץ אליעד את חבריו מהסדרה "שמש" לריקודי טיקטוק לצליליו.
השיר האחרון שהצליח להפוך לאחד הלהיטים המפתיעים השנה הוא "בית משוגעים" של רן דנקר, שהגיע אחרי כמה שירים טובים שלא הצליחו לשרוד בתודעה, ובמשך תקופה ארוכה היה השיר המושמע ביותר ברדיו הישראלי, בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. למעשה, דנקר, רון ביטון וג'ורדי (שגם הפיק מוזיקלית) כתבו יחד את השיר, שהוא מעין חשבון נפש של דנקר עם עצמו ומהול באמת האומנותית של דנקר ובקילומטראז' שצבר לאורך השנים.
אחת הסיבות להצלחת השיר, מלבד הלחן וההפקה, היא המילים והכנות שבו, שכן בשיר הזה הוא פותח את הלב ומספק צוהר לעולמו הפנימי, החל מזוגיות העבר המתוקשרת עם נינט טייב, היציאה מהארון ועד החתונה עם בן זוגו איתי. כשזה כן ואמיתי - זה נוגע וקולע.
3. הגרועים
לא שווים "וי כחול"
לצד תפוקה מוצלחת וטובה של שירים, היו גם להיטים רגעיים שאולי הצליחו באספקט הצפיות ביוטיוב או בכניסות לספוטיפיי ואפל מיוזיק, אך מבחינה אומנותית נחלו כישלון צורם.
לצד "מועבט", "גן חיות" ו"קאטליה" שכבר זכו לאזכור בסעיף הקודם, אחד הפלופים של השנה היה המיני אלבום האחרון של עומר אדם ("3"), שמנה שלושה שירים שניסו לייצר פופ עכשווי שאינו נשמע טבעי לקולו של אדם ולמניירות שלו, כששניים מהם - "חצי דפוק" ("קחי כדור את לא נרגעת, אני חצי דפוק ואת קצת משוגעת") ו"אחרי החתונה" - נשמעים כמו מיליון שירים אחרים באותו סגנון, ללא בית או פזמון קליטים וגם ללא גימיק מוצלח. סתמיות לשמה.
ואם באדם עסקינן, הרי שהדואט שלו עם נועה קירל "התקווה", שלקח את ההמנון הלאומי ושרבב לתוכו טקסט לועזי ולחן נוסף, אומנם היה ניסיון נועז ובעל הפקה מוזיקלית מצוינת, אך הטכניות וחוסר הרגש שבהם השניים ביצעו את השיר הישראלי ביותר בתולדות העם היהודי היו מבישים וחסרי טעם - ופספסו בגדול את הכוונה.
דואט נוסף שיכול להתמודד בקלות על כתר השיר הגרוע של השנה הוא "שימי פס" של עדן חסון ואלה לי להב, שנוצר לכבוד חודש הגאווה וכולל חריזה מטופשת ומאולצת ("מאמי התחושה הזו עושה לי יאמי יאמי, לא נולדתי ביפן אבל עושה לך צונאמי"), חוסר הרמוניה קולית טבעית בין השניים ופזמון לא קליט.
לסיום, מתמודד נוסף שיכול לטעון לכתר "השיר הגרוע ביותר" הוא אייל גולן בשירו "וי כחול", שמעבר לניסיונו להעצים את "תו התקן" הזה באינסטגרם (כאילו מי שאין לו לא נחשב או שווה פחות), זה נשמע די פתטי כשהוא מושר בפיו של זמר בן 50 המנסה לשיר פופ טראשי של ילדים ובני נוער עם טקסט המאדיר את עולם הנהנתנות הרדוד והמזויף, ללא בית או פזמון שמצליחים להתרומם מוזיקלית. יחי הסתמיות.
4. הבינלאומיים
אייליש וקימל עושים כבוד לנגה ארז
בשנים האחרונות אפשר למצוא ייצוג ישראלי מובחר בחזית הבינלאומית, החל מאומני אינדי כמו לולה מארש (יעל שושנה כהן וגיל לנדאו), דרך אסף אבידן ודניס לויד (ניר טיבור) ועד סטטיק ובן אל תבורי, שכבר כמעט שלוש שנים עובדים על פרויקט בינלאומי בחסותו של איש העסקים הישראלי־אמריקאי חיים סבן, שהחתימם בחברת ההקלטות הבינלאומית קפיטול רקורדס.
בתחילת 2020 התארח הצמד בתוכנית האירוח הפופולרית "בוקר טוב אמריקה" וביצע עם הראפר פיטבול את הלהיט שהקליטו יחד - Further Up, אבל רגע לפני סיבוב הופעות ברחבי אמריקה פרצה הקורונה וקטעה זמנית את המומנטום הבינלאומי. בשנה האחרונה הקליט הצמד שני להיטים בינלאומיים בולטים שזכו להצלחה נאה: Milli עם הראפר האמריקאי פליפ דינרו ו־Shake Ya Boom Boom, פרי שיתוף פעולה עם הלהקה האמריקאית בלאק אייד פיז. האחרון העפיל למקום הראשון במצעדי ההשמעות בישראל וסימן את תחילת הגיבוש האומנותי של סטטיק ובן אל בקריירה הבינלאומית שלהם, גיבוש שהחל בגרסאות כיסוי לועזיות לשיריהם הידועים בעברית והסתיים ביצירות מקוריות עם אומנים אמריקאים מהשורה הראשונה.
אך עם כל הכבוד לסטטיק ובן אל, השנה הנוכחית בגזרה הבינלאומית היא ללא ספק שנת הפריצה הגדולה של נגה ארז, שאומנם פעילה כבר עשור בסצנת המוזיקה וזה ארבע שנים חתומה בלייבל הבינלאומי City Slang, אך אלבומה השני Kids, שיצא במרץ 2021, זכה לביקורות חיוביות במגזינים נחשבים ברחבי העולם והתפוצץ בשוק הבינלאומי עם להיטים כמו Views, Story, No News On TV ו־End Of The Road, שהציגו את ארז כיוצרת פופ ורסטילית המצליחה למזג בצורה מדויקת בין היפ הופ, רוק, אלקטרו וג'ז, כשעל ההפקה המוזיקלית אמון בן זוגה, המוזיקאי אורי רוסו.
אף ששיריה זכו לפרגון מלא אחרת מאשר בילי אייליש, השיא בנסיקתה הבינלאומית של ארז הגיע באפריל 2021 כשהתארחה בתוכנית הבידור הפופולרית של ג'ימי קימל בארה"ב, כשבקרוב היא צפויה לצאת לסיבוב הופעות באמריקה וברחבי העולם, אם תרצה הקורונה.
כוכבת פופ נוספת שעשתה השנה צעד משמעותי בניסיון לפרוץ לשוק הבינלאומי היא נועה קירל, שביוני 2020 פורסם כי הוחתמה בחברת התקליטים האמריקאית אטלנטיק רקורדס על חוזה בינלאומי בשווי מיליוני דולרים. ביולי האחרון השיקה קירל את שיר הבכורה הבינלאומי שלה - Please Don’t Suck, ממתק פופ דיסקו קליט שאומנם נשמע שבלוני ולא מיוחד כל כך כשיר בכורה, אך מהווה פריצת דרך עבורה. במקביל, במרץ 2021 פורסם שקירל תככב בסרט קולנוע בינלאומי חדש, כך שייתכן כי בשנה הבאה נשמע הרבה על ההצלחות מעבר לים של הסטארית בת ה־20.
5. הקאמבקים
יוני בלוך חוזר, ריטה ורמי סוגרים מעגל
הקורונה הביאה ללא מעט איחודים על המסך שלנו, החל מ"הקומדי סטור", דרך "צעירי תל אביב" (כוכבי "לא כולל שירות"), "פיג'מות" ועד "זהו זה!", שהיה המוצלח מכולם ועולה בקרוב בעונה חדשה.
