כשנפתחו שערי הברזל בברית המועצות והתחילו לעלות לארץ יהודים מברית המועצות, הוא כתב לי את ‘בללייקה’. היה לו חוש לכתוב לפי מומנטום. קובי אשרת הלחין את השיר הזה, והם תכננו לשלוח אותו לאירוויזיון, אבל אני לא רציתי ללכת כבר לתחרויות קדם אירוויזיון כי הספיק לי להיות פעמיים באירוויזיון, והוא אף פעם לא לחץ. הוא היה תמיד נעים הליכות.
הקלטנו את השיר בארבע אחר הצהריים, וכבר בשש בערב הוא התנגן ברדיו והפך ללהיט אלמותי. אני חושבת שזה מה שאפיין את יורם, שהוא כתב גם את השירים היפים של ארץ ישראל היפה וגם שירי ילדים, הוא ידע בלשון הציורית שלו להביע את האהבה שלו לישראל. איזה איש מרהיב, מקסים ורב הומור הוא היה. הותיר אחריו מורשת בלתי נגמרת.
הוא היה בשבילי מורה דרך. הוא היה מגיע לראות את ההצגות שלי. עם הלשון הנהדרת שלו הוא תרגם עבורי לא מעט פרויקטים בצורה גאונית, דוגמת 'טמבולינה' שהתבסס על שירי דני קיי. בכל מפגש הוא היה כל כך מצחיק, כל כך מקסים, כל כך נובע. הוא היה גם איש במה מצוין וחבר אמיתי. אהבתי אותו".
היינו נוהגים להיפגש די הרבה לאחרונה בבית של חבר משותף, ותמיד מצאתי דרך לשבת ולקשקש איתו ולהחליף איתו כמה דברים. אני מרגיש שלאנשים כמוהו אסור למות, כי אלו אנשים כל כך יקרים, חשובים ונהדרים. הוא היה אדם נשמה כולו, מכף רגל ועד ראש. אדם כל כך טוב ונעים. נעים להתרועע איתו, לשמוע את המחשבות וההגיגים שלו. השירים שהוא כתב הם פאר היצירה, אין מילה שהיא לא מושגחת. הוא היה מעיין בלתי נגמר של השראה וקסם".
בסופו של דבר, נשארתי עם שיריו של יורם עד היום – ’לילות’ ששרתי עם דודו מבוקש עד היום, ‘רכבת העמק’ ו’ההר הירוק תמיד’. לאחרונה חשבנו להעלות מופע משותף – דודו, יורם ואני – שלושה קיבוצניקים מאותו העמק, וקראנו לוואטסאפ המשותף ‘לקום בשש בבוקר’. לא הספקנו. אהבתי אותו מאוד. את המופע ‘לקום בשש בבוקר’ עשיתי כשהייתי בהריון עם בני הבכור טל. במשך השנים הילד גדל, הפך לנער והתחיל לשיר. בכל פעם כשדודו לא היה יכול לשיר איתי את ‘לילות’ מתוך המופע, טל הפך למחליפו, וככה זה עד היום“.
אני זוכר את המפגש הראשון איתו. הגענו אליו בשעות הבוקר והערנו אותו משינה, ישבנו איתו, והוא היה נחמד ולבבי. הוא לא היה מוכר כל כך אז, אנחנו היינו בתחילת דרכנו, ויחד צמחנו. נפגשנו לאורך השנים בלא מעט הופעות, ותמיד הוא הקסים אותנו בכישרון ובהומור הייחודי לו. היינו אמורים להופיע עמו השבוע, 14 בינואר, באירוע מחווה לשיריו, שהפך לאירוע לזכרו“.
