בחול המועד סוכות בשנת 1972 עמד על בימת פסטיבל הזמר החסידי צביקה פיק, אז כוכב הרוק הכי פרובוקטיבי של התקופה, ושר בעוצמה מחשמלת את “שמע ישראל" שהלחין בעצמו, קם קול צעקה בקרב החרדים על “חילול הקודש" של אחת התפילות החשובות ביותר לעם היהודי.

כעת, כמעט 50 שנה אחרי כן, הפכו מופעי הסליחות, שבהם מנגנים עיבודים מודרניים לתפילות הידועות, לטרנד של התקופה, כשמי שמככבים בהם הם אמנים בולטים ומפורסמים.

בחודש האחרון התקיימו למעלה מ־30 מופעי סליחות, ורק הערב ייערכו למעלה מ־15 מופעים ברחבי הארץ של אמנים כגון בניה ברבי, שי צברי, להקת שלווה, אביתר בנאי, ישי ריבו ושולי רנד.

“יש שתי מהפכות שהחדירו את התופעה הזו לתודעה בהדרגתיות", מסביר יאיר כוכב, יזם תרבות, מוזיקאי, חזן ופייטן, מייסד ומנהל אמנותי של בר התרבות “תחריר". “האחת היא הפרויקט ‘ידידי השכחת' (2010) שהכניס אמנים כמו אתי אנקרי, קובי אוז, שם טוב לוי, מיכה שטרית ועוד אל עולם הפיוט.

מופע סליחות (צילום: רותי אמנו)מופע סליחות (צילום: רותי אמנו)

במופעים האלה האמנים התייחסו ליצירות של אבן גבירול ואבן עזרא כמו לחומרים של אברהם חלפי ונתן אלתרמן. השנייה היא היוזמה של מפיקים להעלאת מופעי סליחות שאליהם מזמינים אורחים מיוחדים. זה משהו שהתחיל עם ג'קי לוי ומשה (‘הטיש הגדול') להב והפך להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות".

מי הקהל שמגיע למופעים אלה?
“יש את ‘קהל הגעגוע' שבא ואומר: ‘אני מפנטז על גלות ההורים והסבים שלי, אני מפנטז על המתיקות והמתינות הספרדית שבהן הם גדלו, ומתוך זה אני נמשך לזה'. הקהל השני הוא ‘קהל הסקרנות': חבר'ה שסקרנים לגמוע מוזיקה פיוטית מזרחית ונמשכים לגילוי שלה כי זה מגניב ואחלה. זה קהל שצורך תרבות זו מתוך מטרה להרחיב את מנעד התרבות שלו".

“התחלתי עם סגנון המופעים האלה לפני עשור", מספר משה (“הטיש הגדול") להב, שיארח הערב את החזן דודו פישר במופע “טיש בתשרי" במועדון “הגריי" ביהוד. “באותה תקופה הדבר הכי קרוב למופעי סליחות היה כמה דקות של שירי סליחות בבית כנסת ספרדי, שהיו מראים בטלוויזיה, ופרויקטים של חזנים. עכשיו אנשים גילו את זה בצורה מאוד משמעותית".

איך אתה הגעת לזה?
“אני לא קורא לזה מופע סליחות, אלא קראתי למופעים הללו: ‘טיש בתשרי'. בימים הללו יש משהו אחר באוויר, במיוחד בערב כיפור. אנחנו מתפללים את השירים הללו, בין שמדובר בשירים מהפיוטים הידועים מפרקי חזנות ובין שמדובר בשירים של נתן אלתרמן, לאה גולדברג או נעמי שמר, שגם בהם יש תפילות. בכל מופע כזה אני מארח אמנים שמתאימים למעמד כמו קובי אריאלי, שולי נתן, רותי נבון, עדי ארד והפעם דודו פישר, שהוא חזן ופייטן ענק. בימים האלה יש משנה תוקף למילים, והקהל מתחבר לזה יותר ויותר".

“אני רואה את הטרנד הזה בשנתיים האחרונות בצורה יותר בולטת", אומרת גם פנינה רווח, מנכ"לית DCITY, עיר העיצוב והבילוי של ישראל בפארק ישראל, מעלה אדומים, שהפיקה השנה מופע סליחות במתחם.

