דובי זלצר נרגש. "בגלל ההגבלות בטיסות, לא הייתי בארץ מינואר 2020, יותר משנה וחצי, משהו שבשבילי קשה מנשוא", אומר בשיחה מרומא המלחין, החתום על יצירת רבים מהשירים העבריים היפים ביותר. "כשהודיעו לי מהבימה על אירוע המחווה לכבודי, שייערך ב-15 בחודש הבא, ישר אמרתי שאני מגיע, אם כי הכל תלוי ב'קוביד' (כך הוא קורא לקורונה), השולט בחיינו".

בעצם, התרגשותו של זלצר כפולה. האירוע, המוקדש לו ולפניני הזמר שלו, יהווה מעין יריית פתיחה לקראת לקראת אירוע לא פחות משמח - העלאת המחזמר "קזבלן" ב-2022 לראשונה על קרשי הבימה, בבימויו של צדי צרפתי, הבמאי שאחראי על הפקת הלהיט של המחזמר ב-2012, בקאמרי. ו"קזה" הבא? - "יש לנו זמן עד למבחנים", מודיע נעם סמל, המנכ"ל הנמרץ של הבימה.

"מה שיבחרו, אקבל בשמחה", זלצר מצהיר בשיחה מעבר לים. "אני לא מעורב בהפקה; רק מעורב בשמחה ש'קזבלן' עדיין חי".

חוזרים לקורונה. "לפחות יצא לנו משהו טוב מהצרה הזאת", מעיר זלצר, שבמשך שנים חי על הקו בין יפו לרומא ומצא את עצמו תקוע בארץ זרה. "אמנם רומא התרוקנה, כפי שקרה בהרבה מקומות בעולם, אבל בערבים ניתן היה לטייל בה באופן חופשי. גרציאלה (רעייתו - י. ב-א) ואני ניצלנו זאת כדי לטייל בה יותר מאשר בכל השנים הרבות שאנחנו יחד ולהכיר מקרוב את היופי שלה מכל התקופות".

ובאשר למגפה?
"למזלנו, אנחנו נמצאים באחד האזורים שלא נפגעו, מה גם שכל הזמן שמרנו על עצמנו. תודה לאל שבגילנו המופלג הצלחנו לצאת מהעניין ללא פגע".

אם בארץ התרבות הקורונה השביתה למשך חודשים את התרבות, איך זה אצלכם?
"מה שקרה עם התרבות, זה אחד האסונות הגדולים ביותר שהקורונה הביאה עלינו. להבדיל ממה שקורה בישראל, התיאטראות עדיין לא נפתחו מחדש באיטליה. אין אופרות. יש מופעים מתחת לכיפת השמים. החיים התרבותיים עדיין לא חזרו כאן למסלולם. רק כל הזמן מנסים פה ושם".

דובי זלצר ליד הפסנתר (צילום: הנס אנגלסמן)
דובי זלצר ליד הפסנתר (צילום: הנס אנגלסמן)

לפחות יכולת להתפנות יותר ליצירה.
"אל תשכח, שאתה מדבר עם מלחין, שבינואר האחרון חגג 90 (מה שלא מורגש בכלל בדיבורו ובדבריו של זלצר, י. ב-א). שירים אני לא כותב מזמן ומשאיר את זה לצעירים ואם כבר ישנה אצלי בתכנון איזו יצירה סימפונית. אני כל הזמן מתפעל מכך ששירים שכתבתי לפני 50 שנה ויותר עדיין חיים וזוכים לביצועים חדשים; גם בפרסומות, כפי שקורה באחרונה עם 'בוקר טוב' מ'עוץ לי גוץ לי', אם כי שום דבר לא יכול להתחרות עם גרסת המקור. כשהייתי צעיר, רציתי  לכתוב משהו כמו 'הבה נגילה', שיהיה מעין שיר-עם. אז אמנם יש רק 'הבה נגילה' אחד, אבל נראה לי ששירים כמו 'לחיי העם הזה' הפכו לנחלת העם".

כשתבוא הנה, לקראת האירוע בהבימה, לאן תבוא? הרי ביתך ביפו, שהיה כה מזוהה אתך, נמכר!
"הבית אכן כבר לא שלי, אבל יש בתי-מלון".

זה לא יהיה לך מוזר?
"זה יהיה מוזר, אולי גם עצוב. כבר הייתי כאן פעמיים-שלוש לאחר המכירה והשתדלתי לא לעבור ליד הבית ביפו העתיקה, שגרציאלה ואני בנינו אותו במו ידינו, במקום שבו הייתה ערמה של גרוטאות, באזור השטח הגדול".

כאן המקום להעיר, שזלצר לא הגיע לשם ב-70' בעקבות המחזמר "קזבלן", מפסגות יצירתו. היה זה בעקבות סיפור האהבה שנרקם בינו לבין גרציאלה פונטנה, מעצבת אופנה איטלקייה מהידועות אז בעולם, שהגיעה הנה מיד לאחר מלחמת ששת הימים והתאהבה במדינה ובו. "גרציאלה נולדה בגנואה באיטליה ליד הים וחיפשנו משהו דומה", הוא מספר. "את זה מצאנו ביפו העתיקה".

דובי זלצר מקבל פרס על מפעל חיים, 1987 (צילום: קוקו)
דובי זלצר מקבל פרס על מפעל חיים, 1987 (צילום: קוקו)

כיום, אגב, מהווה הבית היפהפה- שעוצב אה-לה סנטוריני שביוון והוא מתנשא מעל מצוק מול לים - אטרקציה תיירותית ועומדים לפתוח בו, על שלוש קומותיו, מרכז תרבות ומוזיקה. "הבית, כפי שהוא, נתן השראה לרבות מהיצירות שלי", מעיד זלצר. "ביניהן, כמובן, השירים שיצרתי עם חיים חפר לידידי האהוב, יהורם גאון. ולא רק הוא. זובין מהטה ויהודי מנוחין היו בין אלה שהגיעו לבית הזה, גם הדודאים, חוה אלברשטיין, מי לא. אפילו ריטה באה. ניסינו לעשות משהו יחד, אבל הפעם זה לא הסתדר".

* "לא נפסיק לשיר", כשם אחד הלהיטים הגדולים שהלחין זלצר ליהורם גאון על-פי מילותיו של חיים חפר, כך נקרא אירוע המחווה שיונחה בהבימה על-ידי יואב גינאי. שלוש ממשתתפיו - חדוה עמרני של "בלב אחד", שלומית אהרון של "הימים האחרים" וניצה שאול בשיר ביידיש מהסרט "המגילה 83'" - שרות שירים שהן היו המבצעות המקוריות שלהם. עוד משתתפים: רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, דפנה דקל, אלון אופיר, גלית גיאת, שי אברמסון, עינת שרוף, אורי בנאי, טל סונדק, טל מוסרי ומקהלת "מורן".