"להתגרש מעצמי", כך נקרא השיר המפתיע שהעלתה לרשת דפנה רכטר, השחקנית שהפכה למוזיקאית מרתקת. האמנם? - "רציתי לעצור קצת ולהביט על עצמי מהצד בעיניים של אחרים, מה שלא מתאפשר בדרך כלל".

או אולי רצית פסק-זמן מהמותג ששמו דפנה רכטר עם כל הכרוך בכך?
"זה פחות עניין של מותג. נראה שלי שדי הרבה זמן אני לא מותג. כעת, אני במוזיקה וקשה לפרוץ איתה בארץ".

"די הרבה זמן", אבל כמי שלא התנתקה מה"מותג", נראה שאת הופכת את הלימון ללימונדה. במקום להופיע בהצגות של אחרים, שייקספיר וכו', מה שאולי נמאס לך די מזמן, נהיית למעין נגן, המנגן על מיתרי גופו, בהיותך למרצה מבוקשת על סיפור חייך.
"לפני ארבע שנים נגמלתי מסמים ומאלכוהול סופית ומאז אני לומדת לחיות. גם אם זה נשמע קלישאתי שכאילו נולדתי מחדש, זה אשכרה ככה. החלטתי שאני רוצה לספר את הסיפור שלי מהתחלה, מה גם שיש לי וואחד סיפור, כמו שאומרים (כולל מערכת היחסים הטעונה בינה לבין אמה, חנה מרון, מי שהייתה הגברת הראשונה של התיאטרון והקרובה בינה לבין אביה, אדריכל הצמרת יעקב רכטר, שניהם זוכי פרס ישראל - י. ב-א). ההרצאות הן מהדברים הכי מדהימים שעשיתי 'אוור'; כאילו לעבור עוד ועוד ניתוח לב פתוח. אני מרגישה התעלות כשאנשים מתחברים לסיפור שלי עד כדי בכי".

יש בכך משהו משחרר?
"מאוד!"

את כאילו מכניסה את באי ההרצאה אלייך הביתה.
"אני מכניסה אותם ללב שלי".

מחיאות הכפיים של הקהל מעוררות בך געגוע לתשואות בתום הצגה או בכורה של סרט?
"לא! לתיאטרון אני בכלל לא מתגעגעת. מבחינתי, זה מיצה את עצמו. לעומת זאת, אני פותחת צוהר חדש לקולנוע ולטלוויזיה; מצפה למשהו שיתאים".

אמרת שבתיאטרון הרגשת כמו קוף בכלוב.
"היו לי כל מיני התבטאויות כאלה והן התייחסו בעיקר לכלוב. יש משהו לא הגיוני במקצוע הזה, תיאטרון. להיות על הבמה עם מישהו שלא בחרת להיות איתו ולהשמיע מילים שמישהו אחר כתב כביכול לך, משהו הזוי, כשבאותו זמן עיני הקהל נעוצות בך. יש בזה משהו פסיכי".

ב-2008 הפתיעה רכטר, אז בת 43, שחקנית מוערכת בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, כולל זכייה בשני פרסי אופיר, על פרישה ממשחק. ברם, כעבור ארבע שנים נענתה לפניית ציפי פינס,מנכ"לית בית לסין, לשחק (בהצלחה רבה! - י. ב-א) בהצגת "סוסים על כביש גהה" - ולא יספה.

זה סופי?
"אין סופי. אם יציעו לי משהו מוזיקלי, הצגה שבה אוכל גם לנגן ולשיר והיא תתאים לאופי שלי, קרוב לוודאי שאיענה. אני לא שוכחת לרגע שזה המקצוע שלי ואני יודעת לעשות אותו כמו שצריך. הרי צריך להתפרנס ממשהו, מה שלא כל כך הולך במוזיקה".

בפרט שהקהל איננו נוהר בהמוניו להופעותייך המוזיקליות. האם נראה לך שעשית עסק טוב כשעברת אליהן?
"לא חיפשתי לעשות עסק כמו שפתאום המוזיקה התפוצצה לי. הרי כל החיים היא הייתה האלוהים שלי ואף פעם לא הרגשתי ראויה לה. כי מי אני שאגע בדבר הקדוש שנקרא מוזיקה. ואז באותו יום שעזבתי את התיאטרון, הלכתי וקניתי סקסופון. פתאום נפתח לי איזה אור בחיים. כרגע מוזיקה היא הדבר היחיד שיש לי תשוקה כלפיו".

רכטר שרה ומפגינה את יכולתה בנגינה בסקסופון ב"להתגרש מעצמי", שיר שהיא כתבה את מילותיו והלחינה אותו עם מרב גולדמן, נגנית הגיטרה החשמלית, מי שהייתה בלהקתה "ארבע בסולם רכטר". על עיבוד השיר ועל הנגינה בבס-תופים-גיטרות הופקד נעמן טל, מושבניק מבית-יהושע, הצעיר ממנה ב-13 שנים והיה בן-זוגה 11 שנים. "נפרדנו בטוב", היא מעידה על ה"אקס", "וכשהייתי צריכה אותו, הוא בא".

דפנה רכטר (צילום: אלעד אקרמן)דפנה רכטר (צילום: אלעד אקרמן)

ואז?
"יש לי עוד שלושה שירים שהקלטתי ויש לי זמן להחליט מה לעשות איתם - מיני-אלבום, או להוציא אותם סינגל-סינגל כמו זמרים אחרים. אחרי שכבר הוצאתי שני אלבומים, אני לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. אני זמרת!"

את נשמעת מאושרת בגלגול הנוכחי שלך.
"כן, מאושרת, אם כי עדיין יש געגוע גדול לאלכוהול ולסמים אחרי כל כך הרבה שנים שהייתי שם. בסופו של דבר הבנתי שלהיות בלי זה, זה יותר מתגמל מאשר להיות עם זה".

כשאת אומרת סמים, עד לאן נפלת?
"עד להכי עמוק, להכי גרוע".

הרואין?! 
"ברור".

רצית למות?
"בין השאר".

למה?
"בגדול סמים סוחבים את הבנאדם למטה-למטה, עד שהוא מאמין שהוא תופס מקום בעולם הזה והסביבה תהיה יותר מאושרת בלעדיו".

איך נגמלת?
"עשיתי לבד גמילה בבית והלכתי לקבוצות-תמיכה. היום אני נקייה לגמרי".