פנינה רווח (צילום: באדיבות DCITY)פנינה רווח (צילום: באדיבות DCITY)

“מוזיקה היא חוט שמחבר בין אנשים ויוצר קירוב ביניהם. בתקופת הסליחות יש אופציה להביא את אלמנט הסליחות והפיוטים, שבדרך כלל ביומיום לא מעוררים בקרב כולם את אותו הרגש, ולהציג זאת כמופע שפתוח לקהל הרחב ולא קשור בהכרח בפן דתי".

מי הקהל במופעים האלה?
“במופע הסליחות שיזמנו בשבוע שעבר, בהשתתפות הזמרים משה לוק ויצחק מאיר, הופתעתי לראות שהגיעה אוכלוסייה מאוד מגוונת, רובה מגיל 50 ומעלה ולא דתית בכלל. חשבתי שאנשים יבואו לשמוע שיר או שניים, אבל אנשים ישבו קרוב לשעתיים למופע סליחות וממש הצטרפו לשירה ובריקוד קל, שזה פחות אופייני לאירועים כאלה".

פיוטים של מחילה
בשבוע האחרון התקיימו כמה מופעי סליחות שאף הגיעו למעמד של סולד־אאוט ולפתיחת מופעים נוספים, בהם מופעים של דוד ד'אור בבריכת הסולטן בירושלים, שבהם אירח את אהוד בנאי, עידן עמדי, אברהם טל ועמיר בניון; מופע של רגב הוד בירושלים; מופע של רותם כהן בצפת; ומופע של קובי פרץ בבית שמש.

“החזרה למסורת נותנת אותותיה גם בעולם המוזיקה", מסביר אוריין שוקרון, מנצח ומנהל מוזיקלי של תזמורת אלמוגרביה המקיימת בשנים האחרונות מופעי סליחות בהשתתפות מיטב האמנים. “המון צעירים וצעירות מתעניינים במוזיקה מסורתית, בפיוטים, לומדים לנגן על עוד, קאנון וקמנצ׳ה. נפתחים בתי ספר למוזיקה מהמזרח, לפייטנות. נכדים חוקרים את מוצא ותרבות סביהם. זה חלק גדול בעיניי מהעלייה בביקוש לקונצרטים מהסוג הזה. יש עלייה מתונה והדרגתית בביקוש למופעים הללו וטוב שכך. דרך אטית, יסודית וארוכה תמיד טובה יותר מדרך מהירה וקצרה".

ההתקרבות של אנשים למסורת משפיעה על הביקוש למופעי הסליחות?
"הז'אנר האמוני מתחבר בעיניי גם למסורתיות. הציבור המסורתי, בנוסף לציבור הדתי והחרדי, לרוב מתחבר לטקסטים אמוניים. אז במשך השנה אותם אנשים ישמעו שירים שמבקשים עזרה מאלוהים וחיזוק להמשיך בדרך, תפילה לשלום ולבריאות וכו', ולקראת ימי הסליחות ישמעו פיוטים של מחילה וסליחה על טעות וחטאים בדרך. בנוסף, לתוך קונצרטי הסליחות נכנסים המון שירים מהתרבות הישראלית. ביצענו עכשיו, למשל, את 'מודה אני' של מאיר אריאל, או את 'תרנגול כפרות' ו'שמחות קטנות' עם מיכה שטרית".

“לפני הקורונה הופעתי במופע סליחות באצטדיון העירוני של לוד, וזה כלל קהל בכמות של משחק כדורגל", מספר הזמר רגב הוד.

“בעבר לא הכרתי את הפופולריות של המופעים הללו ואני מאוד נהנה מזה. זה כבר הפך להיות מנהג שנוגע לכל גיל ולכל אוכלוסייה ומתאים גם לגברים וגם לנשים. אני עושה זאת לנשמה, זה חושף אותי לקהלים נוספים שלאו דווקא חשבו שאני נוגע בנושא הפיוטים והסליחות, וזה חושף אותי לנישה שלא הייתי בה. אם אני עושה את זה בבית כנסת בפני 30 מתפללים, אז אני גם יכול לעשות את זה באצטדיון".