לצד רן דנקר, שחזר בגדול לצמרת מצעדי הפזמונים, המתקמבקת המובילה השנה הייתה לא אחרת מאשר זהבה בן, כוכבת הזמר המזרחי של הניינטיז, שבמשך שנים רבות דשדשה מבחינה מקצועית, ובעקבות זכייתה ב"האח הגדול VIP" חזרה בגדול לתודעה עם שירים חדשים, הופעות בקיסריה ובעיקר קהל מעריצים שגילה מחדש אותה ואת כישרונה הקולי הראוי.
קאמבקים נוספים היו ללהקת הבנות חמסה שהתאחדה אחרי 16 שנה לשיר חדש ("אינתי חייאתי") ולאחד הזוגות המובילים של עולם הפופ בשנות ה־80 וה־90, ריטה ורמי קלינשטיין, שחברו יחד לסיבוב הופעות משותף, לראשונה זה 14 שנה.
השנה הסתיימה עם קאמבק נוסף, הפעם של יוני בלוך, שמאז העשור השני של המאה ה־21 התגורר בארה"ב ועבד בהצלחה בעולם יזמות ההייטק. באוגוסט, סמוך ליום הולדתו ה־40, בישר על שובו לישראל, הוציא שיר חדש ("תסלחי לי") ואף חזר להופיע בארץ.
6. גאווה מסולסלת
הכוכבות הים תיכוניות יוצאות מהארון
זו הייתה שנה אמיצה ומעוררת השראה בפתיחות החברתית בנושא נטיות מיניות, בייחוד בז'אנר המסולסל, שבו מעטות הזמרות שהעזו לצאת מהארון בפומבי, כאשר שתיים מהזמרות הידועות בז'אנר זה, אתי ביטון ונופר סלמאן (כוכבת "היורשת") יצאו מהארון באומץ ובגאווה.
בגזרת הפופ אלה לי להב סיפרה על היותה דו־מינית ואף ניהלה זוגיות מתוקשרת עם כוכבת הטיקטוק מאיה ג'ריס.
7. זמן קסם
פרויקטים בצל הקורונה
בתקופת הקורונה ובהיעדר הופעות סטנדרטיות התכנסו רבים מאומני ישראל באולפנים ועבדו על אלבומים ופרויקטים חדשים, כשלצד "אלבומי סגר" שונים שלושה פרויקטים ישראליים כבשו השנה את הלבבות.
האחד, "צו השעה", מיזם המזכיר את הפרויקט "עבודה עברית" הידוע, שבמסגרתו ביצעו אומנים ישראלים גרסאות כיסוי לשירים שונים. הפרויקט יצא בשלושה חלקים והשתתפו בו בין היתר שרית חדד, נטע ברזילי, ברי סחרוף, נגה ארז, אביב גפן, נסרין, אביתר בנאי, הדג נחש, מירי מסיקה, יסמין מועלם ועוד.
פרויקט נוסף, "יעלה ויבוא", מיזם בן שני חלקים שבמסגרתו מיטב האומנים מבצעים משירי הפזמונאי הידוע יורם טהרלב, בהשתתפות שירי מימון, שלומי שבת, להקת שלוה, מוש בן ארי, לירון עמרם ועוד רבים וטובים.
הפרויקט השלישי, שנולד הפעם בתוך הרשתות החברתיות (ונמצא כולו ביוטיוב), הוא "#ביתפזמון" של המוזיקאי ישי רזיאל, שאירח באולפן שלל אומנים, הוציא אותם מאזור הנוחות שלהם וביקש מהם לבצע גרסאות כיסוי בעברית ובלועזית לשירים שהם אוהבים, גם כאלה שאינם בהכרח "טבעיים" להם. כך לאה שבת ביצעה את "עץ ירוק מפלסטיק"; השחקן איציק כהן את It Must Have Been Love של רוקסט; פבלו רוזנברג את Wind Of Change של הסקורפיונס; הזמר אדם את "אדבר איתך" ואילנית את "עוד לא תמו כל פלאייך".
8. הווטרנים
אין עתיד בלי עבר
הקורונה החזירה לקדמת הבמה והיצירה לא מעט מהאומנים הוותיקים, שחלקם שייטו בשנים האחרונות מתחת לרדאר. אחת הזמרות הבולטות ששבה לתודעה, דרך עמודי פייסבוק ואינסטגרם שבהם היא מעלה ביצועים ספונטניים לשיריה המיתולוגיים, היא יהודית רביץ, שאף הקליטה מספר שירים במסגרת פרויקטים שונים, בהם "תאר לך" שהלחין דודו טסה למילותיה של דליה רביקוביץ'.
מתי כספי, שהסתבך לא מעט בהתבטאויות נגד מדיניות הממשלה בנושא הקורונה, חבר לדני רובס ליצירת שירים שונים (דוגמת "הלובונגימתי" ו"לצאת לאור"), כשרובס על הטקסטים וכספי על הלחנים.
זו הייתה שנה פורה לאומנים ותיקים שהוציאו אלבומים חדשים, בראשם שלום חנוך עם "הרצל לילינבלום" וחוה אלברשטיין עם "ערב אחר" שהוכיחו שהם כמו יין, משתבחים עם הזמן.
אומנים ותיקים נוספים שהקליטו שירים חדשים לאחר תקופה ארוכה הם גלי עטרי ("לא מאוחר" ו"יש פה רגע"), רבקה זהר ("זיכרונות ילדות", "לשמוע את הלב" ו"אם נלך"), איציק קלה ("מלכת המסיבות"), שימי תבורי ("הכל שם בשבילי"), חיים משה ("מן זאמאן" עם הזמרת הצעירה גאיידה) ואלי לוזון ("אורה של חופה").
את הצל"ש נשמור לגוורדיה הוותיקה מ"זהו זה!", שגם השנה המשיכה לחדש שירים ובהם "חתול מפלצת", "ברוש" ו"שיעור מולדת" (עם הפילהרמונית). וכמובן אי אפשר בלי חברי להקת תיסלם המופלאה, שחגגו 40 שנה לאלבום הבכורה המצליח שלהם "רדיו חזק", שיצא במהדורה חגיגית ומחודשת ומלווה בימים אלה בסיבוב הופעות ארצי.
9. הבאים בתור
הכישרונות החדשים
אף שפקטור האירוויזיון נלקח השנה מהפקת "הכוכב הבא", הריאליטי המוזיקלי הפופולרי הצליח להתגבר במהירות על המשבר בזכות לא מעט כישרונות צעירים, כששלושת הפיינליסטים שבו מיד את הלב והאוזניים, והם צפויים להפוך לסיפורי הצלחה.
זוכה העונה תמיר גרינברג הוא משב רוח מרענן במפה המקומית. מדובר בזמר בעל ניסיון רב בהופעות חיות ובאירועים, שנשמע כמו גרסה מקומית לג'ו קוקר עם גוון קול מיוחד של בלוזיסט וזמר נשמה אמיתי.
מי שביצעה עמו את הדואט המופלא לשירו של לאונרד כהן "הללויה" וסיימה את העונה במקום השני היא ואלרי חמאתי, בוגרת בית הספר למוזיקה רימון, שכבר הוציאה מספר סינגלים לפני התוכנית, אך החשיפה הטלוויזיונית צפויה להזניק את הקריירה שלה כזמרת המשלבת בין מזרח למערב בצורה מדויקת. חמאתי גם ניחנה בחוש מוזיקלי נהדר ומייצגת את הדו־קיום בצורה הטובה ביותר.
