"כשהייתי בת חמש, אמי לקחה אותי לקונצרט ושאלה אותי אם הצ'לו מוצא חן בעיניי", נזכרת הצ'לנית המחוננת ליאת סבא. למה צ'לו? - היא הסבירה לי כשילדה ביישנית הצ'לו יוכל לכסות אותי. הסתבר שהיא צדקה. משהו בעומק הצליל של הכלי הזה התחבר למה שאני".

אם הצ'לניות המזמרות קרני פוסטל ומאיה בלזיצמן הפליאו ומפליאות לרתום את הצ'לו הכה קלאסי לעגלת הרוק, הבשורה שמביאה סבא היא בחיבור הכלי עם סגנון מוזיקת העולם, כפי שעולה מ"אתמאג'ה", סינגל מלהיב שהיא הוציאה בימים אלה לקראת אלבום חדש, שבו תהיה עם הפנים אל המזרח. האלבום הזה אמור להיות מבחינתה פיצוי קודם, שונה במקצבו - כולל ביצוע מדהים בצ'לו ל"אבינו מלכנו"- שיצא ב-2020 ועקב פרוץ הקורונה חמק מתחת לרדאר.

מבחינתה, הפנייה אל המזרח איננה מקרית. "אבא שלי ממרוקו ובמקום להגיע לישראל, הוא הגיע לארצות הברית, כך שהנשמה של המזרח תמיד הייתה בתוכי", היא מספרת. "לעומתו, אמא שלי נולדה בישראל להורים יוצאי פולין ובשנות ה-20 שלה היא הגיעה לניו-יורק, שם נולדתי ומשם עליתי ארצה".

"עוד בניו-יורק ראיתי איך צ'לנים מביאים את הכלי אל הרוק וגם אל הג'ז, בעוד שאליי דיברו יותר מוזיקה ערבית, מוזיקה טורקית ומוזיקה ארמנית", אומרת סבא, שצולמה לקליפ המרהיב, המתלווה לסינגל, במבצר הצלבני ביחיעם, שם חוללה מצלמת-רחף פלאים.

סבא, 35, עשתה עלייה לפני 11 שנה. עד אז למדה ב"מנהטן סקול אוף מיוזיק" והייתה תלמידתו של הצ'לן הנודע דייויד סויר, מי שהיה חבר רביעיית "גוארנרי" המהוללת וגם למדה אצל הכנר והוויולן פנחס צוקרמן. ניצני משיכתה אל מוזיקת העולם הנצו ב"ישיבה אנסמבל", הרכב נשי שהקימה בניו-יורק.

"באחד ה'טורים' של ההרכב הופענו במיאמי", היא מעידה. "הים והשמש שם הזכירו לי את ישראל, שבה ביקרתי לא פעם. באותו זמן הגיע אלי התקליט השני של עידן רייכל, שבו הוא עשה שילוב מהמם בין מוזיקת העולם לבין הפופ - וזה מה שחיפשתי. הגעתי ישר לרימון, שם למדתי שנה. לא היה לי צורך ביותר, לאחר שהשתלבתי די מהר במה שקורה במוזיקה הישראלית".

סבא היא וירטואוזית שאוהבת שיתופי פעולה. אחד מהם עוד ברימון היה עם הזמרת רותם שפי. "אז אי אפשר היה לשער ששפיטה תתפרסם כל כך", היא מעירה  בחיוך. שיתוף פעולה ממושך יותר היה לה עם שי בן-צור, מנושאי דגל מוזיקת העולם בארץ, גם עם הרכב "גולסא" ועם פרץ ומארק אליהו, "כך שאני רואה בפרויקט הנוכחי המשך טבעי למה שעשיתי עד כה".

היא חיה בראש-פינה, שם הקימה את "אנסמבל גליל" והשתתפה במיזם "המוזיקאים של המחר" של מקסים ואנגרוב ואלה  רוסנובסקי, שם היא מלמדת צ'לו את המוזיקאים הצעירים.

מהי השאיפה שלך לגבי הצ'לו?
"הייתי רוצה שהקהל יכיר את הצ'לו על כל הצבעים שיש בו ויצא מההגדרות הקודמות של הכלי".

כמוזיקאית מקורית, כשסבא נשאלת מיהו הצ'לן המוערך על-ידה, היא איננה מצביעה על אחד מהענקים, דוגמת קזלס, רוסטרופוביץ', פיאטגורסקי, דו-פרה, טורטליה, או יו-יו מה, אלא דווקא את הצ'לן הקולומביאני סנטיאגו קאניון ואלנסיה. "העדינות שבנגינה שלו קוסמת לי ובעיניי הוא מסמל את הצ'לן המודרני", היא אומרת.