ממה נובעת הזיקה של אנשים למופעים האלה?
“אנחנו בחודש מיוחד, חודש תשרי. לשומרי השבת והמאמינים זה חודש של סליחות וטיהור הגוף והנפש לקראת יום הדין יום הכיפורים, וזה מתבטא בחיבור חזק של אנשים לימים האלה. מפיקי התרבות מבינים את הפוטנציאל".

פייטנים או מותגים
ח', מפיק מופעי סליחות שבחר להישאר בעילום שם, זיהה את המופעים הללו כהזדמנות להרוויח כסף: “כמו שיש את ימי העצמאות, שזה המאני־טיים של האמנים, וכמו שלמרוקאים יש את המימונה, אז מופעי הסליחות בתקופת הקורונה, עם החזרה של אנשים לדת ולאמונה, הפכו להיות ביצת זהב שאפשר להתפרנס ממנה יפה.

השנה הפקתי שמונה מופעי סליחות בכל הארץ, וכיוון שהביקוש עלה, העליתי את המחירים וראיתי שהקהל צמא ומשלם. אני עצמי לא מתחבר לכל הנושא של פיוטים וסליחות, אבל כמפיק אני מזהה שיש עכשיו גל חזק".

אין חשש שמופעי הסליחות יהפכו ממוסחרים?
כוכב: “עבורי זה נולד מתוך הנשמה והרצון להנגיש לקהל את התרבות הזו. ‘קהל הגעגוע' רוצה לקבל את סליחות בית הכנסת, אבל הוא לא רוצה לקבל אותן בתוך בית כנסת, אז אני מנגיש לו את התרבות הזו בצורה שקל לו לצרוך ולבלוע. אצלי אתה מקבל מופע סליחות עם בירה. אני משתמש בבירה כמו סוכר שאמא שמה בכפית כדי שהילד יבלע את האקמול. זה האמצעי שלי להעביר לקהל את הפיוטים בצורה שתמשוך אנשים לשמוע. אנשים יותר נפתחים לזה וחווים תרבות מסורתית בדרך מעניינת. יש מקרים שבהם בא אליך הגורם המממן ואומר לך להזמין אמן בעל פרופיל פרסומי גבוה כדי להגדיל את כמות האנשים שמגיעים לראות את המופע. זה מודל כלכלי. זה מופע יפה ומרגש, ואין בכך פסול. אני אישית מעדיף לאחרונה יותר להתמקד במסורת ולהזמין פייטנים על פני ‘מותגים'".
שוקרון: "סולד־אאוט זו ברכה בעיניי. גם מסחריות היא דבר טוב אם היא לא באה על חשבון ערכי האמנות שלך. הכל באיזון. היום יש דרך לתת תרבות ואמנות יחד עם פן מסחרי ומתקשר להמונים. רק צריך לב פתוח ואוזניים סקרניות".
הוד: “אני רק יכול לומר לך שבשבילי זו זכות גדולה, וזה קודם כל בשביל הנשמה".

“הפיוטים האלה הם מטען תרבותי ששייך לעם ישראל כבר הרבה שנים", מסכם השחקן והזמר גולן אזולאי, המקיים מופעי פיוט וסליחות זה שנים.

גולן אזולאי (צילום: עדי אביקזר ושלומי מוצפי)גולן אזולאי (צילום: עדי אביקזר ושלומי מוצפי)

“זה כמו אוצר שהתחבא וגילו אותו לאט־לאט. כשהתחלתי להופיע בפני ילדים ומבוגרים עם השירים הללו, מצאתי מקום שהנשמה שלי בו מתרוממת. יש קסם בטקסטים של דוד המלך, של שיר השירים, של אבן גבירול, של אבן עזרא, של רבי יהודה הלוי. אלו טקסטים נצחיים שהם מטען ששייך ללב שלנו, לדנ"א שלנו, וכשאתה נוגע בטקסטים ובפיוטים האלה משהו בך נפתח. הקהל קורא למופעים הללו ‘מסאז' לנשמה'.

"אנשים מחפשים משהו רוחני בתוך העולם החומרי והמשוגע הזה. הם מחפשים את האיזון, וכשבאים הימים האלה, אז הנשמה צמאה למופעים הללו. אתה רואה יותר ויותר אמנים מובילים מתקרבים לטקסטים הללו ולעולם הרוחני, וזו תופעה שתלך ותצבור תאוצה יותר ויותר. זה מרגש".