מתן לוי, שהגיע למקום השלישי, היה כבר מוכר בחוגים מצומצמים בז'אנר המסולסל. הוא קיבל בפלטפורמה הטלוויזיונית את הבמה להציג לראווה את כישרונו בצורה אותנטית ביותר וכעת מצטייר כהבטחה גדולה.
זמרת שהפציעה השנה בהפתעה היא נונו (nunu), שם הבמה של היוצרת והזמרת נעמי גל, שלהיטה ההומוריסטי, הווירדי והקליט במיוחד "בנים" הפך בצדק לאחד הדברים הוויראליים השנה וחשף יוצרת מוכשרת וייחודית.
זמרת נוספת שפרצה לתודעה בזכות קאבר לשיר ישן מהסבנטיז "הביתה לחזור" (ששרה במקור שרה בדישי) היא אודיה, שהוציאה השנה שירים מוצלחים כמו "אור", "אין אותי יותר" ו"נצנצים", שמציגים ווקאליסטית מעולה שיכולה, אם תתמיד, להפוך להצלחה בז'אנר המסולסל.
בגזרת הפופ מי שצוברת לאט־לאט מוניטין ומצליחה לכבוש את הפלייליסטים ואת הרשתות בשירים הטעונים במסרים משמעותיים כמו דימוי גוף והפרעות קשב וריכוז - היא הזמרת אלסי דול, שלהיטה "אובססיבית" מסמן את תחילת נסיקת הקריירה שלה.
ולסיום, כמה מילים גם על היוצרת והזמרת המוכשרת הדר פרג'ון, בוגרת "אקס פקטור", שהוציאה השנה שלושה שירים ("אפס", "שלא ייגמר" ו"סופרפאקיןפרשבליסטיתאלפאליידיבוסית") מאלבומה העתידי "אלפא", כשכל אחד מהם נוטה לסגנון אחר ושונה. האקלקטיות שבביצועיה חושפת יוצרת מצוינת, אמיצה ועוצמתית.
10. סוף זה תמיד התחלה
הפרידות שטלטלו את הים התיכון
בסוף 2019 הוטלה פצצה בתעשייה כשדרכיהם של עומר אדם ואמרגנו אסף אטדגי נפרדו אחרי כמעט עשור ביחד, שבמהלכו הפך אדם לאחד הכוכבים הגדולים במדינה. בדיעבד פרידה זו הייתה רק הספתח לשינוי מאזן הכוחות בין אמרגנים וטאלנטים שחל בשנה האחרונה.
לאחר שאייל גולן ושותפו ואמרגנו בני פרץ נפרדו בטונים צורמים ובחילופי האשמות מתוקשרים, ליאם הפקות, החברה בבעלותו של גולן, חטפה לא מעט מהלומות כששניים מהטאלנטים הבולטים בה, איתי לוי ונסרין, עזבו אף הם ופרשו כנפיים עצמאיות.
גם שרית חדד ואבי גואטה, שליווה אותה צמוד מראשית דרכה עוד בימיה כנערה אנונימית, הפרידו כוחות אחרי 25 שנים אינטנסיביות, אך בניגוד לגולן ושותפו, השניים נפרדו ברוח טובה ובפרגון הדדי.
11. היציאה המבריקה
פנינה רוזנבלום מציעה להירגע
בעיצומו של מבצע שומר החומות התיישבו על המרפסת פנינה רוזנבלום והקלידן־זמר בריו חקשור והקליטו את המנון התקופה "בואו נירגע", שרוזנבלום כתבה וחקשור הלחין. הביצוע של השניים הפך במהרה לוויראלי, זכה לחיקוי קורע ב"ארץ נהדרת", היה אחד הדברים המרעננים של התקופה והצליח במשימתו להרים את המורל.
אגב, היה זה שיתוף הפעולה השני של השניים, כשקודמו Corona היה אף הוא להיט לא קטן ברשתות החברתיות.