ההיכרות הראשונה בינינו הייתה כששירתי בלהקת פיקוד צפון. המוזיקאי אורי קריב הגיע לחדר החזרות והציג לנו את השיר ‘קום והתהלך בארץ’, שכאמור יורם כתב ויאיר קלינגר הלחין. אחרי כמה ימים יורם הגיע לחזרה, וכחייל זה היה מרגש לעמוד מולו ולשיר בפניו את השיר שלו. מאוד הסמקתי כשהוא הניח את היד שלו על הכתף שלי ואמר לי: ‘לא היה טוב ממך לבצע את השיר הזה’. זה החמיא לי מאוד. הסולו הזה שזכיתי לבצעו בלהקה גרם לי לנסוק לגבהים מדהימים, והייתה לי זכות“.
שאלתי אם הוא עוד מופיע והוא ענה: ‘כן, יש לי מחרתיים הופעה, כרגע אני יושב על ספסל ברחוב ומעשן סיגר’. הבנתי שאם הוא יושב ברחוב ומעשן, הוא בסדר. שלשום הופעתי בצוותא ושרתי את שירו ‘היה לי חבר, היה לי אח’, ויש בו את המשפט: ‘ומה אני אשאיר אחריי? האם אשאיר איזה דבר?’, ותוך כדי שירה חשבתי: ‘יורם, מה שתשאיר אחריך הוא מורשת ענקית ונפלאה’. זה הזיכרון האחרון ממנו.
הוא כתב את השיר הראשון שלי ‘הכומתה האדומה’, שהלחין אפי נצר. הייתי אז בת 17, וזו הייתה התרגשות עצומה עבורי להכיר את הענק הזה בזמן אמת כשהוא הגיע לראות אותי מבצעת אותו באולפן. ראיתי בו באותו מפגש את מלח הארץ. הייתי תיכוניסטית שהתמזל מזלה ששני הענקים האלה כתבו לי שיר. אחרי כן, כשהייתי בלהקת פיקוד צפון, הוא כתב לי גם את ‘אם תשוב’, שפרץ לי את הדרך, ובהמשך גם את ‘שתי אחיות’ לפסטיבל הזמר המזרחי ואת ‘קרן שמש, קרן זוהר’ לפסטיבל הזמר והפזמון“.
לפני המון שנים יהורם גאון הנחה את פסטיבל ‘הללויה’, פסטיבל תחרות שירה לנוער יהודי מכל העולם. יורם ואני כתבנו לו שיר לאותו ערב, ‘בדרך העולה לירושלים’. כשיהורם שר את השיר, הנוער מכל העולם הצטרף אליו לבמה בבנייני האומה ושר איתו את הפזמון. זה היה רגע מרגש נורא. הקסם בטהרלב היה שהוא כתב את השיר, כמו את שאר שיריו, ולא עשה מזה עניין. הוא כתב שיר, שלח אותו ועבר לשיר הבא“
הוא כתב לי את ‘חשמל זורם בכפות ידיך’, שיר נדיר שלו ושל נורית הירש. זה לא היה באופי שלהם לכתוב שיר כזה, אבל כשהם הכירו את הסטייל שלי, אז הם החליטו להתאים לי את השיר הזה, ומאז הם לא כתבו שיר כזה. אני זוכרת שהוא לא הגיע להקלטות, אבל דייק אותנו דרך הטלפון באולפן ההקלטות, והיה מדבר עם נורית כיצד להתאים את המילים לקצב. הייתה לו שמיעה נפלאה“.
יורם היה האיש הכי שנון ושליו ושקט ורגוע ואופטימי וחייכן, הוא היה איש מאוד נחמד, מאוד אהבתי אותו. היה מאוד כיף להיות בחברתו, אדם עם דרך ארץ. אדם פיין. איש מאוד אהוב ומוכשר כמו שד. אחד השירים הידועים שיורם כתב עבורי במסגרת עבודתנו המשותפת היה כמובן ‘הורה’ שקטף את המקום השני באירוויזיון בשנת 1982. אני זוכר שהיה לי לחן עם המילה ‘הורה’, ויורם כתב מילים מושלמות ללחן הזה, שביטאו את תמצית הישראליות, וזה דבר שלא אשכח. אגב, בפינלנד השיר הוחרם כי התברר ש’הורה’ זה ‘זונה’, ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג“.
התרעות פיקוד העורף