"גרי אקשטיין היה וירטואוז של גיטרה, שמהצליל הראשון אפשר היה לזהות את הנגינה שלו", חולק לו כבוד אבי סינגולדה, מגדולי הגיטריסטים בישראל, שבצהרי שישי, ה-28 בינואר, יככב במופע-מחווה לזכר עמיתו שהלך מאיתנו השנה, במסגרת פסטיבל החורף רב המשתתפים של היכל התרבות, שייפתח יומיים קודם לכן בשלושת אולמותיו תוך הצדעה ליצירה הישראלית.

סינגולדה, 62, בן לאם יוצאת טוניסיה ולאב יוצא רומניה, הגיע בירוחם בטבעיות למוזיקה. אביו, מכונאי רכב במקצועו, שבערבים ניגן בחתונות, דאג שבנו יצולם כבר בגיל שלוש או ארבע כשהוא אוחז מנדולינה ובהגיעו למצוות, קנה לו את הגיטרה החשמלית הראשונה ו"מאז אני לא מפסיק לנגן".

ככל שסינגולדה מוכר כיום כרב-אמן של גיטרה שאין דומה לו, קשה להאמין שבתחילה הוא לא התקבל ללהקה צבאית. "די בצדק לא קיבלו אותי", הוא מסנגר על אלה ששילחו אותו הביתה בידיים ריקות. "כמי שאף פעם לא למד גיטרה אצל מורה והכל בא לו משמיעה, לא ידעתי כלום, אם כי כבר אז ראו עלי שיש לי טכניקה. כמובן, לא ויתרתי, קניתי ספרים ולמדתי את העניין לעומק, גם תווים ובבחינה הבאה עברתי. מאז שום דבר לא עוצר אותי".

"לא עוצר", אבל לא המראת במכה.
"נכון. בתור לפלף מירוחם, כשישר אחרי הצבא התחתנתי עם זוהר, הלכתי ללשכת העבודה ונהייתי פועל ייצור במפעל פה, מפעל שם, העיקר שתהיה איזו משכורת. שהקריירה תחכה. אפילו דחיתי הצעה של פשנל לנגן באילת. אז זה נשמע לי רחוק. לפני שהתחלתי ללוות זמרים בהופעות שלהם, ייצרתי את התקליטים שלהם במפעל של סי.בי.אס".

היה זה אלדד שרים, שפתח לפועל הייצור המצטיין את השער לתהילה: "אלדד, שהכיר אותי, אמר לי - 'אתה תתחיל לנגן במקצוענים; זה המקום שלך' ושיתף אותי בהפקות שהוא ניהל מוזיקלית, בהן 'גברתי הנאווה' ו'עלובי החיים'. אני נוהג להקדים לבוא לכל הופעה ולהתאמן. כך זה היה בערב אחד בסינרמה, זכרונה לברכה. ניגנתי שם בגיטרה קלאסית, כששלמה ארצי בא לשמוע את מערכת ההגברה. למחרת הוזמנתי אליו. הוא אמר שיש לו כבר שני גיטריסטים והוא לא בטוח שיצטרך שלישי. 'נראה', הוא אמר לי, אתה או אקורדיון'. אני לא יודע אם האקורדיון עדיין מחכה, אבל אני עם שלמה למעלה מ-30 שנה והוא בית הספר לאמנות הבמה הכי טוב שיש".

גרי אקשטיין (צילום: אריק סולטן)גרי אקשטיין (צילום: אריק סולטן)

כבר נוצרה ביניכם זוגיות לכל דבר, לא?
"לגמרי! שלמה עיצב אותי והביא אותי למה שאני בהופעות. כשהוא לקח אותי, לא הייתי סינגולדה של היום. הייתי ביישן, אל תשאל. הרבה מהביטחון שאני משדר במופע משלי, שאני מריץ שנים, זה ממנו כשידע לתת לי מקום ושם אותי בפרונט".

חשבת על קריירה בינלאומית?
"לא אגיד שלא. ניגנתי והתארחתי בהפקות שהגיעו מחו"ל. כך היה כשהגיע הנה ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי הענק של הביטלס. הוא דרש אותי לקונצרט של הפילהרמונית, שעליו הוא ניצח. זה היה מדהים, לא פחות ממושלם! זה היה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי".

אין עוררין על כך שסינגולדה, בעל הנוכחות הגבוהה בטלוויזיה, הוא גיטריסט ההקלטות מס' 1 בארץ, שגדולתו (גם אם לא כולם יסכימו לכך), שהוא עם כולם מכל הסגנונות, בלי קשר למידת הפרסום שלהם. "בשבילי זאת זכות גדולה לתת כל הזמן יד גם לאמנים חדשים ולהיות שותף בפריצה שלהם", הוא אומר. "אני כל כך אוהב לנגן, שכאשר קוראים לי, אני בא. זה כמו שמקפיצים ילד, כשאומרים לו - 'בוא, קח שוקולד'".

שני בניו מנגנים, אם כי הוא מעיר בנון-שלנטיות, ש"הם מנגנים, אבל לא מוזיקאים". סינגולדה מברך על שכל אחד מהם פילס לעצמו דרך משלו. "להיות מוזיקאי, זה חיידק", הוא משוכנע. "גם להיות רופא, זה חיידק, או גם להיות בהייטק. אדם יכול להיות מאושר אם הוא אוהב מה שהוא עושה. לבנים שלי היו בבית כלי-נגינה כמה שהם רצו, אבל הם אף פעם לא היו עד הסוף במוזיקה".

רועי הוא רופא שהולם בתופים ומנגן בגיטרה חשמלית. גם לאדם יש שריטה מוזיקלית. באחרונה הוקדשה לו תוכנית טלוויזיה יוקרתית. ולא במקרה. הבחור מביא הרבה כבוד להוריו בשבתו בארה"ב כמנכ"ל-מייסד של אחת מחברות ההייטק הגדולות בעולם. 

בין המופעים האחרים בפסטיבל החורף בהיכל התרבות יהיו מופע משירי נתן זך; חגיגה במלאת 30 שנה לשיתוף הפעולה של אחינעם ניני וגיל דור; 30 שנות יצירה יחגגו אף "החברים של נטאשה"; "תיסלם" יציינו 40 שנה ל"רדיו חזק; אבישי כהן (הבסיסט) יככב בקונצרט עם הפילהרמונית; ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב יריצו את ההרכב החדש שלהם, "טריפולי" ועוד ועוד. רק תבואו. גיטרת הפלאים של אבי סינגולדה כבר מכוונת.