אילנית: "הייתי גומעת בשקיקה את סיפוריו האינטליגנטיים“
 “הזיכרון הראשון שלי מיורם הוא הביקור הראשון שלי אצלו בבית בהרצליה. פגשתי אדם מאוד נחמד, רגוע, שנון ועם חוש הומור מעולה. כל כמה זמן נתקלתי בו בהופעות, והייתי גומעת בשקיקה את סיפוריו האינטליגנטיים. היה תענוג לעמוד מאחורי הקלעים ולהקשיב לו. הוא היה באמת מצחיק.

כשנפתחו שערי הברזל בברית המועצות והתחילו לעלות לארץ יהודים מברית המועצות, הוא כתב לי את ‘בללייקה’. היה לו חוש לכתוב לפי מומנטום. קובי אשרת הלחין את השיר הזה, והם תכננו לשלוח אותו לאירוויזיון, אבל אני לא רציתי ללכת כבר לתחרויות קדם אירוויזיון כי הספיק לי להיות פעמיים באירוויזיון, והוא אף פעם לא לחץ. הוא היה תמיד נעים הליכות.

הם הציעו את השיר הזה לירדנה ארזי ולעוד כמה אמנים, אבל בסופו של דבר זה חזר אליי והפך ללהיט ושיר מאוד מבוקש בהופעותיי. שיר נוסף יפהפה שהוא כתב לי נקרא ‘רק בינתיים’, והלחינה נורית הירש. אני שרה אותו עד היום. יורם עסק בו בכך שאנחנו צריכים להבין שאנחנו כאן רק לבינתיים וצריכים ליהנות כמה שאפשר מהחיים. זו הייתה המורשת שלו“.

אילנית (צילום: איתן טל)אילנית (צילום: איתן טל)

ציפי שביט: "הוא ידע בלשון ציורית להביע את האהבה שלו לישראל"
ציפי שביט "יש לי אלפי זיכרונות מיורם. ההיכרות בינינו החלה ביום שבו נפלתי, שברתי את הרגל ושמעתי ברדיו שיר שילד שר באיטלקית. צלצלתי ליורם, סיפרתי לו על רגלי השבורה ואחרי חצי שעה השיר המיתולוגי 'כולם הלכו לג'אמבו' כבר היה מוכן לפי אותה מנגינה ששמעתי ברדיו. זה היה כל כך מתוק וכל כך מפתיע. נסעתי עם פשנל, האמרגן שלי, לאולפן כדי להקליט את השיר.

הקלטנו את השיר בארבע אחר הצהריים, וכבר בשש בערב הוא התנגן ברדיו והפך ללהיט אלמותי. אני חושבת שזה מה שאפיין את יורם, שהוא כתב גם את השירים היפים של ארץ ישראל היפה וגם שירי ילדים, הוא ידע בלשון הציורית שלו להביע את האהבה שלו לישראל. איזה איש מרהיב, מקסים ורב הומור הוא היה. הותיר אחריו מורשת בלתי נגמרת.

הוא היה בשבילי מורה דרך. הוא היה מגיע לראות את ההצגות שלי. עם הלשון הנהדרת שלו הוא תרגם עבורי לא מעט פרויקטים בצורה גאונית, דוגמת 'טמבולינה' שהתבסס על שירי דני קיי. בכל מפגש הוא היה כל כך מצחיק, כל כך מקסים, כל כך נובע. הוא היה גם איש במה מצוין וחבר אמיתי. אהבתי אותו".

ציפי שביט (צילום: פרטי)ציפי שביט (צילום: פרטי)

שייקה לוי: "הוא מדור הנפילים של כותבי השירים"
 "אני שר שיר שיורם כתב לאשתו, שנפטרה אחר כך, 'רציתי לומר לך'. יום אחד נפגשתי איתו במסגרת תפקידי כיו"ר איגוד האמנים, הזמנתי אותו לבוא לרגע לאוטו והשמעתי לו את השיר. הוא אמר לי: 'עשית לי את היום, נגן לי את השיר עוד הפעם'. זה שיר מרגש ביותר שמלווה אותי עד היום במופעים שלי, והקהל דומע. הוא מדור הנפילים של כותבי השירים. כל מילה שלו הייתה ללקק את האצבעות.

היינו נוהגים להיפגש די הרבה לאחרונה בבית של חבר משותף, ותמיד מצאתי דרך לשבת ולקשקש איתו ולהחליף איתו כמה דברים. אני מרגיש שלאנשים כמוהו אסור למות, כי אלו אנשים כל כך יקרים, חשובים ונהדרים. הוא היה אדם נשמה כולו, מכף רגל ועד ראש. אדם כל כך טוב ונעים. נעים להתרועע איתו, לשמוע את המחשבות וההגיגים שלו. השירים שהוא כתב הם פאר היצירה, אין מילה שהיא לא מושגחת. הוא היה מעיין בלתי נגמר של השראה וקסם".

שייקה לוי (צילום: אור גפן)שייקה לוי (צילום: אור גפן)

דורית ראובני: “חשבנו להעלות מופע משותף ולא הספקנו“
 “הכרתי את יורם לפני שנים רבות כשהוא כתב לי את השיר ‘רכבת העמק’, והלחין אותו מוני אמריליו, לפסטיבל הזמר 1973. לאחר כמה שנים נפגשנו כדי לעבוד ביחד עם דודו זכאי ועם יאיר רוזנבלום על המופע ‘לקום בשש בבוקר’, שאת כל מילותיו הוא כתב ברגש ובהומור הכל כך אופייני לו. שנינו בני קיבוצים שכנים – הוא מיגור ואני משער העמקים – ולשנינו תמיד היה זיכרון מההר הירוק תמיד, הכרמל.

בסופו של דבר, נשארתי עם שיריו של יורם עד היום – ’לילות’ ששרתי עם דודו מבוקש עד היום, ‘רכבת העמק’ ו’ההר הירוק תמיד’. לאחרונה חשבנו להעלות מופע משותף – דודו, יורם ואני – שלושה קיבוצניקים מאותו העמק, וקראנו לוואטסאפ המשותף ‘לקום בשש בבוקר’. לא הספקנו. אהבתי אותו מאוד. את המופע ‘לקום בשש בבוקר’ עשיתי כשהייתי בהריון עם בני הבכור טל. במשך השנים הילד גדל, הפך לנער והתחיל לשיר. בכל פעם כשדודו לא היה יכול לשיר איתי את ‘לילות’ מתוך המופע, טל הפך למחליפו, וככה זה עד היום“.

דורית ראובני (צילום: קוקו)דורית ראובני (צילום: קוקו)

יוסי חורי ("הפרברים") “תמיד הוא הקסים אותנו בכישרון ובהומור הייחודי לו“
 “יורם כתב עבורנו את השירים הראשונים שלנו, בהם ‘את ואני והרוח’, ‘ציפורים נודדות’ ו’ריח תפוח אודם שני’, כשאת האחרון ביצענו בפסטיבל הזמר 1966 וזכינו איתו במקום השני. מאז אנחנו פותחים איתו את כל ההופעות שלנו.

אני זוכר את המפגש הראשון איתו. הגענו אליו בשעות הבוקר והערנו אותו משינה, ישבנו איתו, והוא היה נחמד ולבבי. הוא לא היה מוכר כל כך אז, אנחנו היינו בתחילת דרכנו, ויחד צמחנו. נפגשנו לאורך השנים בלא מעט הופעות, ותמיד הוא הקסים אותנו בכישרון ובהומור הייחודי לו. היינו אמורים להופיע עמו השבוע, 14 בינואר, באירוע מחווה לשיריו, שהפך לאירוע לזכרו“.

יוסי חורי (צילום: מירי צחי)יוסי חורי (צילום: מירי צחי)

יהודה אליאס: “הסמקתי כשהוא הניח יד על הכתף שלי ואמר: ‘לא היה טוב ממך לבצע את השיר הזה’“
 “הדבר העיקרי שנתקלתי בו ביורם, מעבר לעבודה הרשמית איתו, הוא חוש ההומור שלו והיותו אדם. באחת ההופעות באשדוד, שבה שרתי, הוא אמר בהפתעה שהוא כתב טקסט פרודי לשיר שלו ‘קום והתהלך בארץ’. הוא הקריא את זה, וזה היה מדהים ומשכנע. עוד זיכרון שייך להנאה שלנו מעישון סיגרים. פעם אחת הוא שאל אותי אם יש לי סיגר, ושאלתי אותו: ‘יורם, מה אתה מעשן סיגר?’. הוא ענה: ‘מה, אני לא בן אדם?’. היו לנו שיחות מעמיקות במפגשים הללו.

ההיכרות הראשונה בינינו הייתה כששירתי בלהקת פיקוד צפון. המוזיקאי אורי קריב הגיע לחדר החזרות והציג לנו את השיר ‘קום והתהלך בארץ’, שכאמור יורם כתב ויאיר קלינגר הלחין. אחרי כמה ימים יורם הגיע לחזרה, וכחייל זה היה מרגש לעמוד מולו ולשיר בפניו את השיר שלו. מאוד הסמקתי כשהוא הניח את היד שלו על הכתף שלי ואמר לי: ‘לא היה טוב ממך לבצע את השיר הזה’. זה החמיא לי מאוד. הסולו הזה שזכיתי לבצעו בלהקה גרם לי לנסוק לגבהים מדהימים, והייתה לי זכות“.

יהודה אליאס (צילום: מירי צחי)יהודה אליאס (צילום: מירי צחי)

אפי נצר: “תוך כדי שירה חשבתי: ‘יורם, מה שתשאיר אחריך הוא מורשת נפלאה'“
 “הזיכרון האחרון שלי מיורם הוא בן שישה ימים: טלפנתי להזמין אותו להופעה במועדון הזמר שלי, והוא אמר לי: ‘אפי, יש לי בשורה לא כל כך נעימה, ואני מוכרח לספר לך כי אנחנו כמו אחים: יש לי סרטן. ניתחו אותי ואני בטיפול’. קיבלתי מכה ולא ידעתי מה שואלים במצב כזה.

שאלתי אם הוא עוד מופיע והוא ענה: ‘כן, יש לי מחרתיים הופעה, כרגע אני יושב על ספסל ברחוב ומעשן סיגר’. הבנתי שאם הוא יושב ברחוב ומעשן, הוא בסדר. שלשום הופעתי בצוותא ושרתי את שירו ‘היה לי חבר, היה לי אח’, ויש בו את המשפט: ‘ומה אני אשאיר אחריי? האם אשאיר איזה דבר?’, ותוך כדי שירה חשבתי: ‘יורם, מה שתשאיר אחריך הוא מורשת ענקית ונפלאה’. זה הזיכרון האחרון ממנו.

כתבנו יחד הרבה שירים, אבל אחד השירים הכי יפים שכתבנו יחד הוא ‘ציפורים נודדות’. הוא שלח לי את המילים, ואני קורא את המילים ואומר לו: ‘יורם, מה אתה כותב לי שיר על אהבה של ציפורים? תן לי איזה שיר אהבה סוער בין גבר לאישה’. הוא אמר לי: ‘אפי, קרא את המילים עוד פעם’. קראתי את השיר, הלחנתי אותו ולא שיניתי בו תו אחד. נתתי אותו ל’פרברים’ לפני 53 שנה, ומאז אין מופע שבו הם לא שרים אותו. השיר הפך לנכס צאן ברזל“.

אפי נצר (צילום: אנצ'ו גוש)אפי נצר (צילום: אנצ'ו גוש)

עדנה לב: “הוא אמר: ‘עדנה, אני אוהב אותך, אבל הפסקתי לכתוב שירים’“
 “הייתי נוהגת לפגוש את יורם במסעדה בדובנוב. לפני חודש נפגשנו בשישי נעים ושאלתי אותו: ‘אולי תכתוב לי שיר?’, והוא אמר: ‘עדנה, אני אוהב אותך, אבל הפסקתי לכתוב שירים’. הוא היה מענטש אמיתי, צנוע, ויכול היה לכתוב שירים בכל סגנון אפשרי. הוא היה יכול לכתוב כל שיר שהוא רצה. הוא היה בן אדם מקסים ומלא בחוש הומור. נשמה אמיתית.

הוא כתב את השיר הראשון שלי ‘הכומתה האדומה’, שהלחין אפי נצר. הייתי אז בת 17, וזו הייתה התרגשות עצומה עבורי להכיר את הענק הזה בזמן אמת כשהוא הגיע לראות אותי מבצעת אותו באולפן. ראיתי בו באותו מפגש את מלח הארץ. הייתי תיכוניסטית שהתמזל מזלה ששני הענקים האלה כתבו לי שיר. אחרי כן, כשהייתי בלהקת פיקוד צפון, הוא כתב לי גם את ‘אם תשוב’, שפרץ לי את הדרך, ובהמשך גם את ‘שתי אחיות’ לפסטיבל הזמר המזרחי ואת ‘קרן שמש, קרן זוהר’ לפסטיבל הזמר והפזמון“.

עדנה לב (צילום: שלומי יוסף)עדנה לב (צילום: שלומי יוסף)

חנן יובל: “הקסם בטהרלב היה שהוא כתב שיר ולא עשה מזה עניין"
“כשהשיר ‘שהשמש תעבור עליי’ יצא לאור, הוא זכה להצלחה מיידית, ויורם אמר לי: ‘תקשיב, הצלחה מיידית היא עדיין לא זה – לשיר יש מסלול. עד שהוא יסיים את המסלול, אתה לא יכול להכריז עליו שהוא מצליח’. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, והוא השיב: 'עד שהשיר חדר לכל השכבות – רשתות הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות, מחזור הדם של השירה בציבור וחבורות הזמר, מכירות תקליטים וקלטות – אי אפשר להכריז עליו כעל הצלחה’. אמרתי לו: ‘אבל הוא חדר לכל המקומות האלה’. והוא השיב: ‘עד שלא יהיה ריקוד עם – אי אפשר להכריז’. והיה לזה ריקוד עם, ובאוסטרליה אף חיברו לזה ריקוד זוגות. בשלב מסוים השיר זכה גם לגרסה של אברהם פריד והגיע לכל העולם. יורם צדק.

לפני המון שנים יהורם גאון הנחה את פסטיבל ‘הללויה’, פסטיבל תחרות שירה לנוער יהודי מכל העולם. יורם ואני כתבנו לו שיר לאותו ערב, ‘בדרך העולה לירושלים’. כשיהורם שר את השיר, הנוער מכל העולם הצטרף אליו לבמה בבנייני האומה ושר איתו את הפזמון. זה היה רגע מרגש נורא. הקסם בטהרלב היה שהוא כתב את השיר, כמו את שאר שיריו, ולא עשה מזה עניין. הוא כתב שיר, שלח אותו ועבר לשיר הבא“

חנן יובל (צילום: אריאל בשור)חנן יובל (צילום: אריאל בשור)

רותי נבון: “הוא תמיד הפנט אותי בעברית האצילית שלו“
 “במשך השנים נהניתי לפגוש את יורם ואת אשתו. הוא תמיד היה צנוע ובמצב רוח טוב. תמיד הפנט אותי בעברית האצילית שלו, בספרים ובהומור שלו שהיה מפוצץ מצחוק. גם פרשת השבוע שלו הייתה מבריקה. הוא הוכיח שאפשר לעשות הכל מבלי ללכלך.

הוא כתב לי את ‘חשמל זורם בכפות ידיך’, שיר נדיר שלו ושל נורית הירש. זה לא היה באופי שלהם לכתוב שיר כזה, אבל כשהם הכירו את הסטייל שלי, אז הם החליטו להתאים לי את השיר הזה, ומאז הם לא כתבו שיר כזה. אני זוכרת שהוא לא הגיע להקלטות, אבל דייק אותנו דרך הטלפון באולפן ההקלטות, והיה מדבר עם נורית כיצד להתאים את המילים לקצב. הייתה לו שמיעה נפלאה“.

רותי נבון (צילום: אסף קליגר)רותי נבון (צילום: אסף קליגר)

אבי טולדנו: “הוא הצליח ליצור לי תעודת זהות מוזיקלית דרך השירים שכתב“
 “יורם טהרלב הוא חלק מהפסקול שלי גם. אני במיוחד זוכר שעבדתי איתו על התוכנית שלי ‘תעודת זהות’ בבית ליסין, שבה יש שירים כמו ‘קוראים לי אבי טולדנו’, ‘עיניה הכחולות של ארץ ישראל’ ו’שורשים’. עברנו דרך ארוכה בעבודה על התוכנית כי יורם כתב על החיים שלי. סיפרתי לו לפרטי פרטים את כל סיפור חיי, והוא הצליח ליצור לי תעודת זהות מוזיקלית דרך השירים שכתב. זו הייתה חוויה מעצימה ומרגשת עבורי.

יורם היה האיש הכי שנון ושליו ושקט ורגוע ואופטימי וחייכן, הוא היה איש מאוד נחמד, מאוד אהבתי אותו. היה מאוד כיף להיות בחברתו, אדם עם דרך ארץ. אדם פיין. איש מאוד אהוב ומוכשר כמו שד. אחד השירים הידועים שיורם כתב עבורי במסגרת עבודתנו המשותפת היה כמובן ‘הורה’ שקטף את המקום השני באירוויזיון בשנת 1982. אני זוכר שהיה לי לחן עם המילה ‘הורה’, ויורם כתב מילים מושלמות ללחן הזה, שביטאו את תמצית הישראליות, וזה דבר שלא אשכח. אגב, בפינלנד השיר הוחרם כי התברר ש’הורה’ זה ‘זונה’, ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג“.

אבי טולדנו (צילום: מירי צחי)אבי טולדנו (צילום: מירי צחי)