"אף פעם לא ניסיתי לשחק את יונת השלום ואני מסרבת לכך גם כיום"

רגע לפני שתקבל פרס מפעל חיים על פועלה “למען דיאלוג ישראלי־פלסטיני", הזמרת והשחקנית אמל מורקוס חוזרת להופעה הבלתי נשכחת שלה עם ג'ואן באאז ומדברת על האלימות נגד נשים בחברה הערבית | איפה הם היום

יעקב בר-און צילום: ללא
מעריב אונליין - זכויות יוצרים
מעריב אונליין - זכויות יוצרים | צילום: מעריב אונליין
3
גלריה

סלט מוזיקלי

מורקוס, 53, בת למשפחה ערבית נוצרית, הא החמישית בין שש הבנות שהוריה הביאו לעולם. מספרים עליה שכבר בהיותה תינוקת, הוריה היו מעמידים אותה על שולחן והיא הייתה שרה לאורחים. “לבד משירי הערש והפולקלור שאמא הייתה שרה לנו, גדלתי על סלט מוזיקלי”, היא מעידה. “כלומר, מצד אחד פיירוז ועבד אל־ווהאב ומצד שני - צ’ייקובסקי, תיאודורקיס וג’ואן באאז”.

אמל מורקוס, ''רחוב סומסום''
אמל מורקוס, ''רחוב סומסום'' | צילום: צילום מסך

צמיד יפה

בין שלל האמנים שמורקוס שיתפה עמם פעולה לאורך הקריירה נמצאת גם ג’ואן באאז: “כשלמדתי בבית צבי, רואיינתי על ידי כתב ‘הניו יורק טיימס’ ובין השאר כשסיפרתי לו על האווירה התרבותית שהייתה אצלנו בבית, הזכרתי את התקליט של ג’ואן באאז, שאיתו אהבתי לשיר את השיר ‘We shall overcome’. יום אחד צלצל הטלפון בדירתי ברמת גן ופתאום שמעתי קול לא מוכר. כשהיא הציגה את עצמה כג’ואן באאז, הייתי בטוחה שעובדים עליי, אבל זאת לא הייתה מתיחה. באאז הייתה אמורה להגיע להופעות בישראל והזמינה אותי לשיר איתה באירוע של ‘יש גבול’. הייתי בת 19. היא הושיבה אותי על הברכיים שלה וביקשה שאלמד אותה שיר בערבית. לימדתי אותה כמה שיכולתי, והיא הסירה מהיד שלה צמיד יפה והעבירה אותו ליד שלי. אחר כך זמן מה התכתבנו”.

אמל מורקוס
אמל מורקוס | צילום: אילן בשור
תגיות:
מוזיקה
/
הסכסוך הישראלי פלסטיני
/
ביקורת מוזיקה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף